יום רביעי, 14 במרץ 2018

נתניהו היסס והפסיד

נתניהו. צילום: לשכת העיתונות הממשלתית

 השבוע האחרון היה שבוע פוליטי קיצוני ביותר. ביום ראשון עד הערב היה ניכר כי הולכים לבחירות, אך לאחר פגישת נתניהו-ליצמן אשר הוגדרה כטובה התקשורת דיווחה כי כנראה לא הולכים לבחירות בסופו של דבר, אך ביום שני בערב הר הגעש כמעט התפוצץ. ליברמן מבוצר בעמדתו וניכר כי נתניהו לא באמת עושה מאמץ על מנת לפתור את המשבר. על כך, הוא זוכה לביקורת אדירה מהפוליטיקאים הימנים, ובראשם שר החינוך ויו"ר הבית היהודי נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד. נפתלי בנט הגביר את הלחץ בכך שרמז כי במידה ונתניהו יפיל את הממשלה הוא יתמודד על ראשות הממשלה נגדו ועשוי אף שלא לשבת איתו במידה ונתניהו ירכיב את הממשלה הבאה ולהיות בפועל ראש האופוזיציה הימנית. 

ביום שלישי בבוקר כבר נודע כי הולכים לבחירות. התקשורת דיווחה שנתניהו התייאש. זהו. אך, כנראה שנתניהו נכנס ללחץ בעקבות הביקורת והאיומים של בנט ושקד. הוא עשה "אחורה פנה" והוביל מאמץ אחרון כביר על מנת לפתור את המשבר עם ליברמן. לבסוף הוא הצליח, ובערב באותו היום הוא נאם "נאום ניצחון" בכנסת בו עקץ מספר פעמים את חברי האופוזיציה. 

אך, "נאום הניצחון" הוא לא באמת ניצחון. המנצחים הגדולים מהמשבר הם אביגדור ליברמן ונפתלי בנט. ליברמן השיג את שלו, החרדים ונתניהו נכנעו לו והוא צפוי להעלות שוב בסקרים. גם נפתלי בנט, השיג את תדמית "המבוגר האחראי", כזה שרוצה שהממשלה הימנית תמשיך עד סוף ימיה מאינטרסים "לאומיים". 

נתניהו לעומת זאת, הפסיד. הוא יכל לעשות מחטף ולנצח בבחירות כבר ביוני הקרוב עם מעל 30 מנדטים ולהבטיח לו כהונה נוספת. כמו כן, אז הוא יוכל לטעון שהעם מעדיף את נתניהו תחת כתב אישום מאשר מועמד אחר (לפיד נניח). אך, הוא לא הקדים את הבחירות. הוא איבד קולות לשלוש מפלגות. יש עתיד והבית היהודי בראשן וגם לאביגדור ליברמן. כעת, הוא נראה ככזה שנכנע לחרדים. הוא הפסיד את תדמית האחראי לבנט, את תדמית לוחם החופש החילוני מזמן לליברמן ויאיר לפיד (אך במידה והיה על דבר כזה מקדים את הבחירות הוא היה יכול להעלות את הפופולריות שלו בקרב החילונים) וגם ממשלתו התגלתה לראשונה לאחר הצטרפות ישראל ביתנו כמאוד לא יציבה. נוסף על כך, הוא נתן לעתים קרובות במשבר הרגשה כאילו הוא רוצה שהממשלה תיפול. לכן, הוא הפסיד בכך קולות לבנט. 

נתניהו, עשוי לאבד בהתנהלות פוליטית מאוד לא נבונה ביחס אליו, מנדטים יקרים ליריביו הגדולים בגוש ובראשם בנט.

יום שני, 12 במרץ 2018

קפיטליזם זה המוסר האנושי

בישראל, לדאבוני הרב, הקפיטליזם ובעלי ההון נתפסים כחזירים, נצלנים ואכזריים שכל מה שמעניין אותם זה הכסף. זה לא נכון. טבע האדם הוא להיות רווחי, להצליח ולא להיכשל פעם אחר פעם. הקפיטליזם, לעומת הסוציאליזם והקומוניזם, מאפשר זאת.

הקפיטליזם משחרר את האדם לעשות כרצונו.

חברתיות
הקפיטליזם עוזר לשכבות החלשות הרבה יותר מהסוציאליזם ומהקומוניזם. דרך מיסוי וחסמים מינימליים נמוכים הוא מעודד השקעות, מכניס כסף למדינה וגם מספק מקומות עבודה. דבר אשר מסייע לחלשים והופך אותם מעניים למעמד ביניים. כמו כן, מביא את העניים לחשוב בצורה רציונלית ומעודד אותם לעבוד.

מוסריות
הקפיטליזם לא מפלה לרעה את העשירים ומעמד הביניים. חלק מהפוליטיקאים הפופוליסטים, כמו שר האוצר הרע שלנו משה כחלון, היו רוצים לראות את העשירים נרקבים עם מיסוי גבוה שלדבריהם ״הכסף מהמס יוזרם לשכבות החלשות״. הערה בנוגע לאמירה הזו, ללא עושר לא יהיו מקומות עבודה והעניים יהיו עניים לנצח.

אך, כעת לעניין, מדוע הקפיטליזם מוסרי? הוא לא גונב מהעשירים ומביא לעניים. זה לא מוסרי. זה ההיפך הגמור ממוסרי. עשירים הם לא אנשים רעים, הם לא גנבו את הכסף, הם עבדו קשה והרוויחו אותו ביושר.

כמו כן, זכותו של אדם להחליט מה הוא רוצה לעשות עם כספו. לקנות רכב או בית חדש. או שמא לחסוך. או ללכת להופעה ועוד... הסוציאליזם והקומוניזם לא מאפשרים זאת. בפועל, המדינה מחליטה בשביל אזרחיה. לא כל אחד בשביל עצמו.


סיכום
אני, מגדיר עצמי כליברל-קפיטליסט. אני מתנגד למדרגות מס, תומך במיסוי נמוך ובליברליזם ובחלקים מהאידיאולוגיה הליברטיאנית. אני חושב כי ההוצאה האזרחית של הממשלה צריכה להיות מינימלית, לצד גביית מיסים נמוכה גם היא. 

יום ראשון, 11 במרץ 2018

הולכים לקראת בחירות

בעת כתיבת מאמר זה, הדיווחים בתקשורת הם שבסבירות גבוהה הבחירות יוקדמו ליוני 2018 בעקבות משבר חוק הגיוס. נניח וזה קורה. נתניהו יודיע על התמודדות בבחירות אלו חרף החשדות כנגדו בפלילים.

לנתניהו יש אינטרס בבחירות. על פי הסקרים הוא מקבל בין 28-36 מנדטים, סכום מנדטים מעולה בשבילו, ואלו יאיר לפיד קרוב אליו (22-27 מנדטים) אבל ספק שיוכל להרכיב קואליציה. מפלגות השמאל ובראשן המחנה הציוני בכלל מתרסקות. אך, מעבר לכך, במידה ונתניהו ינצח בבחירות, הוא יוכל להגיד כי הציבור נותן בו אמון ולכן אין עליו להתפטר במידה ויוגש כתב אישום.

החוק מחייב את ראש הממשלה להתפטר מתפקידו רק כאשר הוא מורשע ולא כאשר מוגש כתב אישום, ולכן, מבחינה חוקית, אין שום בעיה עבורו להמשיך לכהן כראש ממשלה כמואשם בשוחד ובמקביל להגיע לדיונים בעניינו בבית המשפט.

בעקבות ההתרחשויות של החודש האחרון (מאז ההמלצות נגד נתניהו)  ניכר כי במערכת הפוליטית התחילו קמפיין בחירות. במרצ, שם נערך כעת פריימריז, מדברים עם מי המפלגה תשב במידה ותורכב ממשלת שמאל, במחנה הציוני עסוקים בשאלה האם השותפות בין העבודה לתנועה תמשיך, ביש עתיד יוצאים להפגנות ולפיד מפרסם סרטונים ברשתות החברתיות הנראים כמו סרטוני תעמולה, בכולנו ממשיכים את קמפיין ״נטו כחלון״, בנימין נתניהו מנסה לשדר בנאומיו כי הוא מנהיג חזק, רודפים אותו, וזה ניכר במיוחד במהלך ביקורו בארצות הברית. בפגישתו עם טראמפ, שדאג להצהיר מעל כל במה אפשרית כי הייתה חמה, על נאומו באיפא״ק שהיה נאום מרענן, מלהיב, מול קהל אוהד לא פחות מעצרות הליכוד, בבית היהודי התחילו בימים האחרונים באופן רשמי את מסע הבחירות לאחר שבנט הצהיר הצהרות חתרניות בהן רמז כי הוא ירוץ נגד נתניהו ראש בראש בבחירות הקרובות ומנסים לשדר כאילו הם המבוגר האחראי. ליברמן מנסה לשדר - ״מי שמתעסק עם איווט, מתרסק״. ליברמן מכשיח את דעתו כלפי החרדים, ונוהג לאחרונה להתריס אותם לחלוטין. למשל יצא לקניות במתחם לא כשר, בשבת באשדוד כמחאה על חוק המרכולים (שחוקקו החרדים) ופועל כסמן הניצי ביותר כנגד חוק הגיוס. למה? ליברמן אמנם רוצה להישאר הרבה זמן בתיק בו רצה במשך שנים ארוכות - תיק הביטחון, אך הוא פופוליסט לא קטן. הקהל שמצביע לו זה בעיקר ישראלים יוצא ברית-המועצות, חילונים לחלוטין שמתעבים את הדת ומדינה כאן. הוא רוצה לשמור על כוחו והוא יודע שגם עם 5-8 מנדטים הוא יוכל להישאר שר ביטחון לאחר הבחירות וכנראה בבחירות הללו כוחו יעלה. כזכור, כעת ישראל ביתנו היא המפלגה הקטנה ביותר בכנסת (4 מושבים לאחר פרישתה של אורלי לוי-אבוקסיס מהסיעה).

האם יהיו בחירות? אני לא בקיא בפרטי-פרטים. אך זה המשבר הקשה ביותר שעברה הממשלה ולפי מה שאני קורא, אכן סיכוי רב לבחירות כבר ביוני 2018, כ-17 חודשים לפני מועדן האמיתי.

יום שישי, 2 במרץ 2018

מנהיגות אמיצה



ביום רביעי האחרון, התעצבתי לראות כי זהבה גלאון הודיע על פרישה מהמירוץ לראשות מרצ, דבר שיוביל בסוף החודש הקרוב לסיום תפקידה לאחר כ-6 שנים. בזהבה גלאון לא תמכתי מעולם, וכנראה שגם לא אתמוך לעולם במרצ. המרחק האידיאולוגי ביני לבין מרצ גדול. אני תומך בקפיטליזם - מרצ בסוציאליזם, אני תומך בשתי מדינות לשני עמים עם חילופי שטחים - מרצ אמנם תומכת גם בפתרון שתי המדינות אך בקווי 67׳.

במידה והייתי חבר במרצ, לא הייתי תומך בזהבה גלאון. אני, כמוה, אם להיות פרשן, חושב כי מרצ צריכה דם חדש. צריכה צעירים. אך האומץ שלה לעשות מהלך שיפתח את מרצ למרות התנגדויות רבות מבית, ותוך ידיעה כי היא עשויה לשלם מחיר כבד על זה, מחיר ששולם השבוע, ביום רביעי, מעורר הערכה.

זהבה גלאון היא סמל לזכויות האדם בישראל, יושרה, אמונה בטוב, חתירה לשלום ותמימות.

גם במידה וזהבה גלאון תחזור להיות חברה בכנסת ה-21, אולי גם בכנסת ה-22, מי יודע - אולי גם בכנסת ה-23, הקריירה הפוליטית שלה די הסתיימה, ביום רביעי האחרון. בעיני, היא תיזכר כמנהיגה אמיצה.