יום ראשון, 30 ביוני 2019

סיכום העימות הדמוקרטי הראשון

מימין לשמאל: האריס, סנדרס וביידן בעימות הדמוקרטי הראשון (צילום: רויטרס)


ביום רביעי וחמישי נערך העימות הדמוקרטי הראשון לבחירות 2020 אשר פוצל לשני חלקים, בעקבות ריבוי המועמדים. בחלק הראשון התמודדו מועמדים כמו הסנאטורית אליזבת וורן וחבר בית הנבחרים לשעבר בטו או'רורק ובעימות השני מועמדים כמו סגן הנשיא לשעבר ג'ון ביידן והסנאטורים קמלה האריס וברני סנדרס.

אמנם יש עוד יותר משנה עד להכרזה הרשמית על המועמד הדמוקרטי לנשיאות ושנה ושלושה חודשים עד לבחירות עצמן, אך ניכר שאין מועמד דמוקרטי אשר יש לו את היכולת לנצח את טראמפ. רוב המועמדים פרוגרסיבים ולא בולטים. בשני העימותים רוב המועמדים לא בלטו ורק קמלה האריס הפתיעה מאוד לטובה. היא הייתה חדה, ממוקדת במטרה, הלכה על הראש של ביידן ואם תמשיך כך יש לה סיכוי טוב לזכות במועמדות הדמוקרטית. ביידן, אשר מוביל כעת בסקרים בפער די ניכר, נראה מאוד אנמי ולמרות שדיבר יותר משאר המועמדים, לא בלט והוא בהחלט אחד המפסידים הגדולים בעימות הזה, אם לא הכי גדול. סנדרס אמנם לא נפגע מהעימות כמו ביידן, אך לא בלט למרות מעמדו בסקרים. אליזבת וורן, אשר ניצבת במקום ה-2-3 בסקרים, נראתה פתטית והיא יותר סבתא חביבה מאשר מועמדת לנשיאות.

לסיכום, קמלה האריס תעלה מאוד בסקרים, אולי אפילו תעלה למקום השני. אם היא תזכה במועמדות הדמוקרטית, מה שבהחלט יכול לקרות, היא תאיים על טראמפ אך לא יותר. היא תיהיה חזקה אצל הפרוגרסיבים בגלל פוליטיקת הזהויות, אך אני בספק אם היא יכולה למכור יותר לציבור הרחב. 

יום ראשון, 23 ביוני 2019

מי המועמד הטוב ביותר/הרע במיעוטו עבור מפלגת העבודה?

המועמדים בפריימריז העבודה - שמולי, שפיר ופרץ (צילום: אלי סגל , אלכס קולומויסקי, דנה קופל)
ב-2 ביולי 2019 ייערכו הפריימריז על ראשות מפלגת העבודה, לקראת הבחירות לכנסת ה-22 שייערכו בחודש ספטמבר הקרוב. עד כה כ-3 אנשים הכריזו על מועמדותם בפריימריז - חברי הכנסת עמיר פרץ, סתיו שפיר ואיציק שמולי. 

בבחירות האחרונות לכנסת, אשר נערכו באפריל, קרסה מפלגת העבודה וזכתה ב-6 מנדטים בלבד, שפל היסטורי. אבי גבאי, יו״ר המפלגה בבחירות אלו, הודיע לאחרונה על פרישה מהפוליטיקה ושלא יתמודד על קדנציה שנייה בתפקיד. לאחר הבחירות, הוחלט כי הפריימריז לראשות המפלגה יוקדמו לנובמבר 2019. אולם, בנימין נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה, הכנסת התפזרה ובשל כך הבחירות הוקדמו ב-4 שנים וייערכו כבר בספטמבר 2019. לכן, הוחלט גם להקדים עוד יותר את הפריימריז על ראשות העבודה ליולי. עם פתיחת המירוץ באופן רשמי על ראשות העבודה, הכריז חבר הכנסת הותיק עמיר פרץ על התמודדות, כמו גם חברי הכנסת הצעירים סתיו שפיר ואיציק שמולי. היו שמועות על כך שגם אישים כמו ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, האלוף (במיל') יאיר גולן וראש המוסד לשעבר דני יתום יתמודדו. אולם, מסתמן ששלושתם לא ירוצו לבסוף לראשות העבודה. 

כעת, אסקור את המועמדים. כמו כן אציין כי אני לא תומך במפלגת העבודה. 

עמיר פרץ - עמיר פרץ הוא חבר כנסת ותיק, שכיהן בעבר כיו״ר מפלגת העבודה, שר הביטחון וסגן ראש הממשלה בממשלת אולמרט, יו״ר ההסתדרות וראש המועצה המקומית שדרות (לפני שהפכה לעיר). פרץ הוא סוציאליסט ותומך בפתרון שתי המדינות. 

סתיו שפיר - סתיו שפיר היא חברת כנסת המכהנת בתפקיד מטעם מפלגת העבודה בשש השנים האחרונות והייתה ממנהיגות המחאה החברתית. כחברת כנסת היא ניסתה לחוקק חוק לפיקוח על שכר דירה וכיהנה כיו"ר ועדת השקיפות. שפיר היא סוציאל-פופוליסטית ותומכת בפתרון שתי המדינות. 

איציק שמולי - איציק שמולי הוא חבר כנסת המכהן בתפקיד מטעם מפלגת העבודה בשש השנים האחרונות והיה ממנהיגי המחאה החברתית. כחבר כנסת הוא נבחר מספר פעמים במקום הראשון במדד החברתי של "המשמר החברתי". שמולי הוא סוציאל-פופוליסט התומך בפתרון שתי המדינות. 


התפקיד של מי שייבחר ליו״ר העבודה בבחירות הללו, הוא לא לזכות בהן. אפילו לא להוות אלטרנטיבה למועמד היריב. התפקיד הוא לשקם את מפלגת העבודה. מפלגת העבודה לא רחוקה כיום מאחוז החסימה ולכן אין לקחת סיכון. עמיר פרץ, הוא המועמד הטוב ביותר, או הרע במיעוטו, עבור מפלגת העבודה. אני מודע לחסרונות. עמיר פרץ לא כריזמטי והוא גם שואף להיבחר לנשיא ב-2021, כך שהוא עשוי להיות יו״ר המפלגה פחות משנתיים. פרץ לא יקבל 30 מנדטים, גם לא 20. ספק אם 15. אך הוא הצליח בעבר לקחת קולות ממעוזי הימין ולכן הוא המועמד הבטוח עבור מפלגת העבודה ועבור גוש השמאל. במקרה הכי רע - מפלגת העבודה לא תיקח מנדטים מהימין ומכחול לבן ותישאר על מספר חד-ספרתי של מנדטים. במקרה הכי טוב - מפלגת העבודה תיקח מנדטים מהימין, תיקח גם מנדטים ממאוכזבי כחול לבן ותוכל להגיע למספר דו-ספרתי של מנדטים, וחשוב מזה, לעזור מאוד לגוש השמאל לאתגר את גוש הימין. 



יום שבת, 1 ביוני 2019

מי אשם בכישלון הרכבת הממשלה?

ראש הממשלה נתניהו יו"ר ישראל ביתנו ליברמן. (צילום: EPA)


בלילה שבין רביעי לחמישי, הכנסת פיזרה את עצמה. זאת אחרי שיו״ר הליכוד וראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה. נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה לאחר שיו״ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן אשר מנהיג מפלגה של כחמישה חברי כנסת התעקש על חוק הגיוס ולא הסכים לשום שינוי בחוק. החרדים, כצפוי, לא הסכימו לכך. ישראל ביתנו לא הצטרפה לקואליציה המתגבשת ובכך השאירה את נתניהו עם קואליציה של 60 ח״כים. חבר כנסת אחד בלבד פחות מרוב בכנסת ונתניהו נותר ללא רוב בכנסת. כלומר - ללא ממשלה. נתניהו מאשים את ליברמן בכישלון המשא ומתן וטוען שהוא מלכתחילה לא רצה שנתניהו ימשיך בתפקיד ראש הממשלה. גם החרדים מצטרפים לטענה שהשמיע ראש הממשלה וליברמן מצדו טוען כי נתניהו ניהל משא ומתן בצורה רעה מאוד, הקדיש את עיקר זמנו לתכנון חוק החסינות במקום להרכבת הממשלה והביא לכך שהמשא ומתן ייכשל.

אז בשביל לדעת מי אשם בכך שאנחנו הולכים לבחירות חוזרות יש להסתכל על דרישותיו של ליברמן. ב-13 במאי, הציג ליברמן בנאום את דרישותיו מנתניהו ואמר כי אלו חמש הדרישות שישראל ביתנו לא מוכנה לוותר עליהן - במדיניות הביטחון דרש ליברמן הכרעה במקום הסדרה, חוק גיוס ללא כל שינוי, הפסקת בדיקות ה-DNA לעולים, העלאת הפנסיות וראשות ועדת הפנים של הכנסת. המחלוקת העיקרית הייתה חוק הגיוס ולפי נתניהו וליברמן כל 4 הדרישות האחרות די הסתדרו.

חוק הגיוס הוא חוק בעייתי מבחינה פוליטית משום שהחרדים מתנגדים לו ומסרבים לאשר אותו. הוא קובע מכסות לכל ישיבה אשר קובעות כמה תלמידים יש לגייס. אם ישיבה מסוימת לא תעמוד במכסות תוך כמה שנים, יופעלו נגדה סנקציות. החוק גם קובע כי מי שלא מתגייס חייב ללמוד תורה.

אני גם חושב שחוק הגיוס הוא חוק פופוליסטי שמזיק לביטחון ישראל. כיום, בצה"ל יש עודף כוח אדם ואין צורך לגייס חיילים חרדים שלא יועילו מבחינה ביטחונית ועלות שירותם תעלה לצבא כסף. כלומר, החיילים החרדים לא מועילים לביטחון אך בכל זאת עולים כסף. חוק הגיוס גם מחייב חרדים שלא מתגייסים ללמוד תורה. זה גם מזיק. משום שיש לתמרץ אותם לצאת לעבוד ולתרום מבחינה כלכלית, ולא להמשיך להיות מגזר לא יצרני.

לסיכום, אז מי אשם?
ידוע, כי במהלך המשא ומתן נתניהו הביא כמה פשרות. כולן נדחו על ידי ישראל ביתנו. דהיינו, נתניהו לא אשם בכישלון המשא ומתן שכן הוא עשה מאמצים על מנת לפתור את המשבר.  ידוע גם כי החרדים הסכימו להתפשר במידה מסוימת על החוק, בעוד ישראל ביתנו לא. ובכן, מכאן ניתן להסיק כי מפלגת ישראל ביתנו היא האשמה בכישלון המשא ומתן.

האם ליברמן עשה זאת במכוון כפי שטוען נתניהו?
ליברמן הוא פוליטיקאי מאוד מנוסה. הוא ניהל לא מעט מו"מ בחייו. הוא אמור לדעת, ואני מניח שהוא יודע, שהדרישות שהוא דרש לגבי חוק הגיוס לא ייתקבלו על ידי החרדים. ובכל זאת הוא דרש לא לוותר על כלום. אז מכאן הכי סביר לחשוב שהמניע הוא שליברמן פשוט לא רצה את בנימין נתניהו כראש ממשלה. במידה וזה אכן נכון, זה רע ליציבות השלטונית במדינת ישראל. בבחירות החוזרות בספטמבר הקרוב, ליברמן עשוי להתחזק. כנראה שלא תיהיה ממשלת ימין ללא ליברמן. אם ליברמן לא רוצה את נתניהו הוא גם לא יירצה אותו בספטמבר ואז ישראל עשויה להיגרר למשבר פוליטי גדול ומתמשך שאת סופו אין לדעת.