ביום רביעי האחרון, התעצבתי לראות כי זהבה גלאון הודיע על פרישה מהמירוץ לראשות מרצ, דבר שיוביל בסוף החודש הקרוב לסיום תפקידה לאחר כ-6 שנים. בזהבה גלאון לא תמכתי מעולם, וכנראה שגם לא אתמוך לעולם במרצ. המרחק האידיאולוגי ביני לבין מרצ גדול. אני תומך בקפיטליזם - מרצ בסוציאליזם, אני תומך בשתי מדינות לשני עמים עם חילופי שטחים - מרצ אמנם תומכת גם בפתרון שתי המדינות אך בקווי 67׳.
במידה והייתי חבר במרצ, לא הייתי תומך בזהבה גלאון. אני, כמוה, אם להיות פרשן, חושב כי מרצ צריכה דם חדש. צריכה צעירים. אך האומץ שלה לעשות מהלך שיפתח את מרצ למרות התנגדויות רבות מבית, ותוך ידיעה כי היא עשויה לשלם מחיר כבד על זה, מחיר ששולם השבוע, ביום רביעי, מעורר הערכה.
זהבה גלאון היא סמל לזכויות האדם בישראל, יושרה, אמונה בטוב, חתירה לשלום ותמימות.
גם במידה וזהבה גלאון תחזור להיות חברה בכנסת ה-21, אולי גם בכנסת ה-22, מי יודע - אולי גם בכנסת ה-23, הקריירה הפוליטית שלה די הסתיימה, ביום רביעי האחרון. בעיני, היא תיזכר כמנהיגה אמיצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה