יום שני, 21 בדצמבר 2020

הגישה המדינית של טדי רוזוולט לעומת זו של וודרו ווילסון ע"פ קיסינג׳ר


בפרק השני בספרו ״דיפלומטיה״ עב הכרס (תורגם לעברית ע״י הוצאת המרכז האקדמי ״שלם״, 2007), משווה הנרי קיסינג׳ר, מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי לשעבר של ארצות הברית (תחת הנשיאים ניקסון ופורד), בין הגישות המדיניות של הנשיאים תיאודור רוזוולט ו-וודרו ווילסון. 


לפי קיסינג׳ר, רוזוולט החזיק בגישה שניתן לראותה כריאליסטית המשולבת עם גישת מאזן הכוחות האירופאית. במסגרת גישה זו, סבר רוזוולט כי הגיעה העת לתרגם את כוחה הכלכלי והגאוגרפי של ארה״ב לכדי עוצמה מדינית ולהתערב בנעשה בעולם. אולם, יש לעשות זאת רק כדי להגן על האינטרסים האמריקאים. וכיצד? יש להחליש את המדינה החזקה ולחזק את המדינה החלשה, ובכך, ליצור מצב של הרתעה מתמדת בין שני הצדדים. ניתן לראות זאת בהחלטתו של רוזוולט באשר לסכסוכים הפנים-אירופאיים - רוזוולט סבר שצריך להתערב בנעשה באירופה ולהתנגד לקיסרות הגרמנית, משום שהיא גורם חזק מדי ואי עצירתה תגרום לה להתפשט בעתיד אל עבר ארה״ב ובכך לסכן את האינטרס האמריקאי. 



ווילסון לעומת זאת כונה ע״י קיסינג׳ר ״נביא-כהן״. ווילסון סבר שיש להתערב בנעשה בעולם כדי לקדם את הערכים הנעלים של ארצות הברית (הרפובליקניזם, החירות וכו׳), גם אם הדבר לא תורם בהכרח לשימור האינטרס האמריקאי. למשל, ווילסון, כמו רוזוולט, סבר שיש להתערב בנעשה באירופה, אך כדי להפיץ את הערכים האמריקאים. לכן, במלחמת העולם הראשונה, ווילסון שאף להדיח את הקיסר הגרמני, וילהלם השני, מסיבות ערכיות (כינון דמוקרטיה במקום שלטון עריצות), ולאו דווקא בשל הרצון להגן על האינטרס הלאומי של ארצות הברית.



בדיעבד, הגישה ששרדה היא דווקא גישתו של ווילסון. וזאת, משום שכדי לצאת ולהילחם במדינות זרות, או כדי שאזרחי המדינה יתמכו בפעולה זו, יש צורך לספק להם סיבה יותר חזקה מ״מאזן הכוחות״ העמום. צריך לספק כסיבה את הערכים שבהם החיילים והאזרחים מאמינים, ובכך לעורר את תמיכתם בפעולה. 


הגישה הריאליסטית של רוזוולט הייתה חסרה את אותו ה״בשר״ עבור ההמון, ולכן חרף היותה נכונה יותר (לדעתי), לא הותירה חותם ניכר על מדיניות החוץ האמריקאית, לעומת הגישה של ווילסון שכן עשתה זאת.

יום רביעי, 17 ביוני 2020

החלת הריבונות - כתב הגנה


לקראת החלת הריבונות הצפויה בחלק משטחי יהודה ושומרון, נשמעה התנגדות עזה בשמאל הישראלי. ראש האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, התנגד למהלך משום שלטענתו הוא "חד צדדי", והמפלגות מרצ והרשימה המשותפת, יחד עם מספר עמותות שמאל טענו שהחלת הריבונות תגרום לאפרטהייד ושהיא מנוגדת לחוק הבינלאומי. במאמר זה אנסה להפריך את טענות השמאל, ואף יתרה מכך - להראות מדוע החלת הריבונות היא נחוצה. אני מכיר בכך שאנשי שמאל המשועבדים לעמדותיהם, לא ישתכנעו מהמאמר, ולכן כבר כאן אדגיש - מאמר זה פונה לאנשים, ובעיקר לאנשי שמאל, בעלי "ראש פתוח". 

ראשית, אני לא חושב שהסיבה שהדבר מבוצע באופן חד צדדי צריכה להוות שיקול מהותי. גם הכרזת העצמאות הייתה באופן חד צדדי, ולא אחת ממערכות צבא הגנה לישראל. האינטרסים הישראלים, מה לעשות, פעמים רבות לא מתיישבים עם האינטרסים של הקהילה הבינלאומית. אך ההתנגשות הזו היא התנגשות שלא בהכרח צריך לפחד ממנה, כל עוד התועלת עולה על הנזק, כפי שאני סבור שקורה במקרה זה. 

שנית, החלת הריבונות לא מסכנת את האופי היהודי של המדינה, כפי שטוענים גורמים בשמאל הציוני. מדובר בהחלת ריבונות בעיקר על ישובים יהודיים. לפי הערכות מהשנים האחרונות, בשטחי C, חיים בין 80 ל-150 אלף ערבים, מספר שלא מהווה סכנה לרוב היהודי במדינת ישראל. 

שלישית, החלת הריבונות לא מנוגדת לחוק הבינלאומי. החוק הבינלאומי אוסר על סיפוח, שהוא למעשה סיפוח המקום הנכבש למדינה הכובשת. אולם, שטחי יהודה ושומרון אינם שטחים כבושים אלא שנויים במחלוקת על פי הדין הבינלאומי, משום שהריבון הקודם בשטחים אלו - ירדן, היה ריבון לא מוכר, ולכן מדובר במקרה הזה בהחלת ריבונות, שהיא חוקית לחלוטין לפי הדין הבינלאומי. 

רביעית, הגורמים היותר רדיקליים בשמאל טענו כי החלת הריבונות תביא לאפרטהייד. זאת לאור אמירת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלא תינתן אזרחות לתושבים הערביים במקומות שעליהם מוחלת הריבונות הישראלית. אולם, אי הענקת אזרחות אין משמעותה אפרטהייד. אפרטהייד עוסק באפליה על רקע גזעי, ואין שום כוונה לשלול מאזרחי ישראל הערבים את אזרחותם בעקבות החלת הריבונות. יתרה מכך, החוק הבינלאומי לא מחייב להעניק אזרחות, ואף אוסר על הענקת אזרחות בכפייה. 

חמישית, לרוב מדינות העולם אין אינטרס להטיל סנקציות מסחריות על מדינת ישראל, עקב יחסי הסחר הענפים שמדינת ישראל מחזיקה בהם, כך שהחשש מ"סנקציות בינלאומיות" מוגזם לדעתי. 

שישית, לגבי הסכם השלום עם ירדן, אשר מאיימת לבטל אותו אם תתבצע החלת הריבונות - אין לירדן כל אינטרס. ישראל מספקת לירדן מים ולבית המלוכה ההאשמי סיוע חשאי, שבלעדיו יהיה לו קשה לשרוד הפיכה שלטונית. אני רואה באמירות הללו של השלטון הירדני מן מס שפתיים לציבור שעוין מאוד לישראל, ותו לא. 

שביעית, באשר להסכמי אוסלו, אותם מאיימים בכירי הרש"פ לבטל אם תתבצע החלת הריבונות - חשוב לזכור כי איומים אלו נשמעו פעמים רבות בעבר. אך גם אם יש ממש באיומים הללו, אין אני חושש מהם. הסכמי אוסלו היו איוולת מדינית, שביטולה עשויה להוות פתח ממשי לקראת פתרון טוב יותר לסכסוך הישראלי-ערבי, כמו זה של ד"ר מרדכי קידר. 

ולסיכום, לאחר שאני מקווה שהפרכתי את טענות המתנגדים משמאל להחלת הריבונות, ברצוני להראות מדוע היא נחוצה. היא נחוצה משום שבמשך עשרות שנים, ליישוב היהודי ולאחר מכן לממשלת ישראל, הוצע פחות ופחות ככל שנקף הזמן. מימוש ה"גזר" לישראל בתכנית השלום של הנשיא טראמפ - דהיינו החלת הריבונות על חלקים נרחבים מיהודה ושומרון, תצביע על שינוי המגמה הזו, ואולי אף תגרום לערבים להסכים ליותר וויתורים להבא.