יום רביעי, 17 באוקטובר 2018

המחנה הציוני וגבאי ומה השקפתי בעניין דמוקרטיה מפלגתית

ביולי 2017 נבחר אבי גבאי, חבר חדש יחסית במפלגת העבודה, שהיה מנכ״ל בזק, השר להגנת הסביבה בממשלת ישראל ה-34 ואחד ממייסדי מפלגת "כולנו בראשות משה כחלון" לתפקיד יו״ר מפלגת העבודה ובשל כך גם המחנה הציוני. הוא החליף את חבר הכנסת יצחק הרצוג בשניים מתוך שלושת תפקידיו, כאשר התפקיד היחיד שבו נשאר הרצוג היה ראש האופוזיציה, תפקיד אותו גבאי לא יכל למלא עקב אי היותו חבר כנסת.

בחודשים הראשונים שלאחר בחירתו, המחנה הציוני בהנהגת גבאי, הצליחה להביא קהלים חדשים, במיוחד מהליכוד ומאוכזבי הרצוג שעזבו ליש עתיד או מרצ, בסקרים ונצמדה יחד עם יש עתיד לליכוד. באיזשהו סקר, אף היה ניתן לראות כי הוא יכול להקים ממשלה רחבה יותר ממשלה בראשות נתניהו.

אבל הזמן עבר והבחירות לכנסת ה-21 לא הוקדמו. הפופולריות של גבאי ירדה בעקביות, זאת בעקבות שלל אמירות שנויות במחלוקת, זגזגנות ואי הזדהות עם הגוש אותו גבאי אמור לייצג (המרכז-שמאל). בפברואר 2018, אפילו המעטים שעברו מהליכוד למחנה הציוני בגלל גבאי, חזרו לליכוד בעקבות ההמלצות נגד נתניהו ותחושת הרדיפה שייצר נתניהו בקרב הליכודניקים. זה הוביל לכך שלשם השוואה, עם בחירתו היו לגבאי כ-20 מנדטים, כעבור חודשיים בספטמבר 2017 המספר גדל לכ-22 (אולי המספר הגדול ביותר של המחנה הציוני מאז הבחירות בסקרים), בינואר 2018 כבר 15 מנדטים, בפברואר 2018 12 מנדטים ומאז גבאי לא מצליח לעבור את ה-15 מנדטים בסקרים ונלחם על מקומה של המחנה הציוני בתור המפלגה השלישית בגודלה. על המפלגה הראשונה אין כל כך מה לדבר, אפילו לא על השנייה בגודלה (המחנה הציוני כיום בכנסת היא המפלגה השנייה בגודלה עם 24 מנדטים, כאשר השלישית בגודלה היא הרשימה המשותפת עם 13 מנדטים בלבד), אלא אולי על השלישית בגודלה עם שאיפה להיות קרובים ללפיד הפופוליסט שנפגע גם הוא, יש לציין, לאחר המלצות המשטרה אבל שמר על היות מפלגתו המפלגה השנייה בגודלה בסקרים.

אבי גבאי מאמין, ובצדק, ביו״ר חזק וריכוזי, בעל שליטה, בדומה לליכוד ובשל כך פעל לבסס את כוחו ולעשות את ההליכים הדמוקרטים בעבודה קצת פחות דמוקרטים. הוא שינה את סמכויות וועידת המפלגה, העלה את מספר השריונים ואף איים לפרסם בגלוי רשימת מומלצים לקראת הפריימריז. דבר זה גרם לחששות שחברי הכנסת מהעבודה אשר מתנגדים לגבאי, כמו עמיר פרץ ואיתן כבל למשל, שמן הסתם לא יומלץ עליהם, יירדו בדירוג שלהם ברשימה הבאה לכנסת ולא ייבחרו עקב מספר המנדטים הנמוך בסקרים. דבר שיוביל אותם לעשות מרד פנימי נוסף בתוך המפלגה, אשר ייכלול פיצול שככל הנראה יוביל למספר חד-ספרתי של מנדטים למפלגה וחוסר יציבות במעמדו של גבאי והברית עם התנועה.

גבאי כבר הסכים לחזור בו מחלק מהדברים, אבל מספר המנדטים לא עלה והפופולריות שלו בקרב אנשי המפלגה המשיכה להיות נמוכה. במיוחד ביחס לפופולריות שלו בחודשיו הראשונים בתפקיד.

מחודש לחודש, עלו הקריאות לערוך פריימריז חדשים לראשות מפלגת העבודה לפני הבחירות לכנסת ה-21, או שגבאי יפנה את מקומו לבני גנץ או אהוד ברק.

לאחר בדיוק שנה של סימן שאלה גדול בעניין הברית הפוליטית בין העבודה של גבאי לתנועה של ציפי לבני, ביולי 2018 הושג הסכם בין גבאי ללבני. לבני תמונה לתפקיד ראש האופוזיציה במקום הרצוג הפורש, אבל הברית בין שתי המפלגות תישאר והן ירוצו ביחד בבחירות לכנסת ה-21, כאשר לבני תוותר על הרוטציה וגבאי יהיה המועמד לראשות הממשלה.

לקראת פתיחת מושב החורף באוקטובר 2018, נערכו סקרים, חלק עם גנץ וחלק ללא וגם התאמה לתפקיד ראש הממשלה. בכולם זכה גבאי בסביבות ה-12 מנדטים במידה ובני גנץ לא ירוץ באופן עצמאי ולמספר מנדטים חד-ספרתי במידה ובני גנץ כן ירוץ באופן עצמאי, כאשר הליכוד הרבה מקדימה במקום הראשון בכל התרחישים. בעניין ההתאמה לראשות הממשלה, אבי גבאי היה במקום האחרון מבין הנבדקים עם 4% התאמה בלבד.

ב-15 באוקטובר, בפתיחת מושב החורף, כאשר מעמדו של אבי גבאי בשפל, ציפי לבני כראשת האופוזיציה נאמה את הנאום המסורתי של ראש האופוזיציה בכנס. הנאום היה תקיף ביותר, חד, ענייני שהביך את בנימין נתניהו וגילה כי האופוזיציה מתכננת להביך הרבה את נתניהו במושב החורף, זאת בתקווה שהבחירות לא יוקדמו. פתאום ראו אופוזיציה אחרת, טובה בהרבה מהאופוזיציה החלשה והתקינה פוליטית מדי שהנהיג יצחק הרצוג בין השנים 2013-2018.

פתאום גם, ציפי לבני הצטרפה לרשימת המועמדים לעמוד בראש המחנה הציוני. החלו דיבורים כאילו כבר גבאי נכנע ללחץ ובעצם התאבד מבחינה פוליטית והקדים את הבחירות במפלגה. או שלכל הפחות הולך להיות גוש מרכז-שמאל גדול יחד עם יש עתיד (נדחה לאחר כמה ימים על ידי יאיר לפיד שלדבריו הוא הולך להיות מועמד לראשות הממשלה מטעם יש עתיד בבחירות והיחיד שיכול להחליף את נתניהו).


ובכן, אני מסכים עם אבי גבאי לגבי היציבות בתוך המפלגה. מפלגת העבודה מחליפה בשנים האחרונות יו״ר בכל 2-4 שנים. זה לא ייתכן. צריך יו״ר לתווך ארוך, במיוחד כמו גבאי. גם אם גבאי לא ייזכה, הוא ראוי ביותר להיות ראש ממשלת ישראל וצריכים לתת לו הזדמנות נוספת, גם בבחירות לכנסת ה-22. ויש לי הצעה, להקים מפלגה אחת גדולה, הכוללת את העבודה, יש עתיד, התנועה ועוד מפלגות ואישים שיירצו להצטרף, שייערכו פריימריז על תפקיד יושב הראש שלה והמועמדים שלה, ללא שיריונים למפלגות. כך תימנע המחלוקת הנובעת מאגו בין מנהיגי השמאל-מרכז, יהיה אפשר ליצור אלטרנטיבה אמיתית ומאוד איכותית לנתניהו ונתקדם לכיוון השיטה האידיאלית בת 2-4 מפלגות.


יום חמישי, 11 באוקטובר 2018

המפלגה הדמוקרטית איבדה את זה

המפלגה הדמוקרטית האמריקאית איבדה את זה. מפלגה זו, עד בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית הייתה מפלגה  עם אג׳נדה, עם רעיון, עם מצע. צמחו ממנה אנשים פורצי דרך. גם כשלא עשו דברים טובים, הם קידמו אג׳נדה מסוימת.

מאז ה-20 בינואר 2017, הם פשוט מאבדים את זה. מאז, אין להם אג׳נדה, אין להם מצע, יש להם רק דבר אחד - השאיפה להחליף את דונלד טראמפ.

כל חברי הקונגרס הדמוקרטים, מאז בחירות 2016, כבר לא מקדמים חוקים. הם מחפשים איך להביך את טראמפ ובעזרת ערוץ התקשורת CNN, אשר מזמן הפך להיות לא אובייקטיבי, הם מנסים מכלום להדיח את טראמפ.

ברצוני להתייחס לפרשת השופט ברט קבאנו כעדות לדברים שכתבתי. כאמור, דונלד טראמפ החליט שמועמדו לבית המשפט העליון של ארצות הברית יהיה השופט ברט קבאנו ממדינת מרילנד. קבאנו, שופט מוצלח ומוכשר, נתקל פתאום בתלונות נגדו בגין הטרדות מיניות. בשיא הפרשה, הסכימה פרופ' פורד, המתלוננת הראשית, להגיע לשימוע בסנאט. אותו סנאט, אשר אמור לאשר את מינויו של קבאנו.

ובכן, בשימוע שלה היא טענה שהשופט קבאנו תקף אותה מינית כשהיו נערים לפני יותר משלושים שנה. לאחר השימוע, הורה הנשיא טראמפ ל-FBI, הבולשת הפדרלית של ארצות הברית, לפתוח בחקירה. כשבוע לאחר מכן קבעה הבולשת - אין ראיות לתקיפה מינית מצד קבאנו. 

מכאן, הדיון עוסק בשאלה מוסרית: האם אדם אשם באופן מיידי, או שהוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. במדינות מערביות, נהוג לקבוע כי אדם חף מפשע עד שהוא מורשע, וברט קבאנו לא הורשע, לפיכך, הוא חף מפשע עד שיוכח אחרת, וה-FBI אף חיזק את גרסתו.

עכשיו, יאמרו הדמוקרטים ומתנגדי קבאנו: אז למה לא לחכות חודשיים-שלושה, או להחליף מועמד? התשובה מאוד פשוטה: בעוד כפחות מחודש הבחירות לקונגרס של ארצות הברית, ובמידה והרפובליקנים יאבדו את הרוב שלהם בסנאט, הם כבר לא יוכלו למנות שופטים שלהם. כך שיכול להיות, שבמידה והרפובליקנים לא יביאו לאישור הסנאט את מינוי קבאנו במשך חודשיים-שלושה, הם ממילא לא יוכלו למנות אותו לאחר התקופה, משום שהסנאט יתנגד למינוי, והחלפת מועמד גם היא תיקח חודש לפחות, לא מספיק זמן, כך שמבחינה פוליטית, אישור קבאנו באופן מיידי היה דבר חשוב מאוד. דבר זה גרם לסנאטורים רפובליקנים מתנגדים לתמוך לבסוף במינוי שאושר ברוב של 50 תומכים לעומת 48 מתנגדים ונמנעת אחת.

לסיכום, קבאנו חף מפשע מחמת הספק, דבר שמספיק כדי לאשר את המינוי שלו. הדמוקרטים ימשיכו לעשות הכל כדי לפגוע בטראמפ, אך טראמפ, בחוכמה פוליטית לא משחק לידיים שלהם ושומר על כסאו ובצדק. הדמוקרטים צריכים להשלים עם מה שקרה ב-8 בנובמבר 2016. כמו כן, בעניין קמפיין #METOO , אני חושב שאנשים צריכים להתלונן במידה ואדם פגע בהם באופן מיידי. אך תמיד לזכור את הדבר הכל כך בסיסי הזה - אדם חף מפשע עד שהוא מורשע, ואם לא נכבד את הכלל הבסיסי הזה - חברה נאורה לא יכולה להתקיים. 

יום שבת, 6 באוקטובר 2018

חודש לבחירות לקונגרס ה-116 של ארצות הברית, תמונת מצב.

בעוד בדיוק כחודש, ביום שלישי ה-6 בנובמבר 2018, צפויה להתקיים הבחירות לקונגרס ה-116 של ארצות הברית של אמריקה. הבחירות הללו גם מכונות ״בחירות אמצע הקדנציה״, משום שבנובמבר הנשיא טראמפ יציין כשנתיים לבחירתו לנשיא ה-45 של ארצות הברית ובנובמבר הקרוב נהיה גם במרחק של כשנתיים מהבחירות לנשיאות ארצות הברית לשנת 2020. ובכן, הבחירות הללו הן על כ-33 מושבים בסנאט (מתוך 100), המיואשים על ידי 23 סנאטורים דמוקרטים, 8 רפובליקנים ושנתיים עצמאים. כיום המאזן בסנאט הוא 51 רפובליקנים, 47 דמוקרטים ו-2 עצמאים (החוברים לדמוקרטים). בנוסף, הבחירות הללו הן גם על כל 435 מושבי בית הנבחרים של ארצות הברית. ביום הבחירות יהיו גם בחירות לתפקיד המושל במספר מדינות ולראשי ערים, אך על כך לא אכתוב. 

בזמן האחרון אני שומע הרבה מאוד כתבות שטחיות ופופוליסטיות של פרשנים רעים כמו ערד ניר למשל, אשר טוענים כי הדמוקרטים בדרך לשליטה בקונגרס כולו. שקר. פייק ניוז. גם על פי הסקרים. על פי הסקרים לסנאט נכון לתאריך ה-6 באוקטובר 2018, הרוב הרפובליקני נשאר כפי שהוא. 51 רפובליקנים, 47 דמוקרטים ושני עצמאים (מורמונט וממיין). דווקא בפלורידה, שם יהיו הבחירות על מושבו של ביל נלסון הדמוקרט ישנו מירוץ צמוד בין נלסון למועמד הרפובליקני ריק סקוט, ובסקר האחרון מוביל נלסון רק בכ-2.4%. פער זעום שלא יכול להבטיח ניצחון לאף מועמד חודש לפני הבחירות. אולי גם יום לפני הבחירות. לכן, במידה ויקרה מהפך בפלורידה, תרחיש בעל סבירות לא כל כך קטנה, וריק סקוט ינצח, הרפובליקנים יגדילו את המאזן לטובתם בסנאט לכ-52 רפובליקנים. כלומר, בסנאט, הרפובליקנים הם היותר קרובים לניצחון מאשר הדמוקרטים. 


בבחירות לבית הנבחרים התוצאה שונה, אם כי בינתיים לא יכולה להבטיח ניצחון לאף מפלגה. לפי הסקרים, הרפובליקנים זוכים בכ-197 מושבים בבית הנבחרים, לעומת 208 לדמוקרטים. כ-30 מושבים מתנדנדים. בשביל רוב בבית הנבחרים דרושים לפחות 218 מושבים למפלגה מסוימת, לכן אין ניצחון ברור לאף מפלגה בינתיים בבית הנבחרים. 

לסיכום, חודש לפני הבחירות מסתמן שהרפובליקנים ימשיכו לשלוט בסנאט ובבית הנבחרים אין לדעת. הסיכוי הוא 50/50. 

 תרחיש 1: הרפובליקנים ימשיכו לשלוט בכל הקונגרס

במסגרת תרחיש זה, האפשרות להדחת טראמפ עד נובמבר 2020 לפחות תיהיה נמוכה, אולי אף נמוכה מאוד. טראמפ יוכל להמשיך לעשות רפורמות מרחיקות לכת בתחומים שונים, ובעיקר בנושאים הכלכליים בהם הוא התרכז במדיניות הפנים שלו עד עכשיו. 

תרחיש 2: הרפובליקנים יישלטו בסנאט, הדמוקרטים בבית הנבחרים. 

במסגרת תרחיש זה, האפשרות להדחת טראמפ היא בערך 40%. בית הנבחרים יאשר את הדחת טראמפ, אבל הסנאט יידחה, אלא אם יהיו רפובליקנים עריקים שיהיו מוכנים להסתכן ולתמוך בהדחת נשיא רפובליקני. אם יהיו מספיק עריקים רפובליקנים, לפי הסקרים כאמור מספיקים רק שניים, הדמוקרטים יוכלו להדיח את טראמפ מתפקיד נשיא ארצות הברית. נוסף על כך, הדמוקרטים יוכלו לקדם דיונים על פרשת ההתערבות הרוסית בבחירות 2016, דבר שיסכן את טראמפ משפטית, יביך אותו וייפגע בו לקראת בחירות 2020. 

מבחינת מדיניות, תכניות כלכליות של הנשיא טראמפ בתוך ארצות הברית ייבלמו ואו שלא יהיו או שטרמאפ ייצטרך למתן אותם כדי להשיג תמיכה דמוקרטית. 

תרחיש 3: הדמוקרטים יישלטו בכל הקונגרס. 

במסגרת תרחיש זה, האפשרות להדחת הנשיא טראמפ תיהיה גבוהה. הדמוקרטים יוכלו בקלות לאשר את הדחתו בבית הנבחרים ובסנאט, דבר שיביא להדחה. וגם אם לא תיהיה, מדיניותו של הנשיא טראמפ תיהיה מתונה בהרבה בכל הנושאים או שיהיה משותק. אם אפילו הסנאט לא יהיה של הרפובליקנים, הרפובליקנים לא יוכלו לאשר לבדם הסכמים של הנשיא טראמפ, מדיניות סחר, דיפלומטיה, צבא ועוד ויצטרכו הסכמה דמוקרטית. 

ברק אובמה למשל הנשיא נשיא דמוקרטי עם רוב רפובליקני בשני בתי הנבחרים במשך כמה שנים ולכן הוא נאלץ לקדם חוקים רק בתמיכה דו-מפלגתית, חוקים מתונים, לא מהפכניים ולהטיל וטו על הרבה הצעות שלו. לטראמפ זה יהיה עוד יותר קשה, משום שטראמפ עצמו הוא מהפכן אנטי-ממסדי ונבחר על משבצת זו. במידה ובשנתיים האחרונות שלו בתפקיד, יפסיק לקדם מדיניות שהבטיח לקדם בבחירות ב-2016, הסיכוי שלו לנצח ב-2020 יהיה נמוך. 

תרחיש 4: הדמוקרטים יישלטו בסנאט, הרפובליקנים בבית הנבחרים. 
זהו התרחיש עם הסבירות הכי נמוכה ובמסגרתו, האפשרות להדחת טראמפ תיהיה נמוכה משום שלהצעה שכזו יהיה קשה להיות מאושרת בבית הנבחרים ובכלל לא תגיע לסנאט. הרפובליקנים ימשיכו לשלוט בוועדות וטראמפ יאלץ להטיל וטו על הצעות רבות. זו דווקא אולי התרחיש השני הכי טוב לטראמפ, אחרי תרחיש מספר 1, משום שבו עדיין יוכל לקדם מדיניות אנטי-ממסדית כפי שעשה בשנתיים האחרונות.