למה הדמוקרטים לא אומרים את האמת?

לאחרונה אני קורא בפייסבוק ובאתרי החדשות דיווחים ומאמרים נגד הפרדת המשפחות בגבול בין מקסיקו לארצות הברית. פוסטים צצים ללא סוף המשווים את העניין למעשי הנאצים ביהודים, וקללות נשמעות כנגד הנשיא טראמפ ואנשי ממשלו.

בארצות הברית הגדילו לעשות. עיתונאים ״בוכים״, איסור על כניסת דוברת הבית הלבן שרה האקבי סנדרס למסעדה בוירג'יניה והפגנה בתוך מסעדה בוושינגטון די.סי נגד המזכירה לביטחון המולדת.

חשוב לציין כי רוב הדיווחים בישראל, במיוחד בקרב כלי התקשורת השמאלנים כמו ״הארץ״, בנוגע לארצות הברית מתורגמים מכתבות בתקשורת הדמוקרטית האמריקאית, כמו מה-CNN ומה"ניו יורק טיימס".

אז, אחרי ששמענו את המחאות והזעקות, חשוב לציין עובדות. משפחות אלו מנסות באופן לא-חוקי להגר לארצות הברית. הם לא פליטים משום שבמקסיקו ובמדינות נוספות במרכז אמריקה אין מלחמות של ממש. הם מהגרי עבודה.

הם לא מנסים להגיש בקשה לויזת עבודה בארצות הברית, כמקובל וכבדרך חוקית. הם פושעים לכל דבר וראוי שנשיא ארצות הברית יעדיף שבני ארצו יקבלו עבודות בארצו מאשר מקסיקנים ואחרים.

לדעתי, אין צורך בלהפריד ילדים מהוריהם. פשוט אסור לתת למהגרים לא-חוקיים לחצות את הגבול. עם הילדים או בלעדיהם. נקודה.

גם אלה אשר למרות הטיעונים אשר הצגתי תומכים באותן המשפחות, לא אמרו כלום כאשר הנשיאים קלינטון, בוש הבן ואובמה עשו את אותו הדבר ולא הציעו שום תכנית חדשה, בניגוד לנשיא טראמפ.

הם יודעים את האמת, אז למה הם לא אומרים אותה?

הם רוצים שטראמפ יילך הביתה ולנטרל את כוחו לפחות עד שנת 2020. בנובמבר הקרוב ייערכו בחירות לקונגרס האמריקאי, הדמוקרטים רוצים לקחת מושבים לרפובליקנים ולכן תוקפים אותו בכל הזדמנות. כוכבי הוליווד למיניהם, אנשי תקשורת ועוד.



השימוש בילדים הוא עלוב וצר לי כי גם אנשים בארצנו משתפים עם זה פעולה. 

פזיזות וזלזול מביאים לכישלון

במרץ 2018, כאשר, לאחר לחץ רב, הנשיא טראמפ הודיע כי תתקיים בפסגה בינו לבין הדיקטטור הצפון קוריאני קים, ב״מאי 2018״ (הפסגה הייתה אמורה להתקיים, לבסוף, ב-12 ביוני 2018). הצהרה זו, הרגישה כמו התחלה של עידן חדש.

באפריל 2018, התקיימה פסגה היסטורית בין הנשיא הדרום קוריאני לקים ג׳ונג און, אשר הביאה למחווה צפון קוריאנית לדרום קוריאה, בצורת ביטול שעון פיונגיאנג והבטחה לסיים את מצב המלחמה ארוך השנים בין שתי המדינות.

אך, במאי 2018, קצת אחרי שנקבע מועד ומקום לפגישה בין הנשיא טראמפ לקים - ה-12 ביוני 2018 בסינגפור, החלו איומים הדדיים בין שתי המדינות.

טראמפ זלזל בקים ולמרות אזהרות בחר שלקיים תרגול עם הצבא הדרום קוריאני בדרום קוריאני, למורת רוחו של קים. קים נפגע, הרגיש מאוים ושיגר איום מצדו. טראמפ, בחר שלהחריף את הדיאלוג ורמז כי גורלו של קים יהיה כמו של קדאפי במידה וקים ג׳ונג און ומדינתו, קוריאה הצפונית, תלך נגד המערב וארצות הברית.

בשלב זה, החלו בשני הצדדים להביע ספקות לגבי קיום הפגישה. כמו כן, טראמפ הבין שלא יצליח לשכנע את קים להתפרק מנשק גרעיני כל כך מהר. משום שהנשק הגרעיני, הוא תעודת הביטוח של משטרו של קים.

אמש, כאשר כבר סיכויי הפגישה במועדה נראו נמוכים ביותר, כינו בקוריאה הצפונית את סגנו של הנשיא טראמפ מייק פנס, ״בובה״, ואיימו במלחמה גרעינית נגד ארצות הברית.

היום, הודיע טראמפ על ביטול הפגישה במכתב לקים, והצהיר כי הצבא האמריקאי מחכה ל״יום הפקודה״  וכי בעלות ברית של ארה״ב יהיו מוכנות להצטרף לארצות הברית במידה וזו תילחם נגד קוריאה הצפונית.

כעת נותר להגיד מי אשם. טראמפ הוא זה שזלזל בקים ג׳ונג און ולא התחשב בו. הוא נהג ביהירות ופזיזות וניתן לאמר כי הוא האשם העיקרי בכישלון השיחות. קים מצדו נהג בצורה לא רציונלית, ולא היה מוכן להתפשר בסוגיות החשובות ביותר. כי, עם כל הכבוד לביטול שעון פיונגיאנג והחזרת כמה אסירים אמריקאים, היה ברור מלכתחילה כי טראמפ מכוון לפירוק הנשק הגרעיני של קוריאה הצפונית.

אז, פרס נובל לשלום לשנת 2018, נכון לשעת כתיבת מאמר זה, לא יוענק לקים ג׳ונג און ודונלד ג׳ון טראמפ. 

לאן מיועדות פניה של איראן במידה וטראמפ אכן יחליט לבטל את הסכם הגרעין, והאם אנחנו בדרך למלחמת עולם שלישית?

ב-12 במאי 2018, אמור נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להחליט האם לבטל את הסכם הגרעין, לאשר אותו אך לדרוש את תיקונו או לאשר אותו כפי שהוא.

האופציה הראשונה העומדת בפני הנשיא טראמפ, נראת כעת, לפי הצהרות איראן וארצות הברית, כבעלת הסיכוי הגבוה ביותר אך מסוכנת. גם אם טראמפ יחליט על פרישת ארצות הברית מההסכם, ההסכם עדיין יהיה קיים. אך, כעת נשאלת השאלה האם איראן תחליט גם היא לפרוש מההסכם ולחזור להעשיר את האורניום או לחילופין להמשיך ״לשדר עסקים כרגיל״. האופציה הראשונה, תגרור כנראה תגובה ישראלית-אמריקאית בסגנון צבאי. כנראה אף פעולה צבאית בשטח איראן. האופציה השנייה תקבע כי איראן תצטרך להמשיך לכבד את ההסכם, יוטלו עליה סנקציות מצד ארצות הברית, אך עדיין האיחוד האירופאי, רוסיה וסין ימשיכו לא להטיל עליה סנקציות.

האופציה השנייה השנייה, נראת בעלת סיכוי נמוך מאוד. טראמפ אמנם דרש את תיקון ההסכם מלכתחילה, אך האיראנים צפויים לדחות דרישה זו. רק ב-23 באפריל 2018, צייץ שר החוץ האיראני מחמוד זריף: "אין תכנית ב׳ להסכם הגרעין. זה הכל או כלום".

האופציה השלישית, היא אופציה בעלת סיכויים קלושים לאור ההתבטאויות של הנשיא טראמפ.

אך, ברשתוכם אציג את האופציות של טראמפ גם מהצד הצפון קוריאני לאור הפסגה אשר צפויה החודש בין הנשיא טראמפ למנהיג העליון קים ג׳ונג און.

למרות ההתחממות במגעים בין שני הצדדים, במידה וארצות הברית תפרוש מהסכם הגרעין, האמון הצפון קוריאני בארצות הברית עשוי להיפגע ואון עשוי לתפוס ״רגליים קרות״ והמשא ומתן לפירוק הנשק הגרעיני של צפון קוריאה יתפוצץ. אך, טראמפ מקווה מצדו, בהנחה שהוא אכן יפרוש מהסכם הגרעין, שהצפון קוריאנים לא יתייחסו.

כעת, אחזור לעסוק בהרחבה ב״מה יקרה אם״. מה יקרה אם ארצות הברית תפרוש מהסכם הגרעין והאיראנים יפרשו גם הם?

ראשית כל, המצב יחזור להיות כפי שהיה טרם הסכם הגרעין. כלומר לפני 2015. הסנקציות על איראן יוטלו מחדש, והכלכלה האיראנית תגסוס שוב. נוסף על כך, הפעם האמריקאים נחושים לא לוותר בנושא האיראני, והם עשויים לתקוף את האיראנים אווירית באיראן במקרה הטוב, ואף לפלוש אליה במקרה הרע. מצד איראן. דבר זה יצרף את ישראל ללחימה, סביר להניח שסוריה ורוסיה יתמכו באיראן ואז עשויה להיות מלחמת עולם שלישית.

אך, האיראנים מפחדים מהאמריקאים הרבה יותר מאשר האמריקאים מפחדים מהאיראנים. רק בראשית השנה האזרחית הזו, קמו הפגנות ענק ברחבי איראן נגד המצב הכלכלי הירוד של המדינה ונגד המשטר. הפגנות אלו דוכאו אמנם על ידי המשטר, אך עם סנקציות חדשות, סביר להניח שההפגנות יחזרו והעם האיראני ילחץ על מנהיגיו לבטל את תכנית הגרעין לחלוטין בתמורה לביטול הסנקציות, ובמידה ומנהיגיו יסרבו, תתקיים הפיכה גם באיראן.

אולי, אף הסיכוי של מלחמת עולם תלוי בעם האיראני. במידה והאיראנים יצאו לרחובות ויכריחו את מדינתם שלהפסיק את פיתוח הנשק הגרעיני, אז לא תיהיה עילה לתקיפה. אך במידה ולא יעשו כן, או שמנהיגיהם יהיו נחושים מדי לפתח נשק גרעיני אז העם האיראני יוכל להפיל את השלטון בתמיכת ארצות הברית והמערב, או שמדינות אחרות יילחמו באופן ישיר נגד הצבא האיראני.

ארצות הברית מחזיקה בבעלות ברית חשובות יותר מאלו אשר מחזיקה איראן. לא רק ישראל, אלא גם במפרץ הפרסי. ארצות הברית יכולה די בקלות להטיל סגר ימי על חופיה הדרומיים של איראן, לכבוש את שדות הנפט שלה ולהוביל לקריסה חד משמעית של הכלכלה האיראנית. כמו כן, גם בעת מלחמה, עליונות ימית מסייעת מאוד.

לסיכום, ישנם תרחישים רבים ליום שאחרי הכרזת טראמפ ב-12 במאי. האם תפרוץ עוד מלחמה במזרח התיכון? האם תתקיים הפיכה באיראן? האם המצב יהיה אותו הדבר? יבוא יום ונדע. 

נאום נתניהו - פייק שואו

אמש ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הכניס לחרדה בת כמה שעות מיליוני ישראלים, כאשר הכריז כי הוא הולך לחשוף מסמכים סודיים אשר מוכיחים את הפעילות האיראנית בנושא הגרעין. היו ספקולציות מצד לא מעט אנשים ואישי ציבור כי נתניהו יודיע על פתיחה במלחמה נגד איראן. חבר הכנסת צחי הנגבי מהליכוד הצהיר בראיון אמש: ״אנחנו נמנע את התבססות איראן בסוריה, בכל מחיר ולא נתחשב במחיר״. וזאת בניגוד למה שהיה עם לבנון, לדבריו.

נאומו של נתניהו היה הצגה, בפועל. נתניהו דיבר במשך זמן רב באנגלית, על מנת שהעולם יבין את המסר והציג מצגת נהדרת.

הנאום נועד, ככל הנראה, לשכנע את המשוכנעים ולהביא לכך שהנשיא טראמפ יחליט ב-12 במאי 2018 על ביטול הסכם הגרעין.

אך, יש חור אחד בנאום. וחור לא קטן.

החשיפה אמנם מוכיחה את השקרנות האיראנית במשך שנים רבות כאשר הם טענו במשך תקופה מסוימת כי הם לא מפתחים נשק גרעיני, ולאחר מכן הם הצהירו כי הם מפתחים אותו למטרות אזרחיות בלבד.

החשיפה גם מוכיחה כי האיראנים אכן פיתחו נשק גרעיני, דבר שהיה ידוע לכל.

אך, לא הוכיחה כי הם המשיכו לפתח נשק גרעיני אחרי 2015. כלומר, לא נמצאה הוכחה להפרת ההסכם מצדם. לכן, האירופאים סביר להניח יידחו את החשיפה בביטול והרוסים והסינים  אפילו לא התעניינו בחשיפה המרעישה.

החשיפה אפילו יכולה לפעול כנגד עמדת ישראל בנושא הסכם הגרעין. מעתה, האיראנים יכולים לטעון כי גם המוסד המבריק, אשר יכולותיו כבירות, אינו מצא הוכחה לכך שהם פיתחו נשק גרעיני אחרי 2015 ולכן זו הוכחה לאי הפרת ההסכם מצדם, וכי ההסכם טוב מאוד.

אך, טראמפ נראה נחוש בדעתו לקיים את הבטחת הבחירות שלו ו״לקרוע את ההסכם לגזרים״. לכן, בסבירות גבוהה הוא יבטל את ההסכם ביום שבת ה-12 במאי 2018. גם אם לא ייקרע אותו. 

תורת ה״שוויון״ הסוציאליסטית

הנני שומע רבות על ״שוויון״, ״חלוקה צודקת של הכסף״ ועוד שלל מושגים טיפשיים ופופוליסטים מבית היוצר של פוליטיקאים סוציאל-פופוליסטים ישראל כדוגמת שר האוצר משה כחלון וחברי כנסת רבים ממפלגת כולנו, מרצ ומפלגת העבודה. 

אותם פוליטיקאים חושבים כי הציבור טיפש. זה נכון באופן חלקי. לא כל הציבור טיפש, חלקו. זו הסיבה ששרי אוצר אמיצים דוגמת נתניהו חטפו מכה פוליטית כואבת מהציבור כאשר ניסו לבצע צעדים טובים ואמיצים, למורת רוחם של הסוציאל-פופוליסטים. 

נתניהו למשל, נבחר עם כ-12 מנדטים בלבד כיו״ר הליכוד (התבוסה הגדולה ביותר של הליכוד אי פעם), בבחירות לכנסת ה-17 ב-2006, לאחר שהיה שר אוצר בממשלתו של אריאל שרון, ומאז כמעט ולא מנסה לחזור על אותם צעדים אמיצים. 

הוא הקשיב להמלצות סוציאליסטיות של ועדת טרכטנברג בצורה פופוליסטית, ולבסוף, עם העלאות מיסים, גירעון המדינה ב-2013 עמד על כ-39 מיליארד דולר והצמיחה הממוצעת בין 2009 עד 2013, הייתה כ-4.5% בלבד. 

יאיר לפיד, היה שר אוצר אמיץ גם הוא. הוא קיצץ במקומות שהיו מוכרחים שרי אוצר רבים לקצץ, ולא קיצצו משיקולים פוליטיים, וירד בבחירות בכ-9 מנדטים מכ-19 מנדטים ב-2013 לכ-10 מנדטים ב-2015. 

אני מניח שבשלב זה הטיעון הובן. לפוליטיקאים לא שווה להיות חכמים, לא שווה להיות קפיטליסטים. שווה להם להיות סוציאל-פופוליסטים. 

טענות סוציאל-פופוליסטיות:

יש ״לחלק את הכסף באופן שווה״. זאת כמובן שטות מוחלטת. נניח ואדם מוכשר הרוויח משכורת ברוטו של כ-30,000 ש״ח בחודש. הוא עבד קשה, ולבסוף הרוויח את זה. אדם פחות מוכשר ויותר עצלן, כמעט ולא עבד ולבסוף הרוויח שכר מינימום - 5,000 ש״ח בחודש ברוטו. על פי ההיגיון הבריא, צריך לשבח את החרוץ. לא לתת לו קנס ולעודד אותו שלהיות עצלן, כמו שהסוציאליסטים עושים, ובוודאי שהקומוניסטים. לעומת זאת, לעצלן צריכים לתת תמריצים כלכליים לעבוד. למשל, קיצוץ בקצבאות שיכריחו אותו לעבוד יותר ולהרוויח גם יותר. המס הפרוגרסיבי הסוציאליסטי בישראל מחייב אדם אשר מרוויח כ-30,000 ש״ח בחודש לשלם לא פחות מכ-35%, כלומר 10,500 ש״ח. לעומת זאת העצלן, צריך לשלם פחות. רק כ-10% מס הכנסה, כלומר 500 ש״ח. דבר זה מעודד את העצלן להישאר עצלן ואת החרוץ שלא להיות חרוץ. 

כמובן, שישנה גם הפרשנות המוסרית. זכותו של האדם על כספו. הוא יכול, מרצונו, לא מכפייה, לתרום אותו לעני או לעשות איתו כל דבר אחר. המדינה לא יכולה להכריח אותו לתרום לעני. 

נוסף על כך, החרוץ שמשלם, כנראה לא ייראה כמעט שום הטבה מהמס למעט ביטחון בדרך עקיפה, לעומת זאת העצלן ייראה את כל ההטבות. 

עכשיו, למשפט ״מדינת ישראל עשירה וצריך לחלק את העושר״. אם תיהיה חלוקת עושר, אף אדם לא יהיה עשיר!

לסיכום, אני מציע, לקראת מערכת הבחירות אשר תיהיה, לחשוב על דבריי, שהיו מאוד קצרים יחסית לנושא, וכך לשקול שני את ההצבעה אשר תיהיה. לא לרוץ קודם אחרי הפוליטיקאים הפופוליסטים, אלא אחרי האמיצים. זאת, על מנת להפוך את ישראל לטובה יותר. אפשר. 

נתניהו היסס והפסיד

נתניהו. צילום: לשכת העיתונות הממשלתית

 השבוע האחרון היה שבוע פוליטי קיצוני ביותר. ביום ראשון עד הערב היה ניכר כי הולכים לבחירות, אך לאחר פגישת נתניהו-ליצמן אשר הוגדרה כטובה התקשורת דיווחה כי כנראה לא הולכים לבחירות בסופו של דבר, אך ביום שני בערב הר הגעש כמעט התפוצץ. ליברמן מבוצר בעמדתו וניכר כי נתניהו לא באמת עושה מאמץ על מנת לפתור את המשבר. על כך, הוא זוכה לביקורת אדירה מהפוליטיקאים הימנים, ובראשם שר החינוך ויו"ר הבית היהודי נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד. נפתלי בנט הגביר את הלחץ בכך שרמז כי במידה ונתניהו יפיל את הממשלה הוא יתמודד על ראשות הממשלה נגדו ועשוי אף שלא לשבת איתו במידה ונתניהו ירכיב את הממשלה הבאה ולהיות בפועל ראש האופוזיציה הימנית. 

ביום שלישי בבוקר כבר נודע כי הולכים לבחירות. התקשורת דיווחה שנתניהו התייאש. זהו. אך, כנראה שנתניהו נכנס ללחץ בעקבות הביקורת והאיומים של בנט ושקד. הוא עשה "אחורה פנה" והוביל מאמץ אחרון כביר על מנת לפתור את המשבר עם ליברמן. לבסוף הוא הצליח, ובערב באותו היום הוא נאם "נאום ניצחון" בכנסת בו עקץ מספר פעמים את חברי האופוזיציה. 

אך, "נאום הניצחון" הוא לא באמת ניצחון. המנצחים הגדולים מהמשבר הם אביגדור ליברמן ונפתלי בנט. ליברמן השיג את שלו, החרדים ונתניהו נכנעו לו והוא צפוי להעלות שוב בסקרים. גם נפתלי בנט, השיג את תדמית "המבוגר האחראי", כזה שרוצה שהממשלה הימנית תמשיך עד סוף ימיה מאינטרסים "לאומיים". 

נתניהו לעומת זאת, הפסיד. הוא יכל לעשות מחטף ולנצח בבחירות כבר ביוני הקרוב עם מעל 30 מנדטים ולהבטיח לו כהונה נוספת. כמו כן, אז הוא יוכל לטעון שהעם מעדיף את נתניהו תחת כתב אישום מאשר מועמד אחר (לפיד נניח). אך, הוא לא הקדים את הבחירות. הוא איבד קולות לשלוש מפלגות. יש עתיד והבית היהודי בראשן וגם לאביגדור ליברמן. כעת, הוא נראה ככזה שנכנע לחרדים. הוא הפסיד את תדמית האחראי לבנט, את תדמית לוחם החופש החילוני מזמן לליברמן ויאיר לפיד (אך במידה והיה על דבר כזה מקדים את הבחירות הוא היה יכול להעלות את הפופולריות שלו בקרב החילונים) וגם ממשלתו התגלתה לראשונה לאחר הצטרפות ישראל ביתנו כמאוד לא יציבה. נוסף על כך, הוא נתן לעתים קרובות במשבר הרגשה כאילו הוא רוצה שהממשלה תיפול. לכן, הוא הפסיד בכך קולות לבנט. 

נתניהו, עשוי לאבד בהתנהלות פוליטית מאוד לא נבונה ביחס אליו, מנדטים יקרים ליריביו הגדולים בגוש ובראשם בנט.

קפיטליזם זה המוסר האנושי

בישראל, לדאבוני הרב, הקפיטליזם ובעלי ההון נתפסים כחזירים, נצלנים ואכזריים שכל מה שמעניין אותם זה הכסף. זה לא נכון. טבע האדם הוא להיות רווחי, להצליח ולא להיכשל פעם אחר פעם. הקפיטליזם, לעומת הסוציאליזם והקומוניזם, מאפשר זאת.

הקפיטליזם משחרר את האדם לעשות כרצונו.

חברתיות
הקפיטליזם עוזר לשכבות החלשות הרבה יותר מהסוציאליזם ומהקומוניזם. דרך מיסוי וחסמים מינימליים נמוכים הוא מעודד השקעות, מכניס כסף למדינה וגם מספק מקומות עבודה. דבר אשר מסייע לחלשים והופך אותם מעניים למעמד ביניים. כמו כן, מביא את העניים לחשוב בצורה רציונלית ומעודד אותם לעבוד.

מוסריות
הקפיטליזם לא מפלה לרעה את העשירים ומעמד הביניים. חלק מהפוליטיקאים הפופוליסטים, כמו שר האוצר הרע שלנו משה כחלון, היו רוצים לראות את העשירים נרקבים עם מיסוי גבוה שלדבריהם ״הכסף מהמס יוזרם לשכבות החלשות״. הערה בנוגע לאמירה הזו, ללא עושר לא יהיו מקומות עבודה והעניים יהיו עניים לנצח.

אך, כעת לעניין, מדוע הקפיטליזם מוסרי? הוא לא גונב מהעשירים ומביא לעניים. זה לא מוסרי. זה ההיפך הגמור ממוסרי. עשירים הם לא אנשים רעים, הם לא גנבו את הכסף, הם עבדו קשה והרוויחו אותו ביושר.

כמו כן, זכותו של אדם להחליט מה הוא רוצה לעשות עם כספו. לקנות רכב או בית חדש. או שמא לחסוך. או ללכת להופעה ועוד... הסוציאליזם והקומוניזם לא מאפשרים זאת. בפועל, המדינה מחליטה בשביל אזרחיה. לא כל אחד בשביל עצמו.


סיכום
אני, מגדיר עצמי כליברל-קפיטליסט. אני מתנגד למדרגות מס, תומך במיסוי נמוך ובליברליזם ובחלקים מהאידיאולוגיה הליברטיאנית. אני חושב כי ההוצאה האזרחית של הממשלה צריכה להיות מינימלית, לצד גביית מיסים נמוכה גם היא.