tag:blogger.com,1999:blog-29242146277381106002024-03-05T10:01:19.744+02:00הבלוג של דן וינקלרדן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.comBlogger112125tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-79631119977205173842021-05-02T18:27:00.002+03:002021-05-02T18:28:45.993+03:00ביקורת הספר "התנגשות הציביליזציות"<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEip-SRNFeeRRpAEyP5zoQkuGV95tJLeC_tDyGY_-ACQzadqSNHd1Occ73swZkKaK0yDscC6oUy1cZmDshfGO8b6LEGrq6jniY42VAyfRgryuNF5-NtMf7LFCZ8kfTWiJW9Wlgf4AhRYBaw/s1060/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-05-02+%25D7%2591-18.02.55.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="1060" data-original-width="714" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEip-SRNFeeRRpAEyP5zoQkuGV95tJLeC_tDyGY_-ACQzadqSNHd1Occ73swZkKaK0yDscC6oUy1cZmDshfGO8b6LEGrq6jniY42VAyfRgryuNF5-NtMf7LFCZ8kfTWiJW9Wlgf4AhRYBaw/s320/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-05-02+%25D7%2591-18.02.55.png" /></a></div><br /><p><br /></p><p><br /></p><p>בספרו "התנגשות הציביליזציות", שיצא לאור בשנת 1996, הציע פרופ' סמואל הנטינגטון המנוח, שעמד בראש בית הספר ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, פרדיגמה חדשה לחלוקה המדינית של העולם לאחר המלחמה הקרה - ציביליזציות, המורכבות ממדינה אחת או מכמה מדינות (שלרוב במרכזן עומדת מדינת ליבה), הקשורות בקשר תרבותי-דתי. במקום מזרח מול מערב, וקומוניזם מול קפיטליזם - ציביליזציות מול ציביליזציות.</p><p>הציביליזציות, לפי הנטינגטון, הן: הציביליזציה המערבית ובראשה ארצות הברית, הציביליזציה האורתודוקסית בראשות רוסיה, הציביליזציה ההינדית בראשות הודו, הציביליזציה הסינית בראשות הרפובליקה העממית של סין, הציביליזציה היפנית בראשות יפן, והציביליזציה הלטינו-אמריקנית, האסלאמית, האפריקנית והבודהיסטית חסרות מדינות הליבה (המדינה המרכזית בציביליזציה). </p><p>הנטינגטון גם מציע שלושה חוקים על מנת לשמור על השלום בעולם הנחלק לחלוקה של ציביליזציות:</p><p>1) חוק ההימנעות: על מדינות הליבה "להתנזר" מהתערבות בסכסוכים של ציביליזציות אחרות. </p><p>2) חוק התיווך המשותף: הנטינגטון טוען כי במלחמת קו השבר, שבהן קבוצות המשויכות לציביליזציות שונות (כמו במלחמת יוגוסלביה אותה הוא סוקר בהרחבה) נלחמות זו בזו, על מדינות הליבה של הציביליזציות המעורבות בסכסוך לנהל משא ומתן כדי לבלום או לעצור את מלחמת הקו השבר, בטרם תתפתח למלחמה גדולה יותר. </p><p>3) חוק המאפיינים המשותפים: על עמים וציביליזציות לנסות לחפש את המשותף להם עם ציביליזציות אחרות. </p><p>היו לי מספר הסתייגויות מטיעוניו של הנטינגטון. </p><p>ראשית, אני חושב שחוק ההימנעות לא לוקח בחשבון הבדלים בעוצמה בין מדינות הליבה השונות. ייתכן שדווקא הנכונות של מדינת ליבה של ציביליזציה א' להתערב בסכסוך בציביליזציה ב', תהווה הרתעה ותצמצם את התמריץ ההתחלתי לפתוח במתקפה בתוך ציביליזציות. </p><p>שנית, הנטינגטון עצמו לא מתכחש לכך שייתכנו סכסוכים בתוך הציביליזציות, ולכן נשאלת השאלה האם מדובר בפרדיגמה שיכולה להחליף את פרדיגמת המזרח כנגד מערב, כפי שהוא מתיימר לעשות. </p><p>שלישית, אני סבור שההכרזה על "ציביליזציה אסלאמית" הינה שגויה, שכן כפי שנראה היום בבירור - לשני זרמיו העיקריים של האסלאם - השיעה והסונה, יש מדינות ליבה נפרדות (איראן לשיעה, ערב הסעודית לסונה). </p><p>ספרו של הנטינגטון מרתק, וגדוש בניתוחים מעניינים של היחסים הבינלאומיים בעולם, הרלוונטיים גם לימינו. אני בהחלט ממליץ לקרוא אותו. </p><p><br /></p><p><br /></p>דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-4715377066881530852021-04-04T12:50:00.008+03:002021-04-05T10:52:17.869+03:00מדינאות בעולם דינמי - סיכום לספר "דיפלומטיה"<p></p><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg8WBsUnV-uGdtik9U18D1oUNlQP6pAX8IkwapGEzP9PnvRpJ68TKSOj1_mAhyIQ-qxGUaY-v48RATncScojXj0Kj67Us9MaUvtF2PuJGZdSatRpXOoGWg6whGRJgGLxPaguHBMGNKQajU/s992/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-04-01+%25D7%2591-1.53.26.png" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="992" data-original-width="684" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg8WBsUnV-uGdtik9U18D1oUNlQP6pAX8IkwapGEzP9PnvRpJ68TKSOj1_mAhyIQ-qxGUaY-v48RATncScojXj0Kj67Us9MaUvtF2PuJGZdSatRpXOoGWg6whGRJgGLxPaguHBMGNKQajU/s320/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-04-01+%25D7%2591-1.53.26.png" /></a></div><br />בספרו עב הכרס "דיפלומטיה" (יצא לאור בהוצאת המרכז האקדמי "שלם", 2007), פורס מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי לשעבר של ארצות הברית, הנרי קיסינג'ר, את ההיסטוריה הדיפלומטית המערבית, החל מתקופתו של הקרדינל רישלייה ב"מלחמת שלושים השנים", דרך מטרניך ו"הקונצרט האירופי" ועד המגעים הדיפלומטיים של הנשיא האמריקאי רייגן עם המזכיר הכללי הסובייטי גורבצ'וב, שחתמו את המלחמה הקרה. <p style="text-align: justify;"><b style="text-align: center;">ריאל פוליטיק וטובת המדינה לעומת מדיניות המבוססת על מוסר ואידיאולוגיה</b></p><p style="text-align: justify;"></p><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj9pMeW3EJ_fTTmDbX377j5xnm_6plAeGTcQaCgOfAG5Hoi4_2No_CyXA7nmdcy9GYa9wTfBbXeBqruwUfE1lyk8L3MKPh_jh5_4lvyfP3YOOjgBMnD9ERPEW4lBR4KZbTTiOL93d5le18/s858/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-04-04+%25D7%2591-12.14.07.png" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="858" data-original-width="598" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj9pMeW3EJ_fTTmDbX377j5xnm_6plAeGTcQaCgOfAG5Hoi4_2No_CyXA7nmdcy9GYa9wTfBbXeBqruwUfE1lyk8L3MKPh_jh5_4lvyfP3YOOjgBMnD9ERPEW4lBR4KZbTTiOL93d5le18/w223-h320/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-04-04+%25D7%2591-12.14.07.png" title="הקרדינל רישלייה" width="223" /></a></div><p></p><p style="text-align: right;">עד תקופת כהונתו של הקרדינל רישלייה כראש המיניסטריון הצרפתי ב"מלחמת שלושים השנים", מדיניות החוץ הייתה כפופה לאינטרסים הדתיים או המוסריים של המדינה. בעקבות הרפורמציה הפרוטסטנטית התחלקה אירופה למדינות בעלות בתי מלוכה קתוליים לבין בתי מלוכה פרוטסטנטיים. עם פריצת "מלחמת שלושים השנים" ב-1618, צרפת הקתולית, הייתה, לפי התפיסה ששלטה עד תקופה זו, אמורה לחבור לקתולים (דהיינו, לבית הבסבורג), ולהילחם עמם כנגד הפרוטסטנטים. </p><div style="text-align: right;">אולם, רישלייה הכריז על פעולה לפי עקרון ה-Raison d'Etat ("טובת המדינה"). כלומר, לפי האינטרס הלאומי שלה. בשל כך, הוא חבר לפרוטסטנטים ואף לאימפריה העות'מאנית המוסלמית, וזאת משום שחשש מכוח יתר של בית הבסבורג, דבר שיעמיד את צרפת בסכנה בטווח הארוך. הוא רצה לשמר את מאזן הכוחות, באמצעות חיזוק הגוף המדיני החלש, והחלשת הגוף המדיני החזק, ובכך תישמר ההרתעה, שתשמר את השלום בעולם. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhbjmsjggzc4qYwHWy7deEuiYevsu5Bfdcl25-iaZh_xr7diJlMTzZpcVyPwSaLyaZYcbUUaEPIt5xTxEEUaPLT3_c9oxDWAB08ab3Eh-IBpWlETSYA2FyYW58cpnkYa55R22-PHwQUntg/s856/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-04-04+%25D7%2591-12.17.48.png" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="856" data-original-width="586" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhbjmsjggzc4qYwHWy7deEuiYevsu5Bfdcl25-iaZh_xr7diJlMTzZpcVyPwSaLyaZYcbUUaEPIt5xTxEEUaPLT3_c9oxDWAB08ab3Eh-IBpWlETSYA2FyYW58cpnkYa55R22-PHwQUntg/w219-h320/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-04-04+%25D7%2591-12.17.48.png" title="הנשיא ווילסון" width="219" /></a></div><div style="text-align: right;"><br /></div><p style="text-align: right;">בדיפלומטיה האמריקאית מתקיים וויכוח ארוך שנים, בעיקר מאז ראשית המאה ה-20, בין אלו הסבורים שיש לפעול לפי האינטרס הלאומי ולשמור על מאזן הכוחות (גישה המכונה גם "ריאל פוליטיק"), לבין חסידי ההשקפה שהמוסר והערכים האמריקאים אמורים להנחות את מדיניות החוץ. לחסידי ההשקפה האחרונה, ניתן לקרוא "ווילסוניסטים", על שם הנשיא האמריקאי וודרו ווילסון, שבמידה רבה ייסד אסכולה זו במדיניות החוץ האמריקאית כנשיא. </p><p style="text-align: right;">לפי הווילסוניזם, יש להתערב בעולם כדי להפיץ את הערכים האמריקאיים המוסריים הנעלים, כגון ערכי הדמוקרטיה והחירות. חסידיה של השקפה זו טענו גם, כי קיומן של מדינות לאום בעלות מוסדות דמוקרטיים, תביא להרמוניה כלל עולמית, שתשמר את השלום בעולם. </p><p style="text-align: right;">לפי קיסינג'ר, חסרון הריאל פוליטיק והגישה של רישלייה הוא שהוא איננו מספק את הלהט הדרוש לחיילים כדי לצאת ולהילחם במקומות מרוחקים. "מאזן הכוחות" הינו מושג מורכב, מסובך ומעורפל, וקשה לשיווק לחיילים. לעומת זאת, הווילסוניזם כן עושה זאת. הפצת הדמוקרטיה והחירות למדינות מתפתחות, והמוסר האמריקאי - אלו דברים שעשויים להביא חיילים אמריקאים לצעוד בגאווה ועם מוטיביציה במקומות אלו. </p><p style="text-align: right;">חסרונו של הווילסוניזם הוא שאין הוא מאפשר קביעת סדר עדיפויות במדיניות החוץ. לארצות הברית הרי אין את היכולת להתערב בנעשה בכל מדינות העולם, ולא בכדי הזהיר הנשיא האמריקאי, ג'ון קווינסי אדמס, כבר ב-1821 מ״חיפוש מפלצות מעבר לים כדי להשמידן״. הווילסוניזם לא מאפשר למדינאי לשאול את עצמו היכן תועיל ההתערבות יותר מבחינה מוסרית. הרי מדוע הקוריאנים זכאים לחירות ולדמוקרטיה והוויטנאמים לא? הריאל פוליטיק לעומת זאת פותר דילמה זו, בקובעו שיש להתערב היכן שההתערבות תועיל לאינטרס הלאומי האמריקאי. </p><p style="text-align: center;"><b>שילוב ריאל פוליטיק עם ווילסוניזם</b></p><p style="text-align: center;"></p><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg0FFJ1dVj54VrqhRLwRjrdtUw9TvOtTb1YKNlD3CBvehKrylcONaIhCYSwmz3JJGaGUCI_fchJcOpEZsiEnH88HimiCd9jcF-_GzoGZj5Ymxk5sFxSLahC8JqY3SCIIFdOhWYoZsd1jBM/s1168/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-04-04+%25D7%2591-12.24.29.png" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="782" data-original-width="1168" height="214" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg0FFJ1dVj54VrqhRLwRjrdtUw9TvOtTb1YKNlD3CBvehKrylcONaIhCYSwmz3JJGaGUCI_fchJcOpEZsiEnH88HimiCd9jcF-_GzoGZj5Ymxk5sFxSLahC8JqY3SCIIFdOhWYoZsd1jBM/w320-h214/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-04-04+%25D7%2591-12.24.29.png" title="קיסינג'ר וניקסון" width="320" /></a></div><p></p><p style="text-align: right;">הנשיא ניקסון <i>דיבר כווילסוניסט בזמן שמדיניותו הייתה מדיניות ריאל פוליטיק מובהקת</i>. ניקסון, אשר מתואר על ידי קיסינג'ר, שכיהן תחתיו בשלל תפקידים בכירים, כבעל הבנה ״יוצאת דופן של ממש״ את הגאו-פוליטיקה, חלק על האמיתות הווילסוניסטיות שהאדם הינו טוב מטבעו ושישנה הרמוניה בסיסית בין האומות שיש לקיימה באמצעות יוזמת הביטחון המשותף. </p><p style="text-align: right;">ניקסון סבר שההרמוניה והשלום השוררים בתקופת זמן מסוימת, אינם אלא איים זמניים של שלווה בתוך עולם מסוכן, שבו הדרך היחידה לשמור על היציבות והשלום הינם באמצעות עמידה על המשמר. בשל כך, ניווט ניקסון את מדיניות החוץ האמריקאית על פי האינטרס הלאומי של המדינה, ותוך הסתמכות על מאזן הכוחות. </p><p style="text-align: center;"><b>בחינתו של קיסינג'ר את הסדר העולמי מחדש, ועצות למדינאים האמריקאים (פורסם ב-1994)</b></p><p style="text-align: center;"></p><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjV6h1syr84W1zdSJwa596LWfMMDMNL_IGJBU08CGiIrt_wLSbnbZjCSQnU5Ll2M_gl6a4WO8fNQiopaFruclhvvHBUqMjhTIv7sQJ3NgKzg7c_ffIvB6ojU6W4KPgujMD4TWRLGE1z3WI/s1084/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-04-04+%25D7%2591-12.31.06.png" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="728" data-original-width="1084" height="215" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjV6h1syr84W1zdSJwa596LWfMMDMNL_IGJBU08CGiIrt_wLSbnbZjCSQnU5Ll2M_gl6a4WO8fNQiopaFruclhvvHBUqMjhTIv7sQJ3NgKzg7c_ffIvB6ojU6W4KPgujMD4TWRLGE1z3WI/w320-h215/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-04-04+%25D7%2591-12.31.06.png" title="נשיא רוסיה בוריס ילצ'ין ונשיא ארה"ב ביל קלינטון, 1993" width="320" /></a></div><p></p><p style="text-align: right;">בחינה זו, נכתבה סמוך לשנת 1994, שנים אחדות לאחר סיום המלחמה הקרה. קיסינג'ר טוען כי היעדר הסכנה האידיאולוגית והאסטרטגית, עקב התפרקותה של ברית המועצות, משחרר את האומות לנקוט מדיניות חוץ המבוססת יותר על האינטרס הלאומי. הוא חוזה (עם דיוק חלקי, שכן לא חזה את עליית הג'יאהדיזם האסלאמי) שהיציבות בעולם תיהיה תלויה במידה רבה בשלושה דברים עיקריים:</p><p style="text-align: right;">* הצלחת הדמוקרטיזציה ברוסיה והשאלה האם יצליחו לרסן את מדיניות החוץ שלה הנוטה להתערב במדינות שכנות. </p><p style="text-align: right;">* היציבות באסיה ובאוקיינוס השקט.</p><p style="text-align: right;">* התאמת נאט"ו והאיחוד האירופי לעולם שלאחר המלחמה הקרה. </p><p style="text-align: right;">קיסינג'ר טוען כי בעקבות התחלוקותו של העולם לאחר תום המלחמה הקרה למצב של מדינות רבות, במקום עולם ״דו קוטבי״ של מעצמות על, הכוח התפזר בין מדינות רבות, ובשל כך יהיה לארצות הברית קשה יותר להתערב ברחבי העולם. הוא גם טוען כי עלייתם של מוקדי כוח אחרים בעולם - במערב אירופה, ובמדינות כגון סין ויפן, אינה צריכה להדאיג את ארצות הברית, משום שפיתוחן של חברות לא מערביות הייתה מטרה אמריקנית מאז תכנית מרשל. </p><p style="text-align: right;">כמו כן, מכריע קיסינג'ר בשאלה האם כדאי להעדיף את האינטרס הלאומי על שיקולי המוסר בכך שכותב כי ראוי להגיע לאיזון בסוגיה. אך, קיסינג'ר מסייג בהמשך את דבריו בכותבו כי כאשר נקבע איזון כזה, על מדיניות החוץ להגדיר את האינטרסים החיוניים שלה - דהיינו, שינוי בסביבה הבינלאומית שהסיכוי כי יערער את הביטחון הלאומי רב כל כך עד שיש להתנגד לו, ללא קשר לשאלה כמה הסכנה נחשבת ללגיטימית. </p><p style="text-align: right;">ובכן, ומהי סכנה כזו לדעת קיסינג'ר? - ״שליטה של מעצמה אחת באחד משני חלקיה העיקריים של אירופה או אסיה״. קיסינג'ר טוען כי לסכנה כזו ארה"ב חייבת להתנגד. </p><p style="text-align: right;">קיסינג'ר חוזר ואומר כי על ארצות הברית למצוא את האיזון בין שאיפותיה לנהוג באופן ״צלבני״ בעולם כדי לקדם את ערכיה, ובין נטייתה להתכנס לתוך עצמה ולנקוט במדיניות בדלנית. הוא טוען כי מדיניות של יציאה ל״מסעות צלב״ בעולם תדלל את כוחה של ארצות הברית, ומדיניות בדלנית תפקיר את ביטחונה ושגשוגה של ארצות הברית למדינות אחרות, דבר שיגרום לארצות הברית לאבד שליטה על הנעשה בעולם. ולכן, מגיע קיסינג'ר למסקנה: הדבר הנחוץ ביותר עבור ארצות הברית הוא אמת מידה לברירת מטרותיה. </p><p style="text-align: right;">הוא גם טוען שארץ אידיאליסטית כארצות הברית לא יכולה להתחשב רק בשיקולים של מאזן כוחות, אך חייבת להתחשב <b>גם </b>בהם, אם ברצונה להגשים את יעדיה האידיאליסטיים. </p><p style="text-align: right;">לבסוף, קובע קיסינג'ר - על ארצות הברית לנקוט במדיניות דומה לזו של הקנאצלר הגרמני ביסמרק בשנותיו האחרונות בתפקיד. היא צריכה לשמור על מאזן הכוחות, אך לא באמצעות חישובים קרים, כפי שנהגה בריטניה תחת ראשי הממשלות פלמרסטון ודישראלי, אלא באמצעות הסכמה על יעדים משותפים עם קבוצות שונות של ארצות, דבר שירסן את הכוח מראש, וימנע הפרה של מאזן הכוחות. </p><p style="text-align: center;"><b>סיכום</b></p><p style="text-align: center;"></p><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjWk3Mg9zETBziUKvFwwmtbvHIPnlJVWGKaXARqDHCCrFpdN0UBjnM2CHoSchBvP1bQ_JBSLe6VGg35wWGaxtocFHiY5CB5hAqWPiG3hfxPIMWlTDoBVTfxIesX2_xOHarfr_P5T2ngXXc/s854/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-04-04+%25D7%2591-12.33.25.png" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="854" data-original-width="844" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjWk3Mg9zETBziUKvFwwmtbvHIPnlJVWGKaXARqDHCCrFpdN0UBjnM2CHoSchBvP1bQ_JBSLe6VGg35wWGaxtocFHiY5CB5hAqWPiG3hfxPIMWlTDoBVTfxIesX2_xOHarfr_P5T2ngXXc/w316-h320/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%259D+%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259A+2021-04-04+%25D7%2591-12.33.25.png" title="הנרי קיסינג'ר" width="316" /></a></div><br /><b><br /></b><p></p><p>קיסינג'ר בוחן מדינאים גדולים ורבים, שחלקם מסוקרים באור חיובי וחלקם באור שלילי ואף מאוד, ואת התנהלותם אל מול האתגרים שעמדו ושאיפותיהם האידיאולוגיות-מוסריות. הוא מנתח מאורעות היסטוריים, ומגבה את ניתוחו במסמכים, תזכירים, ספרים, נאומים ועוד. כתיבתו נהדרת, בהירה, עניינית ונוקבת, שגרמה לי לקרוא בשקיקה את כל הפרקים והעמודים הרבים של הספר. </p><p>אני חושב שמדובר בספר חובה לכל אדם המתעניין ביחסים בינלאומיים ובהיסטוריה המערבית, ובפרט בזו הצבאית-מדינית מאז המאה ה-17. </p><p>ספר זה הוא יצירת מופת של ממש, שממנה ניתן להבין את גדולתו וכשרונו הרב של קיסינג'ר, שבזכותו הוא זכה לתהילה הרבה לה הוא זוכה עד היום, ובצדק. </p><div><br /></div><p style="text-align: right;"><br /></p><p style="text-align: center;"><br /></p>דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-72965507645442959742021-03-01T20:08:00.000+02:002021-03-01T20:08:45.626+02:00מהלכי הממשל האמריקאי לפיוס עם ארגון הטרור "חות'ים"<div style="font-family: inherit; text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh6YVYX_CWWG9fE1JhCvv13cuX9mpEA3Fptd0U0qUKL9RgKXjABNZsVrdbeJXnZaEGbSF-YbszDbgjmvLUY6K4-1ltrIy88T1eabn2iyxGpQSiNDGDHOzJ-5z6MI7095qfweaOgjr48YF0/s640/%25D7%2594%25D7%2597%25D7%2595%25D7%25AA%25D7%2599%25D7%259D+%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%2599%25D7%2598%25D7%25A8%25D7%25A1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="360" data-original-width="640" height="180" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh6YVYX_CWWG9fE1JhCvv13cuX9mpEA3Fptd0U0qUKL9RgKXjABNZsVrdbeJXnZaEGbSF-YbszDbgjmvLUY6K4-1ltrIy88T1eabn2iyxGpQSiNDGDHOzJ-5z6MI7095qfweaOgjr48YF0/w320-h180/%25D7%2594%25D7%2597%25D7%2595%25D7%25AA%25D7%2599%25D7%259D+%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%2599%25D7%2598%25D7%25A8%25D7%25A1.jpg" title="קרדיט: רויטרס" width="320" /></a></div><br /><span style="background-color: white; color: #050505; font-family: inherit; font-size: 15px; text-align: start; white-space: pre-wrap;"><br /></span></div><div style="font-family: inherit; text-align: right;"><span style="background-color: white; color: #050505; font-family: inherit; font-size: 15px; text-align: start; white-space: pre-wrap;">בניסיון לפייס את החות'ים, ארגון טרור ג'יאהדיסטי אשר נלחם כנגד ערב הסעודית, עוין באופן מובהק את ארצות הברית וישראל ונתמך על ידי איראן, הודיע מזכיר המדינה של ארצות הברית, אנתוני בלינקן, על הסרתם של החות'ים מרשימת ארגוני הטרור הזרים ב-16 בפברואר 2021, ועל שורה של מחוות חד-צדדיות נוספות לטובת אזרחי תימן, מדינה בה מתנהלת מלחמת אזרחים קשה זה כמעט 6 שנים. </span></div><div style="font-family: inherit; text-align: right;"><span style="background-color: white; color: #050505; font-family: inherit; font-size: 15px; text-align: start; white-space: pre-wrap;"><br /></span></div><div style="font-family: inherit; text-align: right;"><span style="background-color: white; color: #050505; font-family: inherit; font-size: 15px; text-align: start; white-space: pre-wrap;">נקודת המוצא של החלטת בלינקן הייתה נקודת מוצא קלאסית של מדינאים מהמפלגה הדמוקרטית - שהשלום הוא דבר נורמלי, והרצון הטוב הוא דבר טבעי, ולכן, על ארצות הברית, אם ברצונה לנהל משא ומתן באופן מיטבי, לסלק יסודות שיראו כיסודות של כפייה, על ידי אותן מחוות חד-צדדיות. </span></div><div style="font-family: inherit; text-align: right;"><span style="background-color: white; color: #050505; font-family: inherit; font-size: 15px; text-align: start; white-space: pre-wrap;"><br /></span></div><div style="font-family: inherit; text-align: right;"><span style="background-color: white; color: #050505; font-family: inherit; font-size: 15px; text-align: start; white-space: pre-wrap;">האם החות'ים אכן התפייסו? התשובה היא לא. הם המשיכו, גם אחרי ההכרזה, במלחמה עיקשת כנגד ערב הסעודית ובעלות בריתה במלחמת האזרחים התימנית, ואף ביום שבת האחרון שיגרו טילים לעבר הבירה הסעודית, ריאד. </span></div><div style="font-family: inherit; text-align: right;"><span style="background-color: white; color: #050505; font-family: inherit; font-size: 15px; text-align: start; white-space: pre-wrap;"><br /></span></div><div style="font-family: inherit; text-align: right;"><span style="background-color: white; color: #050505; font-family: inherit; font-size: 15px; text-align: start; white-space: pre-wrap;">ומדוע? - משום שכמעט אף פעם לא משלם צד במלחמה, בעת התרחשותה, על דברים שכבר ניתנו לו. אדרבא, ההקלה של הלחץ ואותן המחוות מפתות את הצד שמקבל את ההטבות להמשיך בלחימה, ולמאן לשאת ולתת, מתוך תקווה לקבל הטבות נוספות, ובחינם. </span></div><div style="font-family: inherit; text-align: right;"><span style="background-color: white; color: #050505; font-family: inherit; font-size: 15px; text-align: start; white-space: pre-wrap;"><br /></span></div><div style="font-family: inherit; text-align: right;"><span style="background-color: white; color: #050505; font-family: inherit; font-size: 15px; text-align: start; white-space: pre-wrap;">ובכן, מה יש לעשות לדעתי? יש להילחם, להמשיך את הלחץ ואף להגבירו, ובכך גם לאלץ את החות'ים לשאת ולתת, כאשר ארצות הברית מגיעה למשא ומתן עמם מעמדה של עליונות מובהקת. </span></div><div style="font-family: inherit; text-align: right;"><span style="background-color: white; color: #050505; font-family: inherit; font-size: 15px; text-align: start; white-space: pre-wrap;"><br /></span></div><div style="font-family: inherit; text-align: right;"><span style="background-color: white; color: #050505; font-family: inherit; font-size: 15px; text-align: start; white-space: pre-wrap;">שלום משיגים מנקודת עוצמה, ולא להפך. </span></div><div style="font-family: inherit; text-align: right;"><br /></div>דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-62200852134966555582021-01-13T12:54:00.003+02:002021-01-13T13:50:08.213+02:00כתב ההגנה של פרופ' אלן דרשוביץ עבור הנשיא דונלד טראמפ<p style="text-align: center;"><br /></p><p style="text-align: center;"> </p><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiR895NobHt0b9dFGjYoPkw1FJYcJ9shtAsSabrG6M3jCvSX-1IH3JQjje-5R86PmJIVoAh7O08I7ZkLMwXtL6Y8jjkJN_Opp6MAnPjqnZDQZCGdv60v_BuDfvOFFtsvMFy7XqTcNiQmbw/s640/collage.png" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="640" data-original-width="640" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiR895NobHt0b9dFGjYoPkw1FJYcJ9shtAsSabrG6M3jCvSX-1IH3JQjje-5R86PmJIVoAh7O08I7ZkLMwXtL6Y8jjkJN_Opp6MAnPjqnZDQZCGdv60v_BuDfvOFFtsvMFy7XqTcNiQmbw/s320/collage.png" /></a></div><br /><p></p><p>ב-6 בינואר 2021, נשא הנשיא טראמפ נאום מיוחד בעצרת בסמוך לבית הלבן, בו הפציר בסגנו, מייק פנס, אשר מתוקף תפקידו משמש גם כנשיא הסנאט, לדחות אלקטורים ממדינות בהן הוא טען שהיו זיופים ונספרו קולות לא חוקיים, ולמעשה לא לאשר את תוצאות בחירת האלקטורים. חרף הפצרותיו של טראמפ, לא דחה פנס את האלקטורים בטענה כי אין לו הסמכות לעשות כן. </p><p>זמן קצר לאחר החלטה זו של פנס, הסתערו המונים לעבר גבעת הקפיטול, מקום מושבו של הקונגרס, כאשר חלקם אף הצליחו לפלוש לתוכו. ההסתערות גרמה לדחיית הדיונים בדבר אישור בחירת האלקטורים במספר שעות, שבסופם אישר הקונגרס את בחירת האלקטורים ובחר בג׳ו ביידן לתפקיד הנשיא ה-46 של ארצות הברית, ובקאמלה האריס לתפקיד סגנית הנשיא ה-49 של ארצות הברית. </p><p>במקביל, החלו הדמוקרטים בהליך הדחה כנגד נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ - הליך ההדחה השני שמתקיים כנגדו, לאחר שבראשון שנערך בשנים 2019-2020, הוא זוכה על ידי הסנאט. </p><p>סעיפי כתב האישום המוצע לבית הנבחרים נגד טראמפ הם:</p><p>1) הסתה בזדון לאלימות כנגד ממשלת ארצות הברית. </p><p>2) בגידה באמון כנשיא. </p><p>3) מעורבות במעשי המרדה. </p><p>בעקבות כך, פרסם פרופ' אלן דרשוביץ, מעורכי הדין הידועים ביותר בארצות הברית, פרק בהסכת (פודקאסט) שלו, ״The Dershow״, בו הוא דן באישומים ומנסה להוכיח מדוע אין להדיח את הנשיא טראמפ בגינם, ומדוע הם לא מהווים עבירה על החוק. </p><p>ראשית, פותח דרשוביץ בשתי שאלות שעליהן הוא ינסה לענות במהלך הפרק:</p><p><i>הראשונה - האם התיקון הראשון לחוקה, המונע מהקונגרס לחוקק חוקים המגבילים את חופש הביטוי, מגן על נאומו של הנשיא טראמפ?</i></p><p><i>השנייה - בהנחה והחוקה מגנה על הנאום, האם אותו הנאום עדיין יכול לשמש כבסיס להדחה?</i></p><p>ובכן, דרשוביץ מבקש להחזיר את המאזינים לפסק הדין "ברנדנבורג נגד אוהיו" (Brandenburg v. Ohio) משנת 1969. פסק הדין עוסק בערעור שהגיש קלרנס ברדנבורג, מנהיג תנועת הימין הקיצוני הידועה לשמצה ה״קו-קלוקס-קלאן״ (KKK), לבית המשפט העליון של ארצות הברית. ברנדנבורג הואשם ואף הורשע במספר ערכאות בתמיכה באלימות באופן הנוגד את חוקי מדינת אוהיו. זאת, לאחר שנשא נאום מול קהל גדול של תומכים בו אמר: "אם נשיאנו, הקונגרס שלנו, בית המשפט העליון שלנו, ימשיכו לדכא את הגזע הלבן, אזי יינקמו נקמות". כלומר, יש כאן הצהרה שנשמעת לחלוטין כקריאה לאלימות כנגד הנשיא, בית המשפט העליון ואחרים שמנסים לדכא, לטענתו, את הגזע הלבן. כמו כן, ברדנבורג אמר: "400 אלף איש צועדים לקונגרס" וש"הכושים (מילים שלו) צריכים לחזור לאפריקה (...) יהודים צריכים לחזור לישראל". בנוסף לכך, הרבה מהאנשים בעצרת נשאו נשקים. </p><p>כלומר, יש כאן נאום קיצוני בהרבה לעומת נאומו של הנשיא טראמפ ביום רביעי ה-6 בינואר 2021, שבו לא נשמעו קריאות או אמירות שסביר שישתמעו כקריאה לנקמה, אלימות, כניסה לתוך הקפיטול או הפרת החוק. חרף זאת, פסק העליון בתיק ״ברנדנבורג נגד אוהיו״ לטובתו של ברנדנבורג, בטענה כי ״הערבויות החוקתיות של חופש הביטוי והעיתונות החופשית אינן מאפשרות למדינה לאסור שימוש בכוח או הפרת החוק אלא אם כן הפרה כזו מכוונת להסית או לייצר פעולה מפרת חוק בוודאות הקרובה", ולמעשה יצר את המבחן המשפטי "פעולה לא חוקית מיידית" (imminent lawless action), הקובע שהגנת חופש הביטוי לא חלה רק במקרה שבו נשמעת קריאה להפרת החוק בטווח הזמן הקרוב. </p><p>לאור זאת, מגיע דרשוביץ למסקנה כי הנאום מוגן על ידי החוקה, וכי שימוש בנאום המוגן על ידי החוקה כבסיס להדחה וקרימינליזציה לאותו הנאום על ידי הקונגרס, מהווים פעולה לא חוקתית. כמו כן, טוען דרשוביץ, כי לא ניתן להדיח נשיא לאחר תום כהונתו, ולכן הגשת כתב אישום (על ידי בית הנבחרים) ללא משפט בסנאט - כלומר ללא מתן האפשרות לנאשם להוכיח לכל את חפותו כאשר כתב האישום ירחף מעל ראשו של הנאשם עד סוף ימיו, מהווה גם היא פעולה לא חוקתית. </p><p><br /></p><p><br /></p>דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-10833506970188811142020-12-21T21:14:00.000+02:002020-12-21T21:14:47.125+02:00הגישה המדינית של טדי רוזוולט לעומת זו של וודרו ווילסון ע"פ קיסינג׳ר<p><br /></p><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjh5Elw79Ski7xDsG_jTsEEmfR60HOtn-pcaL2B_6gJfgy0hM0Az_hGpbTKnldaLZg4Cjdoj4pj50oDq32TUK6_NFvuV0qfnsHRIlBiNRk-lx13v01gi1Y_eiW85B8m27ijP2YdqMmYwMg/s2048/%25D7%2594%25D7%25A0%25D7%25A8%25D7%2599+%25D7%25A7%25D7%2599%25D7%25A1%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2592%25D7%25B3%25D7%25A8.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="2048" data-original-width="1640" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjh5Elw79Ski7xDsG_jTsEEmfR60HOtn-pcaL2B_6gJfgy0hM0Az_hGpbTKnldaLZg4Cjdoj4pj50oDq32TUK6_NFvuV0qfnsHRIlBiNRk-lx13v01gi1Y_eiW85B8m27ijP2YdqMmYwMg/w256-h320/%25D7%2594%25D7%25A0%25D7%25A8%25D7%2599+%25D7%25A7%25D7%2599%25D7%25A1%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2592%25D7%25B3%25D7%25A8.jpg" title="הנרי קיסינג׳ר, לשעבר מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי" width="256" /></a></div><p>בפרק השני בספרו ״<i>דיפלומטיה</i>״ עב הכרס (תורגם לעברית ע״י הוצאת המרכז האקדמי ״שלם״, 2007), משווה הנרי קיסינג׳ר, מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי לשעבר של ארצות הברית (תחת הנשיאים ניקסון ופורד), בין הגישות המדיניות של הנשיאים תיאודור רוזוולט ו-וודרו ווילסון. </p><p><br /></p><p>לפי קיסינג׳ר, רוזוולט החזיק בגישה שניתן לראותה כריאליסטית המשולבת עם גישת מאזן הכוחות האירופאית. במסגרת גישה זו, סבר רוזוולט כי הגיעה העת לתרגם את כוחה הכלכלי והגאוגרפי של ארה״ב לכדי עוצמה מדינית ולהתערב בנעשה בעולם. אולם, יש לעשות זאת רק כדי להגן על האינטרסים האמריקאים. וכיצד? יש להחליש את המדינה החזקה ולחזק את המדינה החלשה, ובכך, ליצור מצב של הרתעה מתמדת בין שני הצדדים. ניתן לראות זאת בהחלטתו של רוזוולט באשר לסכסוכים הפנים-אירופאיים - רוזוולט סבר שצריך להתערב בנעשה באירופה ולהתנגד לקיסרות הגרמנית, משום שהיא גורם חזק מדי ואי עצירתה תגרום לה להתפשט בעתיד אל עבר ארה״ב ובכך לסכן את האינטרס האמריקאי. </p><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjslAg7LVDR5kc05QZSRbtYgio45bcqroCls-n3N_7nf-LIV6GNzj3to18FGW9SgpsjAmrPk-9yAvTtp5u4lWlM_O7BeYJSET78MeVHLuo0dNuBCwimj6ofk-lGqkAkearlFOB3g6F8kns/s252/%25D7%25AA%25D7%2590%25D7%2595%25D7%2593%25D7%2595%25D7%25A8+%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%2596%25D7%2595%25D7%2595%25D7%259C%25D7%2598.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="252" data-original-width="200" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjslAg7LVDR5kc05QZSRbtYgio45bcqroCls-n3N_7nf-LIV6GNzj3to18FGW9SgpsjAmrPk-9yAvTtp5u4lWlM_O7BeYJSET78MeVHLuo0dNuBCwimj6ofk-lGqkAkearlFOB3g6F8kns/s16000/%25D7%25AA%25D7%2590%25D7%2595%25D7%2593%25D7%2595%25D7%25A8+%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%2596%25D7%2595%25D7%2595%25D7%259C%25D7%2598.jpeg" title="הנשיא תיאודור רוזוולט" /></a></div><br /><p><br /></p><p>ווילסון לעומת זאת כונה ע״י קיסינג׳ר ״נביא-כהן״. ווילסון סבר שיש להתערב בנעשה בעולם כדי לקדם את הערכים הנעלים של ארצות הברית (הרפובליקניזם, החירות וכו׳), גם אם הדבר לא תורם בהכרח לשימור האינטרס האמריקאי. למשל, ווילסון, כמו רוזוולט, סבר שיש להתערב בנעשה באירופה, אך כדי להפיץ את הערכים האמריקאים. לכן, במלחמת העולם הראשונה, ווילסון שאף להדיח את הקיסר הגרמני, וילהלם השני, מסיבות ערכיות (כינון דמוקרטיה במקום שלטון עריצות), ולאו דווקא בשל הרצון להגן על האינטרס הלאומי של ארצות הברית.</p><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjCTQYy9vOCiL_ADx2OdLu_U5lTW8vmUjopkOZTjA2wtLogv6UfBeMMw0bjoamtM32hz-c7NozI4RKhwdQm1NFrE_P3RK412z655g_GV_CKlPymAIU0JT2Bi9waTkJGfAooTeO3IlOqZXE/s276/%25D7%2595%25D7%2595%25D7%2593%25D7%25A8%25D7%2595+%25D7%2595%25D7%2595%25D7%2599%25D7%259C%25D7%25A1%25D7%2595%25D7%259F.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="276" data-original-width="182" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjCTQYy9vOCiL_ADx2OdLu_U5lTW8vmUjopkOZTjA2wtLogv6UfBeMMw0bjoamtM32hz-c7NozI4RKhwdQm1NFrE_P3RK412z655g_GV_CKlPymAIU0JT2Bi9waTkJGfAooTeO3IlOqZXE/s16000/%25D7%2595%25D7%2595%25D7%2593%25D7%25A8%25D7%2595+%25D7%2595%25D7%2595%25D7%2599%25D7%259C%25D7%25A1%25D7%2595%25D7%259F.jpeg" title="הנשיא וודרו ווילסון" /></a></div><br /><p><br /></p><p>בדיעבד, הגישה ששרדה היא דווקא גישתו של ווילסון. וזאת, משום שכדי לצאת ולהילחם במדינות זרות, או כדי שאזרחי המדינה יתמכו בפעולה זו, יש צורך לספק להם סיבה יותר חזקה מ״מאזן הכוחות״ העמום. צריך לספק כסיבה את הערכים שבהם החיילים והאזרחים מאמינים, ובכך לעורר את תמיכתם בפעולה. </p><p><br /></p><p>הגישה הריאליסטית של רוזוולט הייתה חסרה את אותו ה״בשר״ עבור ההמון, ולכן חרף היותה נכונה יותר (לדעתי), לא הותירה חותם ניכר על מדיניות החוץ האמריקאית, לעומת הגישה של ווילסון שכן עשתה זאת.</p>דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-13525695323103520422020-06-17T12:12:00.000+03:002020-06-17T12:12:06.676+03:00החלת הריבונות - כתב הגנה<blockquote style="border: none; margin: 0px 40px 0px 0px; padding: 0px; text-align: center;"><br /></blockquote><div>לקראת החלת הריבונות הצפויה בחלק משטחי יהודה ושומרון, נשמעה התנגדות עזה בשמאל הישראלי. ראש האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, התנגד למהלך משום שלטענתו הוא "חד צדדי", והמפלגות מרצ והרשימה המשותפת, יחד עם מספר עמותות שמאל טענו שהחלת הריבונות תגרום לאפרטהייד ושהיא מנוגדת לחוק הבינלאומי. במאמר זה אנסה להפריך את טענות השמאל, ואף יתרה מכך - להראות מדוע החלת הריבונות היא נחוצה. אני מכיר בכך שאנשי שמאל המשועבדים לעמדותיהם, לא ישתכנעו מהמאמר, ולכן כבר כאן אדגיש - מאמר זה פונה לאנשים, ובעיקר לאנשי שמאל, בעלי "ראש פתוח". </div><div><br /></div><div>ראשית, אני לא חושב שהסיבה שהדבר מבוצע באופן חד צדדי צריכה להוות שיקול מהותי. גם הכרזת העצמאות הייתה באופן חד צדדי, ולא אחת ממערכות צבא הגנה לישראל. האינטרסים הישראלים, מה לעשות, פעמים רבות לא מתיישבים עם האינטרסים של הקהילה הבינלאומית. אך ההתנגשות הזו היא התנגשות שלא בהכרח צריך לפחד ממנה, כל עוד התועלת עולה על הנזק, כפי שאני סבור שקורה במקרה זה. </div><div><br /></div><div>שנית, החלת הריבונות לא מסכנת את האופי היהודי של המדינה, כפי שטוענים גורמים בשמאל הציוני. מדובר בהחלת ריבונות בעיקר על ישובים יהודיים. לפי הערכות מהשנים האחרונות, בשטחי C, חיים בין 80 ל-150 אלף ערבים, מספר שלא מהווה סכנה לרוב היהודי במדינת ישראל. </div><div><br /></div><div>שלישית, החלת הריבונות לא מנוגדת לחוק הבינלאומי. החוק הבינלאומי אוסר על סיפוח, שהוא למעשה סיפוח המקום הנכבש למדינה הכובשת. אולם, שטחי יהודה ושומרון אינם שטחים כבושים אלא שנויים במחלוקת על פי הדין הבינלאומי, משום שהריבון הקודם בשטחים אלו - ירדן, היה ריבון לא מוכר, ולכן מדובר במקרה הזה בהחלת ריבונות, שהיא חוקית לחלוטין לפי הדין הבינלאומי. </div><div><br /></div><div>רביעית, הגורמים היותר רדיקליים בשמאל טענו כי החלת הריבונות תביא לאפרטהייד. זאת לאור אמירת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלא תינתן אזרחות לתושבים הערביים במקומות שעליהם מוחלת הריבונות הישראלית. אולם, אי הענקת אזרחות אין משמעותה אפרטהייד. אפרטהייד עוסק באפליה על רקע גזעי, ואין שום כוונה לשלול מאזרחי ישראל הערבים את אזרחותם בעקבות החלת הריבונות. יתרה מכך, החוק הבינלאומי לא מחייב להעניק אזרחות, ואף אוסר על הענקת אזרחות בכפייה. </div><div><br /></div><div>חמישית, לרוב מדינות העולם אין אינטרס להטיל סנקציות מסחריות על מדינת ישראל, עקב יחסי הסחר הענפים שמדינת ישראל מחזיקה בהם, כך שהחשש מ"סנקציות בינלאומיות" מוגזם לדעתי. </div><div><br /></div><div>שישית, לגבי הסכם השלום עם ירדן, אשר מאיימת לבטל אותו אם תתבצע החלת הריבונות - אין לירדן כל אינטרס. ישראל מספקת לירדן מים ולבית המלוכה ההאשמי סיוע חשאי, שבלעדיו יהיה לו קשה לשרוד הפיכה שלטונית. אני רואה באמירות הללו של השלטון הירדני מן מס שפתיים לציבור שעוין מאוד לישראל, ותו לא. </div><div><br /></div><div>שביעית, באשר להסכמי אוסלו, אותם מאיימים בכירי הרש"פ לבטל אם תתבצע החלת הריבונות - חשוב לזכור כי איומים אלו נשמעו פעמים רבות בעבר. אך גם אם יש ממש באיומים הללו, אין אני חושש מהם. הסכמי אוסלו היו איוולת מדינית, שביטולה עשויה להוות פתח ממשי לקראת פתרון טוב יותר לסכסוך הישראלי-ערבי, כמו זה של ד"ר מרדכי קידר. </div><div><br /></div><div>ולסיכום, לאחר שאני מקווה שהפרכתי את טענות המתנגדים משמאל להחלת הריבונות, ברצוני להראות מדוע היא נחוצה. היא נחוצה משום שבמשך עשרות שנים, ליישוב היהודי ולאחר מכן לממשלת ישראל, הוצע פחות ופחות ככל שנקף הזמן. מימוש ה"גזר" לישראל בתכנית השלום של הנשיא טראמפ - דהיינו החלת הריבונות על חלקים נרחבים מיהודה ושומרון, תצביע על שינוי המגמה הזו, ואולי אף תגרום לערבים להסכים ליותר וויתורים להבא. </div>דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-3208595982588218432019-08-12T16:58:00.000+03:002019-08-13T10:36:52.673+03:00התכנית הכלכלית-חברתית של פרץ ולוי אבקסיס - סוציאל פופוליזם הרסני<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhkTW8OwXW4nmsVsJ3B4uxTgAVBz1lXZRwTUnF-UWiTYcoxMwcqa1RjWn1eNzDd7T8MzXWUTFErlCZ-Umy1WDmC-WbLD26cSSeQIf5OxbSF-DkIQcNNbKaHweV3Is8qHMdAm1x8FLfioGI/s1600/%25D7%25A2%25D7%259E%25D7%2599%25D7%25A8+%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%25A5.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="853" data-original-width="944" height="289" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhkTW8OwXW4nmsVsJ3B4uxTgAVBz1lXZRwTUnF-UWiTYcoxMwcqa1RjWn1eNzDd7T8MzXWUTFErlCZ-Umy1WDmC-WbLD26cSSeQIf5OxbSF-DkIQcNNbKaHweV3Is8qHMdAm1x8FLfioGI/s320/%25D7%25A2%25D7%259E%25D7%2599%25D7%25A8+%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%25A5.jpg" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">עמיר פרץ בחודש שעבר. (צילום: רענן כהן)</td></tr>
</tbody></table>
<br />
<br />
הבוקר (יום שני), הציג יו״ר העבודה-גשר, ח"כ עמיר פרץ, את תכניתו הכלכלית-חברתית לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים שייערכו עוד קצת יותר מחודש. התכנית הכלכלית של הרשימה היא תכנית פופוליסטית ורדיקלית ביותר. היא כוללת העלאת שכר המינימום ל-40 ש"ח בשעה (לעומת 29.12 ש"ח כיום), בניית 200 אלף דירות בבנייה ממשלתית, 0% מע"מ על 100 מוצרי יסוד ועוד.<br />
<div>
<br /></div>
<div>
המפלגה טוענת כי עלות התכנית היא 30 מיליארד ש״ח, אולם קראתי כי מדובר בהערכה שמרנית, ויכול להיות שמדובר בסכום גבוה יותר. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
ובכן, איך העבודה-גשר מציעה לממן את התכנית? העלאת המס השולי מ-50% ל-57% על הכנסות בין 44 אלף ש"ח ל-54 אלף ש"ח והוספת מדרגת מס נוספת למרוויחים מעל 54 אלף ש"ח עם מס הכנסה של לא פחות מ-65%, השוואת המס השולי על ההון למס השולי על העבודה, העלאת מס רווחי הון ל-35% עבור בעלי השליטה ול-30% עבור מי שאינו בעל שליטה, "מאבק בהון השחור", ביטול הכספים הקואליציונים, הפסקת התקציבים המיוחדים להתנחלויות והגדלת יחס החוב-תוצר מ-61% ל-65%. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
ראשית, שכר מינימום גורם לעליית מחירים ויש כלכלנים רבים הסבורים כי גם לעלייה באבטלה. מפלגת העבודה מתיימרת להיות סוציאל-דמוקרטית, אך במדינות סוציאל-דמוקרטיות מצליחות, כמו בשוודיה, אין שכר מינימום. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
שנית, דיור ציבורי הוכח כמוביל לפשע ומנציח עוני. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
שלישית, כיצד בדיוק ייקבעו מה הם 100 "מוצרי היסוד"? זה עשוי לגרום לשחיתות שלטונית, שכן לכל יצרן מזון יהיה אינטרס שמוצריו יהיו ברשימה. כמו כן, זה יגרום לעוד סיבוך של מערכת המס של מדינת ישראל המסובכת מאוד כבר היום. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
רביעית, העלאת המס על העשירים וקביעת מדרגת מס נוספת תגרום, ככל הנראה, לפגיעה בצמיחה, עזיבתם של עשירים מישראל (דבר שיגרום לירידה בהכנסות ולא להפך) ויותר העלמות מס וגם כאן, לעוד סיבוך של מערכת המס בישראל. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
חמישית, איך בדיוק מתכוונים בעבודה-גשר לבטל את הכספים הקואליציונים? </div>
<div>
<br /></div>
<div>
שישית, העלאת החוב תגרום לירידה בדירוג האשראי של מדינת ישראל, ובשל כך הריבית על החוב תעלה, מה שיגרום לעוד העלאת מס על מנת להחזיר את הכסף.<br />
<br />
שביעית, כבר כיום המס על רווחי הון הוא גבוה מבמדינות סקנדינביה ובין הגבוהים ביותר במערב. בעקבות המחאה החברתית, הממשלה העלתה את המס והדבר גרם לניתוב השקעות לנדל"ן ומחירי הדיור עלו. זה מה שיקרה גם הפעם. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
לסיכום, </div>
<div>
התכנית של העבודה-גשר היא תכנית פופוליסטית הרסנית. אם תבוצע, היא תגרום לעליית מחירים, עלייה באבטלה, העלאת מס גם על מעמד הביניים והשכבות הנמוכות, שחיתות שלטונית, פגיעה בצמיחה וירידה בהכנסות המדינה ממיסים. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
השר לשעבר נפתלי בנט מצא את הכינוי המושלם לתכנית - "מישראל לונצואלה בשנתיים". </div>
<div>
<br /></div>
</div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-55096316494995877762019-08-07T12:32:00.001+03:002019-08-07T12:38:49.555+03:00מהו ליברליזם/מאמר אורח<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgNcN2QLH5c8pEYKQVTNVp6Xg0C_itbgC1zHMlU6ddMIeUTTMC-pkvzPvl7iU2WkMbfQgGKisbCs3o6aEkGgseSYvnOFeCc44HASFkTklv7gXG4pB2gGNVLOv98mVwugLM0K1yWXvWJhy0/s1600/Statue_of_Liberty_-_4621961395.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1063" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgNcN2QLH5c8pEYKQVTNVp6Xg0C_itbgC1zHMlU6ddMIeUTTMC-pkvzPvl7iU2WkMbfQgGKisbCs3o6aEkGgseSYvnOFeCc44HASFkTklv7gXG4pB2gGNVLOv98mVwugLM0K1yWXvWJhy0/s320/Statue_of_Liberty_-_4621961395.jpg" width="212" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">פסל החירות. (צילום: Dominique James)<br />
<br />
<br />
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</td></tr>
</tbody></table>
<div>
בבחירות הקודמות, בעיקר עקב התמודדותה של מפלגת זהות לכנסת, הציבור הישראלי נחשף מחדש למונח שלא הראה את פניו שנים רבות בפוליטיקה הישראלית – ליברליזם. אפשר לחשוב שהליברליזם, הליבטריאניזם ותפיסות דומות הן המצאות של מערכת הבחירות האחרונה והנוכחית, אך למעשה אלו תפיסות שמלוות את הפוליטיקה העולמית, ואת הישראלית גם כן, זה זמן רב (גם אם השפעתן ירדה בשנים האחרונות). יחד עם התחזקות השיח הליברלי בארץ, פירושים שגויים לפילוסופיה הליברלית צצים ומציגים אותו באור אחר לחלוטין ממהותו המקורית. מאמר זה בא לעשות סדר בנושא ולהסביר מהו הליברליזם, מהן הסוגיות המרכזיות בהן הוא עוסק ומהם הנימוקים לו.</div>
<div>
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
<b>היסטוריה</b></div>
<div style="text-align: right;">
<div>
ליברליזם היא תפיסה פוליטית ואינדבידואליסטית המקדשת את חירות הפרט. הליברליזם דוגל במתן זכות בחירה וחופש לכל אינדבידואל, ולשם כך מקדש שלוש זכויות שבשיח הליברלי נקראות "הזכויות הטבעיות": חירות, חיים וקניין. ראשית הליברליזם בעידן הנאורות, בהגותם של הוגים כמו ג'ון לוק ומונטסקייה.</div>
<div>
הדוגלים בליברליזם מאמינים בבניית מערכת מדינית השומרת על שלושת הזכויות הטבעיות. על כן, ליברלים תומכים לרוב בדמוקרטיה ליברלית ובמערכת קפיטליסטית. הנימוקים לליברליזם רבים ושונים זה מזה, ויפורטו בהמשך.</div>
<div>
במאה ה־18 וה־19 קולות ליברלים החלו להתעורר ברחבי אירופה, בעיקר במדינות כמו בריטניה וצרפת, ונוסדו שם מפלגות ליברליות הדוגלות בסחר חופשי ובמתן זכויות לפרט. עד סוף המאה ה־19, הליברליזם הכלכלי (כלומר, מערכת כלכלית קפיטליסטית בעלת שיעור פיקוח נמוך יחסית וחירות כלכלית מרובה) נעשה למערכת הכלכלית השולטת במדינות מערב אירופה, כמו בריטניה, אוסטריה ועוד.</div>
<div>
בסוף המאה ה־20 המונח 'ליברליזם' עבר שינוי אידיאולוגי בארצות הברית. מתיאור אידיאולוגיה המעודדת את חירות הפרט, עבר הליברליזם לתאר אידיאולוגיות הדוגלות בשוויון כלכלי ובצדק חברתי־כלכלי. התחזקות הסוציאליזם באירופה ובאמריקה בסוף המאה ה־19 תרמו לשינוי במשמעות המונח. האמריקאים, שמדינתם הוקמה על יסודות הליברליזם של תקופת הנאורות, עברו לכנות את הליברליזם של המאה ה־19 וה־18 בשם "ליברליזם קלאסי". על אף השינוי באמריקה, במדינות אירופה משמעות המונח נשמרה, ועד היום מפלגות הדוגלות בליברליזם המקורי נקראות "מפלגות ליברליות".</div>
<div>
עם התחזקות הסוציאליזם והגעתו לשיא במלחמת העולם השנייה ואחריה, השיח הליברלי וההגנה עליו לנוכח הרוח הסוציאליסטית שסחפה את אירופה התעצמו מאוד. דוגמה עיקרית לכך היא "האסכולה האוסטרית" – אסכולת כלכלנים שמקורם באוסטריה, כגון פרידריך האייק ולודוויג פון־מיזס, שהחלו להגן על הקפיטליזם והליברליזם של המאה ה־19. באמריקה התחילה תנועה מקבילה – ליברטריאניזם. בעיקרו, הליברטריאניזם דומה לליברליזם הקלאסי, והוא בעצם ממשיך דרכו. אמנם ישנם מספר הבדלים בין האידיאולוגיות, אך לעיתים קרובות השימוש בשני המונחים זהה.</div>
<div>
התורה הליברטריאנית, שהונהגה על ידי הוגי דעות כגון מארי רות'בארד ומיזס, והושפעה מהגותה של איין ראנד, תפסה תאוצה בארצות הברית, והובילה לשיח מחודש בנושאי הליברליזם.</div>
<div>
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
<div>
<b>דעות</b></div>
<div>
ליברלים תומכים בביזור הסמכות הממשלתית והקטנתה, ובמתן חירות מקסימלית לתושבי המדינה. דעות נפוצות בקרב ליברלים הן, למשל, התרת ביצוע "פשעים ללא קורבן", כלומר מעשים שאינם חוקיים בהם לא מעורבים אנשים נוספים חוץ ממבצע המעשה עצמו, למשל צריכת סמים או הימורים. ליברלים תומכים בחופש בכל שאר תחומי החיים, כגון חופש דת וחופש מכפייה, המתבטא גם בחופש כלכלי – הנהגת מערכת קפיטליסטית והקטנת המעורבות הממשלתית בכלכלה.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
<b>נימוקים לליברליזם</b></div>
<div style="text-align: right;">
<div>
הוגי הנאורות, כמו ג'ון לוק, תיארו את הליברליזם ואת הזכויות הטבעיות ככאלו שנובעות מעצם האדם יציר האל, ובכך נתנו לליברליזם נופך דתי. נופך זה נשמר בחלק מהאידיאולוגיות התומכות בליברליזם עד היום, כמו למשל בשמרנות ליברלית.</div>
<div>
עם זאת, קיימים גם נימוקים אחרים לליברליזם. לאחר הופעת הליברטריאניזם האמריקאי, השיח הליברלי התחדש ועימו גם ההגות וההתעסקות בהצדקת האידיאולוגיה.</div>
<div>
דוגמה עיקרית לנימוק פרו־ליברלי היא הנימוק התועלתני. אדם תועלתני תומך ליברליזם סבור כי ליברליזם הוכיח עצמו כמחולל חירות ומביא שגשוג לאורך ההיסטוריה, ועל כן כדי להנהיג שיטה שתפיק שגשוג אזרחי רב יש לאמץ את הקפיטליזם והליברליזם ככלל. לרוב, יאמינו תועלתנים כי השוק החופשי יכול לספק שירותים במידה טובה יותר מזו שהמדינה יכולה.</div>
<div>
הליברטריאניזם הביא עימו גם נימוקים אחרים אחרים. נימוק מרכזי לליברליזם, שניכר בעיקר בהגותם של ליברטריאנים כגון רות'בארד הוא "עיקרון אי־התוקפנות". “עיקרון אי־התוקפנות", או באנגלית Non-Agression Principle, הוא עיקרון חברתי הקובע כי הפעלת כוח כשלעצמה אינה מוסרית, אלא אם כן היא אמצעי להגנה עצמית. מתוך עיקרון זה, קבעו ההוגים הליברטריאנים כי פגיעה בחירות שנעשית על ידי כפייה אינה מוסרית. הדוגלים בעיקרון אי־התוקפנות מאמינים שמיסים הם שוד, שכן המדינה משתמשת בכפייה כדי למסות את האזרחים. בנקודה זו, הליברטריאנים מתפצלים לשני מחנות מרכזיים:</div>
<div>
1. מינרכיסטים – מינרכיסטים דוגלים במדינת מינימום, הנקראת גם "מדינת שומר הלילה". תפקידה של מדינה שכזו הוא לשמור על הקניין, החירות והחיים של האזרחים על ידי הפעלת צבא, משטרה וחקיקה. לשיטתם, כל מעשה אחר הוא מחוץ לתחום פעילותה של המדינה, ואין היא רשאית לעסוק בו. למשל, מערכת רווחה. באופן כזה, המדינה מצמצת את כוח הכפייה שלה למינימום האפשרי, ומאפשרת חירות מקסימלית לתושביה.</div>
<div>
2. אנרכו־קפיטליסטים – אנרכו־קפיטליסטים מאמינים בעיקרון אי־התוקפנות באופן מוחלט. על כן, לפיהם מוסד המדינה אינו מוסרי כשלעצמו, משמע הפתרון להשגת חירות מלאה הוא מעבר לאנרכיה בה ישתרר שוק חופשי. אנרכו־קפיטליסטים לרוב מאמינים כי השוק החופשי יכול לספק את השירותים טוב יותר מהמדינה, וכי הסדר יוכל להשתמר על ידי חברות משטרה פרטיות וארגונים חברתיים.</div>
<div>
ראוי לציין כי שתי גישות אלו, ובמיוחד השנייה, הן הקיצוניות ביותר בשיח הליברלי.</div>
<div>
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
<b>ליברליזם בישראל</b></div>
<div style="text-align: right;">
<div>
עוד מלפני קום המדינה, היה קשר בין ליברליזם וציונות. מפלגות ציוניות שונות, כגון הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית דגלו בליברליזם כלכלי (לאחר מכן שתי המפלגות האלה התאחדו למפלגה הליברלית). בנוסף, מתוך התנגדות לסוציאליזם של מפא"י, גם התנועה הרוויזיוניסטית אימצה לעצמה עמדות ליברליות כלכליות. המפלגות הליברליות השונות בארץ התאחדו עם קום מפלגות הליכוד, שהפכה לקול הליברלי הגדול ביותר בפוליטיקה הישראלית.</div>
<div>
בשנים האחרונות, הליברליזם בישראל נשחק, והוא זוכה לייצוג מועט בכנסת ובשיח הציבורי. מפלגת הליכוד, למשל, מעמידה כמועמד לשר האוצר את משה כחלון, הדוגל במדיניות חברתית שאינה מתיישבת עם המסורת הליברלית. על אף הבלחות ליברליות שונות, כמו למשל מפלגת שינוי של טומי לפיד, מתחילת שנות האלפיים הקול הליברלי נעשה לנדיר בפוליטיקה הישראלית. </div>
<div>
בעת האחרונה, מפלגות כמו זהות והימין החדש התבטאו בנושאים ליברליים מסוימים, ודוגלים בליברליזם כלכלי. נוסף על כך, גם בשמאל הישראלי ישנה התחזקות של הליברליזם, כמו למשל תנועת הליברלים במרצ.</div>
</div>
<div style="font-weight: bold;">
<br /></div>
<div style="font-weight: bold;">
כותב המאמר הוא אביב בלצן. </div>
</div>
</div>
</div>
<div style="text-align: center;">
<div style="text-align: left;">
<span style="font-weight: 700;"><br /></span></div>
</div>
</div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-79606108632122853442019-08-06T17:34:00.000+03:002019-08-06T17:34:51.794+03:00התיקון השני לחוקה - דבר חיובי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בשבת האחרונה התקיימו שתי התקפות ירי בארצות הברית. אחת בטקסס והשנייה באוהיו. בהתקפות עשרות אנשים נרצחו והן עוררו מחדש את סוגית הנשק החופשי בארצות הברית. הדמוקרטים שוב קוראים להטיל עוד רגולציה על הנשק בארצות הברית, ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, המשתייך למפלגה הרפובליקנית השמרנית, אשר בין תומכיה נמנים אנשי ארגון ה-NRA (ארגון הרובאים הלאומי), הציע לדמוקרטים עסקה שבמסגרתה תוטל יותר רגולציה על הנשק בארצות הברית בתמורה להקשחת מדיניות ההגירה. עיתונים כמו הארץ גם פרסמו כתבות אשר לנו על התרבות האמריקאית אשר אוהדת נשק וכד'. במאמר זה אנסה להגן על התיקון השני לחוקה המושמץ כל כך, וגם אענה לטענות על התרבות האמריקאית. <div>
<br /></div>
<div>
ראשית, ניסיון העבר הראה שדווקא חקיקה אשר מטילה יותר רגולציה על הנשק בארצות הברית, גרמה לעלייה בכמות הנפגעים מנשק חם. למשל, ב-1976 נכנס לתוקפו חוק האוסר על תושבי וושינגטון D.C להחזיק אקדחים, ומחייב החזקת כלי נשק בלתי טעונים ומנוטרלים. מה קרה בעקבות כך? שיעורי הנרצח בשנים שבאו לאחר מכן זינקו בעשרות אחוזים. ב-2008 החוק בוטל, ושיעורי הרצח חזרו למה שהיו טרם כניסת החוק לתוקפו. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
לעומת זאת, ב-1978 נכנס לתוקפו חוק בפלורידה המתיר נשיאת נשק מגיל 21 ומעלה, למי שאין לו רישום פלילי או עבר של בעיות נפשיות, ובלבד שהשלים קורס הכשרה ובטיחות בשימוש בנשק. ומה קרה בעקבותיו? שיעור הרצח הממוצע בפלורידה ירד משמעותית ב-36%, בעוד שיעור הרצח הממוצע בשאר ארצות הברית ירד ב-15% בלבד. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
אני משער שעבריינים ממילא ימצאו דרכים להשיג נשק, גם אם יש רגולציה. לעומת זאת, הרגולציה מקשה על אנשים שומרי חוק להשיג נשק, דבר שיגרום לכך שיהיה בקרב האנשים הללו פחות נשק וזה פחות ירתיע את העבריינים מלבצע תקיפות. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
שנית, התיקון השני לחוקה מונע רודנות, בכך שאם השלטון נהיה רודני, לאזרחים יש כלים להילחם נגדו. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
שלישית, חקיקה לא יכולה לשנות תרבות. מי שינסה לשנות את תרבות הנשק בארצות הברית באמצעות חקיקה יכשל בכך. הדרך לשנות תרבות, היא בעזרת חינוך. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
</div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-16400291269233043652019-08-05T18:43:00.000+03:002019-08-05T18:43:45.550+03:00אחוז החסימה פוגע ביציבות השלטונית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בישראל, אחוז החסימה עומד כיום על 3.25%, ועלה עם השנים בהדרגה. בבחירות האחרונות, אשר נערכו באפריל 2019, מעל 360 אלף קולות נזרקו לפח, ומתוכם 260 אלף קולות של גוש הימין. בעקבות כך, ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן הפכה ללשון מאזניים ונתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה. אז האם אחוז החסימה באמת משפר את היציבות השלטונית?<div>
<br /></div>
<div>
ובכן, התשובה היא לא. לאורך השנים, כאשר אחוז החסימה עלה, גודלן של שתי המפלגות הגדולות ירד. כלומר, היציבות השלטונית נפגעה. אחוז החסימה גם פוגע בייצוגיות, וגם כפי שניתן היה לראות בבחירות האחרונות ובבחירות שמתקיימות בימים אלה, גורמת לחיבורים לא טבעיים. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
הוא גורם לכך שאצל הערבים מפלגה קומוניסטית, שתי מפלגות ערביות לאומיות אם לא לאומניות ומפלגה אסלאמיסטית צריכות להתאחד ובציונות הדתית יש לחץ על ליברלים להתאחד עם חרד״לים וכהניסטים. מלבד זה שבשני המקרים ציבור התומכים של המפלגות משתייך לאותו מגזר, אין הרבה קרבה אידיאולוגית. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
בנוסף, חשוב לזכור שלמפלגת השלטון קל יותר להתמודד עם 4 מפלגות של 3 מנדטים מאשר עם מפלגה אחת של 12 מנדטים. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
לסיכום, </div>
<div>
למען היציבות השלטונית, הייצוגיות והשיח הפוליטי, יש להוריד את אחוז החסימה חזרה למנדט. </div>
</div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-12367582899622148742019-06-30T15:04:00.001+03:002019-06-30T15:04:38.227+03:00סיכום העימות הדמוקרטי הראשון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh2wNQ-z-IWQ4znPM9LEE9q0bMOgEW6LrJD60JcUyJCc1JqQCxq04jhXwMHkgnWAZz_TlcQLBP0cwc0tvGHSZ4WtkHPiyUzOQp1QF2fnlG5dIxXaAr6fzMULzO1220gCr-vniC3iz5hHnQ/s1600/%25D7%2594%25D7%25A2%25D7%2599%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25AA+%25D7%2594%25D7%2593%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A7%25D7%25A8%25D7%2598%25D7%2599+%25D7%2594%25D7%25A8%25D7%2590%25D7%25A9%25D7%2595%25D7%259F.webp" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="336" data-original-width="700" height="153" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh2wNQ-z-IWQ4znPM9LEE9q0bMOgEW6LrJD60JcUyJCc1JqQCxq04jhXwMHkgnWAZz_TlcQLBP0cwc0tvGHSZ4WtkHPiyUzOQp1QF2fnlG5dIxXaAr6fzMULzO1220gCr-vniC3iz5hHnQ/s320/%25D7%2594%25D7%25A2%25D7%2599%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25AA+%25D7%2594%25D7%2593%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A7%25D7%25A8%25D7%2598%25D7%2599+%25D7%2594%25D7%25A8%25D7%2590%25D7%25A9%25D7%2595%25D7%259F.webp" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: left;">מימין לשמאל: האריס, סנדרס וביידן בעימות הדמוקרטי הראשון (צילום: רויטרס)<br /><div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
</td></tr>
</tbody></table>
ביום רביעי וחמישי נערך העימות הדמוקרטי הראשון לבחירות 2020 אשר פוצל לשני חלקים, בעקבות ריבוי המועמדים. בחלק הראשון התמודדו מועמדים כמו הסנאטורית אליזבת וורן וחבר בית הנבחרים לשעבר בטו או'רורק ובעימות השני מועמדים כמו סגן הנשיא לשעבר ג'ון ביידן והסנאטורים קמלה האריס וברני סנדרס.<br />
<br />
אמנם יש עוד יותר משנה עד להכרזה הרשמית על המועמד הדמוקרטי לנשיאות ושנה ושלושה חודשים עד לבחירות עצמן, אך ניכר שאין מועמד דמוקרטי אשר יש לו את היכולת לנצח את טראמפ. רוב המועמדים פרוגרסיבים ולא בולטים. בשני העימותים רוב המועמדים לא בלטו ורק קמלה האריס הפתיעה מאוד לטובה. היא הייתה חדה, ממוקדת במטרה, הלכה על הראש של ביידן ואם תמשיך כך יש לה סיכוי טוב לזכות במועמדות הדמוקרטית. ביידן, אשר מוביל כעת בסקרים בפער די ניכר, נראה מאוד אנמי ולמרות שדיבר יותר משאר המועמדים, לא בלט והוא בהחלט אחד המפסידים הגדולים בעימות הזה, אם לא הכי גדול. סנדרס אמנם לא נפגע מהעימות כמו ביידן, אך לא בלט למרות מעמדו בסקרים. אליזבת וורן, אשר ניצבת במקום ה-2-3 בסקרים, נראתה פתטית והיא יותר סבתא חביבה מאשר מועמדת לנשיאות.<br />
<br />
לסיכום, קמלה האריס תעלה מאוד בסקרים, אולי אפילו תעלה למקום השני. אם היא תזכה במועמדות הדמוקרטית, מה שבהחלט יכול לקרות, היא תאיים על טראמפ אך לא יותר. היא תיהיה חזקה אצל הפרוגרסיבים בגלל פוליטיקת הזהויות, אך אני בספק אם היא יכולה למכור יותר לציבור הרחב. </div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-74103036362099406722019-06-23T16:34:00.000+03:002019-06-23T16:34:32.477+03:00מי המועמד הטוב ביותר/הרע במיעוטו עבור מפלגת העבודה? <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEghf_cMjHpBdH_bgN9XPXu6n97UY2GzEdS3K54JhK1nry5lY7THnCR8MOrjJVNNinDfgaMv_ND2fkTU79UlE-J3S_t5TJ-ZDn1c-OW3y6iQRP1j5FtrRF2mRO2W-7Dchi7v_jLxd_r_Rgo/s1600/%25D7%2594%25D7%2591%25D7%2597%25D7%2599%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%25AA+%25D7%259C%25D7%25A8%25D7%2590%25D7%25A9%25D7%2595%25D7%25AA+%25D7%2594%25D7%25A2%25D7%2591%25D7%2595%25D7%2593%25D7%2594+2019.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="360" data-original-width="640" height="180" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEghf_cMjHpBdH_bgN9XPXu6n97UY2GzEdS3K54JhK1nry5lY7THnCR8MOrjJVNNinDfgaMv_ND2fkTU79UlE-J3S_t5TJ-ZDn1c-OW3y6iQRP1j5FtrRF2mRO2W-7Dchi7v_jLxd_r_Rgo/s320/%25D7%2594%25D7%2591%25D7%2597%25D7%2599%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%25AA+%25D7%259C%25D7%25A8%25D7%2590%25D7%25A9%25D7%2595%25D7%25AA+%25D7%2594%25D7%25A2%25D7%2591%25D7%2595%25D7%2593%25D7%2594+2019.jpg" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">המועמדים בפריימריז העבודה - שמולי, שפיר ופרץ (צילום: אלי סגל , אלכס קולומויסקי, דנה קופל)</td></tr>
</tbody></table>
ב-2 ביולי 2019 ייערכו הפריימריז על ראשות מפלגת העבודה, לקראת הבחירות לכנסת ה-22 שייערכו בחודש ספטמבר הקרוב. עד כה כ-3 אנשים הכריזו על מועמדותם בפריימריז - חברי הכנסת עמיר פרץ, סתיו שפיר ואיציק שמולי. <div>
<br /></div>
<div>
בבחירות האחרונות לכנסת, אשר נערכו באפריל, קרסה מפלגת העבודה וזכתה ב-6 מנדטים בלבד, שפל היסטורי. אבי גבאי, יו״ר המפלגה בבחירות אלו, הודיע לאחרונה על פרישה מהפוליטיקה ושלא יתמודד על קדנציה שנייה בתפקיד. לאחר הבחירות, הוחלט כי הפריימריז לראשות המפלגה יוקדמו לנובמבר 2019. אולם, בנימין נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה, הכנסת התפזרה ובשל כך הבחירות הוקדמו ב-4 שנים וייערכו כבר בספטמבר 2019. לכן, הוחלט גם להקדים עוד יותר את הפריימריז על ראשות העבודה ליולי. עם פתיחת המירוץ באופן רשמי על ראשות העבודה, הכריז חבר הכנסת הותיק עמיר פרץ על התמודדות, כמו גם חברי הכנסת הצעירים סתיו שפיר ואיציק שמולי. היו שמועות על כך שגם אישים כמו ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, האלוף (במיל') יאיר גולן וראש המוסד לשעבר דני יתום יתמודדו. אולם, מסתמן ששלושתם לא ירוצו לבסוף לראשות העבודה. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
כעת, אסקור את המועמדים. כמו כן אציין כי אני לא תומך במפלגת העבודה. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
<b>עמיר פרץ - </b>עמיר פרץ הוא חבר כנסת ותיק, שכיהן בעבר כיו״ר מפלגת העבודה, שר הביטחון וסגן ראש הממשלה בממשלת אולמרט, יו״ר ההסתדרות וראש המועצה המקומית שדרות (לפני שהפכה לעיר). פרץ הוא סוציאליסט ותומך בפתרון שתי המדינות. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
<b>סתיו שפיר - </b>סתיו שפיר היא חברת כנסת המכהנת בתפקיד מטעם מפלגת העבודה בשש השנים האחרונות והייתה ממנהיגות המחאה החברתית. כחברת כנסת היא ניסתה לחוקק חוק לפיקוח על שכר דירה וכיהנה כיו"ר ועדת השקיפות. שפיר היא סוציאל-פופוליסטית ותומכת בפתרון שתי המדינות. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
<b>איציק שמולי - </b>איציק שמולי הוא חבר כנסת המכהן בתפקיד מטעם מפלגת העבודה בשש השנים האחרונות והיה ממנהיגי המחאה החברתית. כחבר כנסת הוא נבחר מספר פעמים במקום הראשון במדד החברתי של "המשמר החברתי". שמולי הוא סוציאל-פופוליסט התומך בפתרון שתי המדינות. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
<div>
התפקיד של מי שייבחר ליו״ר העבודה בבחירות הללו, הוא לא לזכות בהן. אפילו לא להוות אלטרנטיבה למועמד היריב. התפקיד הוא לשקם את מפלגת העבודה. מפלגת העבודה לא רחוקה כיום מאחוז החסימה ולכן אין לקחת סיכון. עמיר פרץ, הוא המועמד הטוב ביותר, או הרע במיעוטו, עבור מפלגת העבודה. אני מודע לחסרונות. עמיר פרץ לא כריזמטי והוא גם שואף להיבחר לנשיא ב-2021, כך שהוא עשוי להיות יו״ר המפלגה פחות משנתיים. פרץ לא יקבל 30 מנדטים, גם לא 20. ספק אם 15. אך הוא הצליח בעבר לקחת קולות ממעוזי הימין ולכן הוא המועמד הבטוח עבור מפלגת העבודה ועבור גוש השמאל. במקרה הכי רע - מפלגת העבודה לא תיקח מנדטים מהימין ומכחול לבן ותישאר על מספר חד-ספרתי של מנדטים. במקרה הכי טוב - מפלגת העבודה תיקח מנדטים מהימין, תיקח גם מנדטים ממאוכזבי כחול לבן ותוכל להגיע למספר דו-ספרתי של מנדטים, וחשוב מזה, לעזור מאוד לגוש השמאל לאתגר את גוש הימין. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
</div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-35297621978315276512019-06-01T18:26:00.000+03:002019-06-01T18:37:00.790+03:00מי אשם בכישלון הרכבת הממשלה? <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://www.ynet.co.il/PicServer5/2017/10/23/8105848/81058410970100640360no.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="360" data-original-width="640" height="180" src="https://www.ynet.co.il/PicServer5/2017/10/23/8105848/81058410970100640360no.jpg" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">ראש הממשלה נתניהו יו"ר ישראל ביתנו ליברמן. (צילום: EPA)<br />
<br />
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
</td></tr>
</tbody></table>
בלילה שבין רביעי לחמישי, הכנסת פיזרה את עצמה. זאת אחרי שיו״ר הליכוד וראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה. נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה לאחר שיו״ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן אשר מנהיג מפלגה של כחמישה חברי כנסת התעקש על חוק הגיוס ולא הסכים לשום שינוי בחוק. החרדים, כצפוי, לא הסכימו לכך. ישראל ביתנו לא הצטרפה לקואליציה המתגבשת ובכך השאירה את נתניהו עם קואליציה של 60 ח״כים. חבר כנסת אחד בלבד פחות מרוב בכנסת ונתניהו נותר ללא רוב בכנסת. כלומר - ללא ממשלה. נתניהו מאשים את ליברמן בכישלון המשא ומתן וטוען שהוא מלכתחילה לא רצה שנתניהו ימשיך בתפקיד ראש הממשלה. גם החרדים מצטרפים לטענה שהשמיע ראש הממשלה וליברמן מצדו טוען כי נתניהו ניהל משא ומתן בצורה רעה מאוד, הקדיש את עיקר זמנו לתכנון חוק החסינות במקום להרכבת הממשלה והביא לכך שהמשא ומתן ייכשל.<br />
<br />
אז בשביל לדעת מי אשם בכך שאנחנו הולכים לבחירות חוזרות יש להסתכל על דרישותיו של ליברמן. ב-13 במאי, הציג ליברמן בנאום את דרישותיו מנתניהו ואמר כי אלו חמש הדרישות שישראל ביתנו לא מוכנה לוותר עליהן - במדיניות הביטחון דרש ליברמן הכרעה במקום הסדרה, חוק גיוס ללא כל שינוי, הפסקת בדיקות ה-DNA לעולים, העלאת הפנסיות וראשות ועדת הפנים של הכנסת. המחלוקת העיקרית הייתה חוק הגיוס ולפי נתניהו וליברמן כל 4 הדרישות האחרות די הסתדרו.<br />
<br />
חוק הגיוס הוא חוק בעייתי מבחינה פוליטית משום שהחרדים מתנגדים לו ומסרבים לאשר אותו. הוא קובע מכסות לכל ישיבה אשר קובעות כמה תלמידים יש לגייס. אם ישיבה מסוימת לא תעמוד במכסות תוך כמה שנים, יופעלו נגדה סנקציות. החוק גם קובע כי מי שלא מתגייס חייב ללמוד תורה.<br />
<br />
אני גם חושב שחוק הגיוס הוא חוק פופוליסטי שמזיק לביטחון ישראל. כיום, בצה"ל יש עודף כוח אדם ואין צורך לגייס חיילים חרדים שלא יועילו מבחינה ביטחונית ועלות שירותם תעלה לצבא כסף. כלומר, החיילים החרדים לא מועילים לביטחון אך בכל זאת עולים כסף. חוק הגיוס גם מחייב חרדים שלא מתגייסים ללמוד תורה. זה גם מזיק. משום שיש לתמרץ אותם לצאת לעבוד ולתרום מבחינה כלכלית, ולא להמשיך להיות מגזר לא יצרני.<br />
<br />
לסיכום, אז מי אשם?<br />
ידוע, כי במהלך המשא ומתן נתניהו הביא כמה פשרות. כולן נדחו על ידי ישראל ביתנו. דהיינו, נתניהו לא אשם בכישלון המשא ומתן שכן הוא עשה מאמצים על מנת לפתור את המשבר. ידוע גם כי החרדים הסכימו להתפשר במידה מסוימת על החוק, בעוד ישראל ביתנו לא. ובכן, מכאן ניתן להסיק כי מפלגת ישראל ביתנו היא האשמה בכישלון המשא ומתן.<br />
<br />
האם ליברמן עשה זאת במכוון כפי שטוען נתניהו?<br />
ליברמן הוא פוליטיקאי מאוד מנוסה. הוא ניהל לא מעט מו"מ בחייו. הוא אמור לדעת, ואני מניח שהוא יודע, שהדרישות שהוא דרש לגבי חוק הגיוס לא ייתקבלו על ידי החרדים. ובכל זאת הוא דרש לא לוותר על כלום. אז מכאן הכי סביר לחשוב שהמניע הוא שליברמן פשוט לא רצה את בנימין נתניהו כראש ממשלה. במידה וזה אכן נכון, זה רע ליציבות השלטונית במדינת ישראל. בבחירות החוזרות בספטמבר הקרוב, ליברמן עשוי להתחזק. כנראה שלא תיהיה ממשלת ימין ללא ליברמן. אם ליברמן לא רוצה את נתניהו הוא גם לא יירצה אותו בספטמבר ואז ישראל עשויה להיגרר למשבר פוליטי גדול ומתמשך שאת סופו אין לדעת.<br />
<br />
<br /></div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-9058419060368835722019-05-13T20:52:00.000+03:002019-05-13T20:52:27.643+03:00פסקת ההתגברות - מסוכנת, לפחות במצב הנוכחי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://www.20il.co.il/wp-content/uploads/2017/09/F170903MIS11.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="533" data-original-width="800" height="213" src="https://www.20il.co.il/wp-content/uploads/2017/09/F170903MIS11.jpg" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">נתניהו. (צילום: מארק ישראל סאלם, לע"מ)</td></tr>
</tbody></table>
<br />
<br />
אני סבור שיש להגביל את כוחו המופרז של בג״ץ. כיום, למעשה מועדון קטן של שופטי בית המשפט העליון מנהלים בפועל את ענייני המדינה. לאחרונה למשל, הם קבעו כי על ישראל להתיר את כניסת הפלסטינים לטקס הזיכרון המשותף, בניגוד להחלטת שר הביטחון נתניהו. החלטה אשר הייתה בסמכותו. אני חושב שזו התערבות בוטה של בג״ץ, ללא קשר לדעתי על החלטת נתניהו.<br />
<br />
עם זאת, אני מתנגד לפסקת ההתגברות. מדוע? בישראל אין את מערכת האיזונים והבלמים הדרושה על מנת לשמור על זכויות האדם וחירויות הפרט. אין חוקה, אין בית עליון וכל רוב מזדמן של 61 ח״כים, יכול לפגוע בזכויות אזרח בסיסיות.<br />
פרידריך האייק כתב בספרו "חוקת החירות": "אם תינתן לגוף הביצועי סמכות העוקפת את<br />
בתי המשפט בנימוק שהוא עושה את רצון העם, הוא יופיע בחיי נתיניו כיסוד<br />
שרירותי שאינו מניח להם לתכנן את חייהם במידה כלשהי של ודאות. לא יהיה<br />
ממי לבקש דין וחשבון, שכן ציבור הבוחרים כולו עומד מאחורי גוף זה, וגחמותיו<br />
החולפות הן גחמותיו של הבוחר שמעבר לפרגוד. גם את רצון המצביעים, אם<br />
כך, יש להגביל באמצעות בנייתה של חוקה המקדשת את עצמאות המשפט מול<br />
הכדאיות צרת האופקים והאפנות שהציבור נדבק בהן לרגע".<br />
<br />
אני מסכים עם הדברים שכתב האייק וסבור כי יש לחוקק חוקה אשר תבטיח את זכויות האדם וחירויות הפרט, לשנות את שיטת בחירת השופטים לשיטה האמריקאית ורק אז לחוקק את פסקת ההתגברות אשר יהיה ניתן להפעיל אותה ברוב מוצק של 80 חברי כנסת ולא 61 כפי שמוצע בהצעת החוק אשר הליכוד ואיחוד מפלגות הימין מעוניינות לאשר בימים אלה. בנוסף, אם כבר מדברים על מערכת איזונים ובלמים, אני חושב שיש צורך בבית עליון ולתת יותר סמכויות לשלטון המקומי על חשבון השלטון המרכזי.<br />
<br />
<br /></div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-62753842491810731222019-05-02T23:44:00.004+03:002019-05-03T09:45:47.804+03:00למה לא להגביל את כהונת ראש הממשלה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="background-color: white; color: #1c1e21; font-family: system-ui, -apple-system, system-ui, ".SFNSText-Regular", sans-serif; font-size: 14px; margin-bottom: 6px; text-align: start;">
<br /></div>
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://images.maariv.co.il/image/upload/f_auto,fl_lossy/t_MD_MainArticleFaceDetect/524352" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="407" data-original-width="690" height="188" src="https://images.maariv.co.il/image/upload/f_auto,fl_lossy/t_MD_MainArticleFaceDetect/524352" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">נתניהו בנאום הניצחון בבחירות 2019 (צילום: AFP)</td></tr>
</tbody></table>
<div style="background-color: white; color: #1c1e21; font-family: system-ui, -apple-system, system-ui, ".SFNSText-Regular", sans-serif; font-size: 14px; margin-bottom: 6px; text-align: start;">
<br /></div>
<div style="background-color: white; color: #1c1e21; font-family: system-ui, -apple-system, system-ui, ".SFNSText-Regular", sans-serif; font-size: 14px; margin-bottom: 6px; text-align: start;">
אני רואה בשנים האחרונות הרבה קריאות להגביל את כהונת ראש הממשלה. פעמים רבות, משתמשים האנשים המבקשים להגביל את כהונת ראש הממשלה, בדוגמה שע״פ החוקה האמריקאית כהונת הנשיא מוגבלת לכשתי קדנציות.</div>
<div style="background-color: white; color: #1c1e21; font-family: system-ui, -apple-system, system-ui, ".SFNSText-Regular", sans-serif; font-size: 14px; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px; text-align: start;">
הדוגמה של ארצות הברית לא רלוונטית לישראל משום ששיטות הממשל שונות. בישראל הדמוקרטיה היא פרלמנטרית, בעוד בארצות הברית היא נשיאותית. בישראל יש צורך בהרכבת קואליציה, בעוד בארצות הברית אין צורך כזה. בשל הצורך בהרכבת קואליציה, הגבלת כהונה בישראל יכולה להגביר את הסחטנות של המפלגות הקטנות כלפי ראש <span class="text_exposed_show" style="display: inline; font-family: inherit;">הממשלה שכן, הוא, בכהונתו השנייה, יעדיף להיכנע לדרישות המפלגות האחרות במידה ויאיימו בהפלת הממשלה, משום שבמידה והממשלה תיפול, הוא לא יוכל להתמודד שוב.</span></div>
<div class="text_exposed_show" style="background-color: white; color: #1c1e21; display: inline; font-family: system-ui, -apple-system, system-ui, ".SFNSText-Regular", sans-serif; font-size: 14px; text-align: start;">
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px;">
אפשר גם להסתכל מה המצב בנושא זה בדמוקרטיות פרלמנטריות אחרות (לפחות דה פקטו) - בגרמניה אין הגבלת כהונה, בבריטניה אין הגבלת כהונה, בקנדה אין הגבלת כהונה, בהודו אין הגבלת כהונה, באיטליה אין הגבלת כהונה ואני יכול להמשיך עוד הרבה...</div>
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;">
כמו כן, הקריאות הללו באות בעיקר מן השמאל הישראלי. זה משעשע אותי משום שהשמאל שלט בישראל 37 שנים + 3 שנות שלטון קדימה ולא טרח לאשר חוק כזה. פתאום, הם רואים מנהיג פופולרי שהם לא מצליחים להחליף בקלפי בפעם אחר פעם, אז הם מנסים להוציא אותו ממשרד ראש הממשלה באמצעות חקיקה.</div>
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;">
לסיכום, אני מתנגד מהטיעונים שכתבתי במאמר זה להגבלת כהונה לראש הממשלה ומציע לאנשים אשר מבקשים להגביל את הכהונה לעסוק בתוכן ולא בפופוליזם זול שכזה שככל הנראה היה מביא לפגיעה ביציבות השלטונית במדינת ישראל.</div>
</div>
</div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-40414945858817217682019-04-06T22:06:00.000+03:002019-04-06T22:06:54.731+03:003 ימים לבחירות - סקירה של המפלגות המתמודדות <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
ובכן, הנה סקירה שלי לגבי עמדותיהן של המפלגות המתמודדות בבחירות אלו אשר מקבלות ברוב הסקרים לפחות 1% מהקולות.<br />
<br />
<b>איחוד מפלגות הימין (אותיות: טב): </b><br />
זהו בלוק טכני אשר נוצר לקראת הבחירות לכנסת ה-21 כדי למנוע בזבוז של קולות ימין במידה ועוצמה יהודית לא תעבור את אחוז החסימה ומיד אחרי השבעת הכנסת מפלגה זו תתפצל חזרה למרכיביה - הבית היהודי-האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית. בראש המפלגה עומד הרב רפי פרץ. העמדות המדיניות של הרשימה הן בין ימין עמוק (ארץ ישראל השלמה ועידוד הגירה לערביי יו"ש. ללא טרנספר.) לכהאניזם. מבחינה חברתית המפלגה מתנגדת ללגליזציה של קנאביס ואף מס׳ 2 במפלגה בצלאל סמוטריץ׳ כינה את הלגליזציה "מהלך מסוכן והרסני" ובעלת עמדות שמרניות (תפעל לחיזוק התא המשפחתי) ודתיות (תפעל ל"הרחבת והנכחת מורשת ומסורת ישראל במרחב הציבורי בישראל, מתוך אהבת חינם, מתוך מאור פנים וללא כפייה"). מבחינה כלכלית המפלגה תומכת בשוק חופשי.<br />
<br />
<b><u>הערכה שלי:</u></b> תקבל 6-8 מנדטים.<br />
<br />
<b>זהות (אותיות: ז):</b><br />
מפלגת ימין ליברלית אשר הוקמה ב-2015 על ידי חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין אשר עומד בראשה כיום.<br />
מבחינה מדינית המפלגה היא תומכת בביטול הסכמי אוסלו, החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון ותציע לערביי יהודה ושומרון 3 אפשרויות - הגירה תמורת סיוע, תושבות קבע תמורת הצהרת נאמנות או אזרחות מלאה לאחר מסלול בדיקה ארוך ומעמיק ושירות צבאי. כמו כן, המפלגה תומכת בצבא מקצועי, הפסקת הסיוע האמריקאי ומתנגדת למעצרים מנהליים. מבחינה חברתית המפלגה תומכת בלגליזציה של קנאביס, הפרדת דת ומדינה, שיקום מוסד המשפחה ומעבר לשיטת השוברים בחינוך. מבחינה כלכלית המפלגה תומכת בקפיטליזם ושוק חופשי - שואפת למס הכנסה אחיד, צמצום רגולציה, ביטול מכסים, צמצום החוב הלאומי, ביטול התמיכה בתחבורה ציבורית, הפרטת בתי החולים, הפרטה הדרגתית של הביטוח הלאומי וסגירת רשות מקרקעי ישראל.<br />
<br />
<b><u>הערכה שלי:</u></b> תקבל 4-7 מנדטים.<br />
<br />
<b>הימין החדש (אותיות: נ):</b><br />
מפלגת ימין אשר הוקמה על ידי השרים נפתלי בנט ואיילת שקד לקראת הבחירות לכנסת ה-21 בעקבות פיצול מסיעת הבית היהודי.<br />
מבחינה מדינית המפלגה תומכת בהחלת הריבונות הישראלית בשטחי C ולערביי שטח זה תוצע אזרחות, תושבות או להמשיך להשתייך לרש"פ. מבחינה חברתית המפלגה תומכת בהפסקת האקטיביזם השיפוטי ומינוי שופטי עליון בכנסת תוך שימוע פומבי והתנגדות לכפייה דתית או חילונית. מבחינה כלכלית המפלגה תומכת בשוק חופשי "עם רגישות חברתית" הכולל פירוק מונופולים וקרטלים, איסור שביתה בשירותים חיוניים, צמצום הכפייה של ארגוני העובדים, שקיפות מקסימלית בארגוני עובדים, צמצום הרגולציה, פתיחת השוק הישראלי לתחרות מהעולם, יצירת דמי אבטלה לעצמאים, הקלה על רישוי עסקים ושיפור מעמדם של העובדים הסוציאלים.<br />
<br />
<u> <b>הערכה שלי:</b></u> תקבל מקסימום 5 מנדטים.<br />
<br />
<b>ישראל ביתנו (אותיות: ל):</b><br />
מפלגת ימין אשר הוקמה בשנת 1999 על ידי אביגדור ליברמן העומד בראשות המפלגה עד היום כמפלגת עולים המזוהה עם ציבור העולים מברית המועצות ומאז מכהנת בכנסת. מבחינה מדינית המפלגה תומכת בחילופי שטחים, עונש מוות למחבלים ומדיניות ביטחונית ניצית. מבחינה חברתית המפלגה תומכת בהפרדת דת ומדינה ומבחינה כלכלית בשוק חופשי.<br />
<br />
<u style="font-weight: bold;">הערכה שלי:</u> תקבל מקסימום 5 מנדטים.<br />
<br />
<b>הליכוד (אותיות: מחל):</b><br />
מפלגת ימין אשר הוקמה בשנת 1973 כברית מפלגות אשר התאחדו למפלגה אחת בשנת 1988 על ידי מנחם בגין. בראשות המפלגה עומד כיום ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו וברוב התקופה מאז 1977 היא מפלגת השלטון בישראל. מבחינה מדינית המפלגה תמכה בעבר ברעיון ארץ ישראל השלמה אך בשנת 2009 יו"ר המפלגה נתניהו הביע תמיכה בפתרון שתי המדינות. מבחינה חברתית הליכוד תמך בחוקים כמו חוק החמץ, חוק יסודות המשפט וחוק המרכולים. מבחינה כלכלית הליכוד תומך בשוק חופשי.<br />
<br />
<u style="font-weight: bold;">הערכה שלי:</u> תקבל 27-32 מנדטים.<br />
<br />
<b>כולנו (אותיות: כ):</b><br />
מפלגת מרכז-ימין אשר הוקמה ב-2014 לקראת הבחירות לכנסת ה-20 על ידי השר לשעבר משה כחלון אשר עומד בראשות המפלגה עד היום. המפלגה מתמקדת בנושאים הכלכליים-חברתיים ועמדותיה בנושאים אלה הן הורדת מכסים ושוק חופשי מתון, הטבות מס לתושבי הפריפריה, הפחתת הבירוקרטיה, הגדלת ההשקעה בתחבורה ציבורית, יישום חקיקת ועדת שטרום, קידום תכנית מחיר למשתכן, יישום המלצות הועדה למלחמה בעוני ותמיכה באמנת גביזון-מדן. מבחינה מדינית המפלגה תומכת בשיתוף פעולה כלכלי עם הפלסטינים.<br />
<br />
<u style="font-weight: bold;">הערכה שלי:</u> תקבל מקסימום 5 מנדטים.<br />
<br />
<b>גשר (אותיות: נר):</b><br />
מפלגת מרכז-ימין אשר הוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-21 על ידי חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס. המפלגה מתמקדת בנושאים הכלכליים-חברתיים ועמדותיה בנושאים אלו הן תמיכה בבניית יחידות דיור ציבורי, צמצום הפערים בין המרכז לפריפריה, חיזוק מערכת הרפואה הציבורית, אי הפללת צרכני קנאביס, צמצום פערים מגדריים ואימוץ אמנת גביזון-מדן בנושאי דת ומדינה.<br />
<br />
<u style="font-weight: bold;">הערכה שלי:</u> לא תעבור את אחוז החסימה<br />
<br />
<b>כחול לבן (אותיות: פה):</b><br />
מפלגת מרכז שנוצרה מאיחוד של יש עתיד, חוסן לישראל ותל"ם. בראש הרשימה עומד הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ. עמדותיה המדיניות של המפלגה הן היפרדות מהפלסטינים והפסקת הפרוטקשן לחמאס. מבחינה חברתית המפלגה תומכת באמנת גביזון מדן ומבטיחה להגדיל את ההשקעה במערכת הבריאות הציבורית. מבחינה כלכלית המפלגה מציעה קידום תכנית לאומית להשקעה בתשתיות ציבוריות, עידוד השקעה במשק, מינוי "נציב יוקר מחיה", אכיפת חוקי זכויות עובדים, עידוד תחבורה שיתופית והעלאת קצבאות הנכות.<br />
<br />
<u style="font-weight: bold;">הערכה שלי:</u> תקבל 28-33 מנדטים.<br />
<br />
<b>העבודה (אותיות: אמת):</b><br />
מפלגת שמאל-מרכז אשר הוקמה בשנת 1968 כתוצאה מאיחוד של מפא"י, אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י. בראש המפלגה עומד כיום אבי גבאי והיא הייתה מפלגת השלטון במשך שנים רבות. מבחינה מדינית המפלגה תומכת בפתרון שתי המדינות. מבחינה חברתית המפלגה תומכת בלגליזציה של קנאביס ושוויון זכויות מלא לקהילת הלהט"ב. מבחינה כלכלית היא תומכת בפיקוח על מחירי הגז, בניית 300,000 יחידות דיור ציבורי, העלאת שכר המינימום לכ-7,000 ש״ח בחודש והשוואת קצבאות הנכות לשכר המינימום.<br />
<br />
<u style="font-weight: bold;">הערכה שלי:</u> תקבל 8-13 מנדטים<br />
<br />
<b>מרצ (אותיות: מרצ):</b><br />
מפלגת שמאל אשר הוקמה בשנת 1992 כתוצאה מאיחוד של רצ, מפ"ם ושינוי. בראש המפלגה עומדת כיום תמר זנדברג. מבחינה מדינית מרצ תומכת בפתרון שתי המדינות על בסיס הקו הירוק תוך חילופי שטחים ביחס של 1:1 וחלוקת ירושלים. מבחינה חברתית מרצ תומכת בהפרדת הדת מהמדינה ולגליזציה של קנאביס. מבחינה כלכלית מרצ תומכת בביטול כלל ההוצאה והנומרטור, הגדלה הדרגתית של ההוצאה האזרחית לכ-42.1%, העלאת מס ההכנסה לעשירים, פטור ממע"מ למוצרי מזון "בסיסיים", תרופות ושירותים רפואיים וקביעת מע"מ מופחת על עיתונאים, ספרים ואירועי תרבות וספורט, קביעת מס ירושה פרוגרסיבי, העלאת מס החברות ו"מאבק בהפרטה".<br />
<br />
<u style="font-weight: bold;">הערכה שלי:</u> תקבל 4-5 מנדטים<br />
<br />
<b>חד״ש-תע"ל (אותיות: ום):</b><br />
מפלגת שמאל קיצוני ערבית-יהודית אשר הוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-21 כתוצאה מאיחוד של חד"ש ותע"ל. בראשות המפלגה עומד איימן עודה. מצע חד"ש (לא הצלחתי למצוא את מצע תע"ל או מצע משותף של איחוד זה) מציע מבחינה מדינית נסיגה מיו"ש והקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל והיענות ליוזמה הערבית. מבחינה חברתית הכרה באוכלוסייה הערבית בישראל כמיעוט לאומי, אישור "חוקה דמוקרטית" וחקיקת חוק יסוד: שוויון בין המינים, אשר ייתבסס על האמנה הבינלאומית בדבר ביטול כל צורות האפליה נגד נשים. מבחינה כלכלית המפלגה היא מפלגה סוציאליסטית התומכת בהעלאת שכר המינימום לכ-60% מהשכר הממוצע במשק, הגדלת קצבאות הילדים בכ-40%, ביטול כל ההפרטות, ביטול התכניות להפרטת בתי החולים וחינוך חינם ממעונות היום ועד לאוניברסיטה.<br />
<br />
<u style="font-weight: bold;">הערכה שלי:</u> תקבל 6-9 מנדטים.<br />
<br />
<b>רע"מ-בל"ד (אותיות: דעם):</b><br />
מפלגה ערבית אשר הוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-21 כתוצאה מאיחוד של המפלגות רע"מ ובל"ד. בראש הרשימה עומד מנסור עבאס. מצע בל"ד (לא הצלחתי למצוא את מצ"ע רע"מ או מצע משותף) מציע מבחינה מדינית נסיגה ישראלית משטחי יו"ש חזרה לקווי 67׳, הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון ורצועת עזה שבירתה ירושלים המזרחית, לצד מדינת ישראל. "פתרון צודק" לסוגיית הפליטים הפלסטינים בהתאם להחלטת האומות המאוחדות ולחוק הבינלאומי, שחרור כל העצורים והשבויים הביטחוניים והפוליטיים, נסיגה ישראלית מהגולן לגבולות ה-4 ביוני 1967 והפיכת המזרח התיכון, כולל ישראל, לאזור מפורז מנשק גרעיני. מבחינה חברתית המפלגה תומכת במדינת כל אזרחיה וטיפול באלימות במגזר הערבי ומבחינה כלכלית היא תומכת בהעלאת שכר המינימום, התנגדות להפרטת השירותים החברתיים, הגברת המיסוי על העשירים וצמצום המיסוי על בעלי שכר נמוך, יישום חוקי העבודה ו"הגנה מתמדת על זכויות העובדים והשכירים".<br />
<br />
<u style="font-weight: bold;">הערכה שלי:</u> תקבל מקסימום 5 מנדטים.<br />
<br />
<b>ש״ס (אותיות: שס):</b><br />
מפלגה חרדית מזרחית אשר הוקמה בשנת 1984. בראשות המפלגה עומד כיום השר אריה דרעי. מבחינה מדינית המפלגה בעבר המפלגה הייתה בעלת דעות מתונות יחסית ובהצבעה על הסכם אוסלו א׳ נמנעו חבריה, אולם התנגדו להסכם אוסלו ב׳, למשא ומתן הישראלי-פלסטיני בקמפ דיוויד 2000 ולתכנית ההתנתקות. מטרותיה החברתיות של המפלגה הן להביא לכך שלא תיהיה אפליה בין אשכנזים לספרדים וכן לקרב את הספרדים המסורתיים ליהדות ובכך "להחזיר עטרה ליושנה". מבחינה כלכלית מציגה עצמה המפלגה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית המעמידה את האינטרסים של המעמדות הסוציו-אקונומים הנמוכים בראש מעייניה.<br />
<br />
<u style="font-weight: bold;">הערכה שלי:</u> תקבל 4-6 מנדטים.<br />
<br />
<b>יהדות התורה (אותיות: ג):</b><br />
מפלגה חרדית אשכנזית אשר הוקמה בשנת 1992 ומהווה איחוד בין אגודת ישראל החסידית לדגל התורה הליטאית. בראש הרשימה עומד סגן השר יעקב ליצמן. עמדת אגודת ישראל היא הלכתית ומתוך גישה זו היא מחויבת לשולחן ערוך בלבד. מסיבה זו התנגדה להסכמי אוסלו ולתכנית ההתנתקות מחמת פיקוח נפש.<br />
<br />
<b><u>הערכה שלי:</u></b> תקבל 6-8 מנדטים.</div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-3696324829403784152019-03-31T17:49:00.000+03:002019-03-31T17:49:33.916+03:00זהות - הפייק ניוז של התקשורת והאמת<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
מאז עלייתה של מפלגת זהות בסקרים החל פייק ניוז מטורף נגד המפלגה. בהתחלה, התקשורת ניסתה להציג את זהות כ״מפלגת סטלנים״ שהדבר העיקרי שמאפיין אותה הוא התמיכה בלגליזציה של קנאביס. ובכן, עלה ירוק, המפלגה המזוהה ביותר עם התמיכה בלגליזציה החליטה לא להתמודד בבחירות האלו. אז אפשר לחשוב כי תומכי עלה ירוק עברו לתמוך בזהות ולכן היא עוברת את אחוז החסימה. התשובה היא שאולי רובם, אך עלה ירוק קיבלה 47,180 קולות בבחירות 2015 (1.12% מהקולות) והייתה רחוקה כ-89,674 קולות מאחוז החסימה. כך שגם אם 100% מאלו שהצביעו עלה ירוק בבחירות האחרונות יצביעו לזהות, היא עדיין לא תעבור בהכרח את אחוז החסימה.<br />
<br />
בנוסף, התקשורת החלה ישר להזכיר את התמיכה של משה פייגלין בבניית בית המקדש השלישי. זה נכון שפייגלין תומך בבניית בית מקדש, אך זהו חלום אישי שלו. הוא עצמו אמר כי במידה ולא יהיה קונצנזוס על הנושא לא ייבנה בית מקדש ותכנית לבניית בית מקדש גם לא מופיעה במצע.<br />
<br />
אחר כך, התקשורת אמרה כי במצע זהות נכתב שמוסדות המדינה יהיו מחויבים להלכה. זה נכון. זה מופיע במצע. אך בתקשורת ניתנה לכך פרשנות כאילו שהכוונה היא למדינת הלכה. זה כלל לא נכון. הכוונה היא שמשרדי הממשלה ימשיכו להיות סגורים בשבת ובחגים, והאוכל בצה"ל ימשיך להיות כשר. זהו.<br />
<br />
אחרי שהתקשורת עזבה את זה, הגיע ספין חדש על זהות. בחדשות 13 פורסם בתכנית של אמנון לוי כי ע"פ מצע זהות יבוטלו רוב קצבאות הביטוח הלאומי. זה פייק ניוז מוחלט. בעמ׳ 88 במצע זהות נכתב: "המדינה, כמו כל גורם אחר, לא תוכל להתנער מתביעותיהם הכספיות של מבוטחיה. כל תושב ישראל שהיה זכאי לקצבת ביטוח לאומי לפני צמצום שירות הביטוח, ימשיך לקבל את הקצבה, וימשיך להיות מבוטח על ידי המדינה, כשם שהיה מבוטח לפני צמצום שירותי הביטוח".<br />
<br />
אלו הספינים העיקריים נגד זהות. אעדכן אם יהיו חדשים ב-9 הימים שנותרו לבחירות. </div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-34512410670581316792019-02-24T13:27:00.002+02:002019-02-24T16:50:35.877+02:00כחול לבן זו קדימה, רק בגרסת 2019. <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div>
לאחרונה הוקמה רשימת כחול לבן בהנהגה משותפת של הרמטכ״ל לשעבר ויו״ר חוסן לישראל, בני גנץ, יו״ר יש עתיד העיתונאי לשעבר, יאיר לפיד, יו״ר תל״ם הרמטכ״ל לשעבר משה יעלון והרמטכ״ל לשעבר גבי אשכנזי. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
זוהי מפלגה שיש בה הכל. מבחינה מדינית - מתנגדי פתרון שתי המדינות ואנשי ימין מובהקים כמו יעלון ואנשי מפלגתו - מזכיר הממשלה לשעבר תחת ראש הממשלה הנוכחי נתניהו, צבי האוזר והפובליציסט יועז הנדל, לעומת אנשי שמאל מדיני כמו מיכאל ביטון, לשעבר איש העבודה ושלל חברי כנסת מיש עתיד. מבחינה כלכלית - אנשי ימין ליברלים שמגיעים בעיקר מכיוון תל״ם ויו״ר יש עתיד יאיר לפיד שגם הוא נחשב ליברל באופן יחסי למדינה בעלת התרבות המאוד סוציאליסטית שלנו, לעומת אנשי השמאל הכלכלי ובראשם יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, יו״ר של גוף מושחת, לא שקוף ודורסני שזוכה לזכויות יתר וב-4 השנים האחרונות ליחסים חמים מצד שר האוצר משה כחלון, ועל פי הסיכום בינו לבין גנץ הוא ימונה לשר כלכלי בכיר.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
את המפלגה כאמור מנהיגים כ-3 רמטכ״לים ועיתונאי אחד שכיהן קדנציה קצרה כשר האוצר ובעקבות חוסר ניסיון קדנציה זו לא זכורה כמוצלחת במיוחד. אם להסתכל על העבר, ניתן לראות כי רוב הרמטכ״לים אשר הגיעו לפוליטיקה היו כושלים וכי העובדה שפיקדת על צבא לא עוזרת לך לנהל מדינה. אולי אפילו להפך. למרות זאת, המחנה שדווקא מחבק אותם הוא מחנה השמאל הכביכול נאור והאנטי-מיליטנטי.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
בהצהרה משותפת של ההנהגה ביום חמישי האחרון, נאמר כי זו מפלגת שלטון. אך, מפלגת שלטון זו מפלגה שיש לה בסיס אידיאולוגי ברור והיא לא אוהל פוליטי כמו שכונתה על ידי אנשי חוסן לישראל. כבר הייתה מפלגת שלטון שהייתה אוהל פוליטי. השם שלה הוא קדימה. היא הייתה בשלטון 3 שנים בלבד, לא לפני הרבה זמן (2006-2009) וכבר בבחירות 2013 זכתה ב-2 מנדטים ובבחירות 2015 לא התמודדה שוב. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
אז למה הרבה אנשים תומכים בכחול לבן? כי יש לה סיכוי להדיח את נתניהו. אני מניח כי רוב האנשים שאומרים כי יצביעו להם, לא באמת חושבים כי בני גנץ ויאיר לפיד יהיו ראשי ממשלה טובים והם גם מסתייגים מההסתדרות המסואבת. הם פשוט רוצים להדיח את נתניהו ונסתדר. אבל יש כאן בעיה. הם יהיו ראשי ממשלה לא טובים כנראה ואז עוד 4 שנים תיהיה מפלגת רק לא גנץ-לפיד. ואז המפלגה הזו תיבחר, וגם יכול להיות שהיא לא תיהיה מספיק טובה וזה יחזור על עצמו פעם אחר פעם. במקום שבוחר ייבחר באידיאולוגיה וברשימה שהכי מתאימה לו, הוא בוחר באיש שיש לו את הסיכוי הטוב ביותר לנצח את נתניהו. וזה דבר רע מאוד. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
</div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-51288065151129588442019-02-03T09:00:00.002+02:002019-02-03T09:02:43.389+02:00בחירות 2019 - יו״ר מפלגת העבודה אבי גבאי (מאמר מספר 1)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="background-color: white; color: #1d2129; font-family: system-ui, -apple-system, system-ui, ".SFNSText-Regular", sans-serif; font-size: 14px; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px; text-align: start;">
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjuvw7ENnT8UYk3wi1PY8jaLa5WXC-ieo0avIpM8U1mIqLqhG2OilBOivN-0B0DddHyVq8D_sqyZgvUUMl_WJG79BaLKa6feEhYy3_7Ghi1nrM4MarTzWPPtTf7FfQb2Abz0qwBpAiaMlw/s1600/%25D7%2590%25D7%2591%25D7%2599+%25D7%2592%25D7%2591%25D7%2590%25D7%2599+%25D7%259B%25D7%25A0%25D7%25A1+%25D7%2591%25D7%25A8%25D7%259E%25D7%25AA+%25D7%2592%25D7%259F+2019.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjuvw7ENnT8UYk3wi1PY8jaLa5WXC-ieo0avIpM8U1mIqLqhG2OilBOivN-0B0DddHyVq8D_sqyZgvUUMl_WJG79BaLKa6feEhYy3_7Ghi1nrM4MarTzWPPtTf7FfQb2Abz0qwBpAiaMlw/s320/%25D7%2590%25D7%2591%25D7%2599+%25D7%2592%25D7%2591%25D7%2590%25D7%2599+%25D7%259B%25D7%25A0%25D7%25A1+%25D7%2591%25D7%25A8%25D7%259E%25D7%25AA+%25D7%2592%25D7%259F+2019.jpg" width="240" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אבי גבאי בכנס</td></tr>
</tbody></table>
הלכתי אמש לכנס של יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי ברמת גן. בקהל היו בסביבות 100 אנשים, רובם קשישים כך שהורדתי את ממוצע הגילאים בכנס.</div>
<div style="background-color: white; color: #1d2129; font-family: system-ui, -apple-system, system-ui, ".SFNSText-Regular", sans-serif; font-size: 14px; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px; text-align: start;">
התרשמתי מאבי גבאי שהוא איש חכם, מוכשר ומתאים להיות ראש ממשלה. אך, הוא לא כריזמטי ולא מרחיב על נושאים. הוא לא יורד לעניין הביצוע של התכניות שלו ואמנם אומר דברים מעמיקים יותר מהתכניות שהוא מפרסם לקראת הבחירות (שהן, סלחו לי על הביטוי, זלזול באינטילגנציה של הבוחר. לא פחות טובות מאשר ש<span class="text_exposed_show" style="display: inline; font-family: inherit;">ל יש עתיד ובטח יותר טובות מאשר של הליכוד שלא מפרסם בכלל מצע, אך נזרקות שם הבטחות ללא שום הסבר על הביצוע שלהן), אבל בכל זאת, נדרש ממועמד לראשות ממשלה קצת יותר להרחיב.</span></div>
<div class="text_exposed_show" style="background-color: white; color: #1d2129; display: inline; font-family: system-ui, -apple-system, system-ui, ".SFNSText-Regular", sans-serif; font-size: 14px; text-align: start;">
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px;">
גבאי דיבר בערך כחצי שעה ולאחר מכן הקהל הוזמן לשאול שאלות. אני כותב כאן שאלות שאני זוכר אותן ואת התשובה להן:<br />
*״מדוע אתה לא מתרומם בסקרים?״<br />
- ״הציבור לא מספיק מודע לתכניות שלנו״. יכול להיות שזה אכן נכון, אך בכל זאת מפלגת העבודה היא סוג של מותג ולא יכול להיות שהציבור מכיר את העמדות של יש עתיד או של חסרי דעה כמו גנץ יותר טוב מאשר עמדותיה הידועות של מפלגת העבודה.</div>
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;">
*״אתה קפיטליסט או סוציאליסט?״<br />
״אומרים לי שאני יותר סוציאל-דמוקרט מכולם״. השאלה היא האם סוציאל-דמוקרט בסגנון ישראל, או סוציאל-דמוקרט בסגנון המדינות הסוציאל-דמוקרטיות המצליחות כמו שוודיה?</div>
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;">
*״אתה מדבר על תחבורה ציבורית בשבת, אך מה ההיתכנות של הדבר בעקבות כך שכנראה נצטרך את החרדים בממשלה?״<br />
-״החרדים הולכים קודם כל עם הימין. אם הם הולכים איתנו, זה כי הם לא יכולים ללכת עם הימין ואז אנחנו יכולים לדרוש ולא להפך״. תשובה טובה מאוד ואני מקווה שאם הוא יגיע למצב שהוא יהיה במשא ומתן עם החרדים על הרכבת הממשלה, הוא אכן יבין שהוא צריך להיות בעמדה החזקה ולא הם.</div>
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;">
*בתשובה לשאלה נוספת על הפרטות אמר - ״אני בעד הפרטות של דברים שהמדינה לא צריכה להיות אחראית עליהם, כמו הנמלים למשל״. על מה המדינה צריכה להיות אחראית?</div>
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;">
*בעניין בירוקרטיה אמר - ״היום העסקים לא מצליחים להרוויח, בעוד המדינה מרוויחה המון מהם״ והציע לקבוע שהמדינה לא תוכל לדרוש מאדם דברים שכבר רשומים אצלה.</div>
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;">
<br /></div>
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;">
זהו הכנס הראשון אותו אני מסקר בבחירות אלו ואני אנסה לסקר אישים נוספים. </div>
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;">
<br /></div>
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;">
שבוע טוב, </div>
<div style="font-family: inherit; margin-bottom: 6px; margin-top: 6px;">
דן וינקלר<span id="goog_1865835546"></span><span id="goog_1865835547"></span></div>
</div>
</div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-49971224355414174992019-01-20T15:00:00.000+02:002019-01-20T15:00:58.467+02:00שנתיים לכהונת טראמפ כנשיא. סיכום. <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
היום, ראשון, מציין הנשיא ה-45 של ארצות הברית דונלד טראמפ שנתיים בתפקיד נשיא ארצות הברית. לפני שנה ויום, ב-19 בינואר 2018, רגע לפני שטראמפ סיים את שנתו הראשונה בתפקיד, נתתי לטראמפ ציון של כ-7.2 נקודות במדיניות פנים ו-3.5 נקודות במדיניות חוץ. ביקרתי אותו בזמנו על מהלכיו בסכסוך הישראלי-פלסטיני שלדעתי הזיקו מאוד לסיכויי השלום של תכנית טראמפ (שנכון לתאריך מאמר זה, עדיין לא פורסמה). ובכן, לעומת שנת 2017, שנת 2018 הייתה שנה טובה מאוד מבחינה מדינית עבורו. הוא הראה לכולם איך מחממים יחסים עם מדינה עוינת מאוד ביוני האחרון כשנפגש עם קים ג׳ונג און ובפברואר, עוד חודש, הוא צפוי להיפגש עמו שוב. הוא ביטל את הסכם הגרעין הרע, והראה שמול בריונים יש להפגין כוח ולא חולשה ונימוסים. הוא חיזק את הקשרים עם בעלות בריתה של ארצות הברית והמשיך לקדם את מדיניות "America first" במדיניות חוץ כשהודיע על היציאה מסוריה.<br />
<br />
בענייני הגירה, הנשיא טראמפ החליט בדצמבר האחרון על השבתת הממשל בעקבות כניסתו למלחמת חורמה על החומה. הנשיא טראמפ נחוש לקיים את אחת מהבטחות הבחירות העיקריות שלו בקמפיין 2016. מטרתו היא שמי שרוצה להיכנס לארצות הברית - שיעשה את זה בדרך חוקית. ההשבתה הזו היא הארוכה בהיסטוריה, טראמפ הציע אמש לדמוקרטים דיל מעולה מבחינתם - אך הם סרבו ואני חושב שטראמפ צודק שהוא נלחם על זה.<br />
<br />
בענייני כלכלה, בניגוד ל-2017 לא היו הרבה צעדים דרמטיים בתחום הכלכלי, אך הנשיא טראמפ ממשיך לנווט את ארצות הברית לכיוון של שגשוג כלכלי. הצניחה בבורסות רגע לפני סוף 2018 קלקלה קצת את החגיגה, אבל בסך הכל עוד שנה כלכלית טובה לנשיא טראמפ.<br />
<br />
בענייני אחדות העם וממלכתיות, יש לי ביקורת על חלק מהביטויים של טראמפ נגד התקשורת, אבל אכן רודפים אותו והוא צריך לצאת נגד זה.<br />
<br />
לסיכום,<br />
מבחינה מדינית הוא מקבל ציון 8 (לעומת 3.5 ב-2017), מבחינה כלכלית 8, מבחינת הגירה 8 ומבחינת אחדות העם וממלכתיות 5. בממוצע במדיניות פנים הוא מקבל 7 (לעומת 7.2 ב-2017). בציון כללי הוא מקבל בממוצע 7.5 (לעומת 5.4 ב-2017).<br />
<br />
אני חושב שהנשיא טראמפ יכול להיות טוב יותר, אך הוא בכיוון טוב וההשתפרות הזו בשנת 2018 מראה את זה.<br />
<br />
<br /></div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-22487128305642223632018-12-24T22:09:00.000+02:002018-12-24T22:09:23.315+02:00בחירות 2019 - שעת המבחן של נתניהו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בעקבות התפטרותו של שר הביטחון ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן בחודש שעבר החלה הקואליציה לגסוס בעקבות חזרתה לרוב זעום של 61 מול 59. האופוזיציה הצליחה להפיל חוקים, להקשות מאוד על הקואליציה ולהוריד חוקי דגל של הקואליציה מסדר היום. זה היה רק עניין של זמן עד שהקואליציה תיפול.<br />
<br />
לאחרונה, התרבו העדויות לכך שהחלטת היועץ המשפטי לממשלה בתיקי 1000 ו-2000 תיהיה בהקדם. היום בבוקר, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן שירתו אותו בצורה מצויינת. הם הודיעו כי הם חוזרים בהם מתמיכתם בחוק הגיוס, הם ובעיקר לפיד חטפו ועוד יחטפו על הזיגזג שביצעו וזה היה העיתוי המושלם לנתניהו. בצהריים התכנסה ישיבת ראשי הקואליציה, בה לא היה אפילו מקום לדיון - הולכים לבחירות. נתניהו אפילו לא ניסה להשאיר את הממשלה. הוא רוצה בחירות לפני כתב אישום.<br />
<br />
נתניהו התמודד כיו"ר הליכוד ומועמדה לראשות הממשלה עד כה (לא כולל בחירות 2019) 6 פעמים. 4 פעמים הוא ניצח סך הכל (אם להחשיב את בחירות 2009, שאמנם זכה במנדט אחד פחות מקדימה אך הרכיב את הממשלה). הוא בא 3 פעמים כראש ממשלה מכהן לבחירות, פעמיים הוא ניצח, פעם אחת הוא הפסיד. בכל הפעמים הוא בא בפופולריות לא גבוהה. ב-2013 לאור המחאה החברתית הוא בא במצב לא טוב פוליטית, אך איחוד עם ישראל ביתנו הציל את שלטונו, וגם באיחוד הוא זכה לסך הכל 31 מנדטים (18 מנדטים בלבד הגיעו לליכוד כמפלגה). ב-2015 היה נראה שהציבור כבר התייאש ממנו, רוצה משהו אחר ובזכות מהלכים פוליטיים של אדם מנוסה מאוד וכן מאוד מוכשר בתחום, הצליח לנצח בדקה ה-90 את הרצוג לאחר שלאורך כמעט כל מערכת הבחירות פיגר אחרי הרצוג בפער יציב.<br />
<br />
הפעם הוא בא שונה: בפעם הראשונה כראש ממשלה מכהן, הוא מגיע לבחירות כשהוא מוביל בסקרים בפער גדול מאוד על פני מתחריו ונראה כפייבוריט ברור לניצחון והאופוזיציה במצב פוליטי רע כשיש לה כמה מנהיגים די אגואיסטים - אבי גבאי ויאיר לפיד. ציפי לבני שעדיין לא ברור אם תתמודד במסגרת המחנ״צ שוב ב-100% ובני גנץ שטוען גם הוא לכתר. האופוזיציה מפוצלת וללא מהלכים דרמטיים היא בדרך להפסד נוסף.<br />
<br />
אם נתניהו יצליח לשמור על מערכת בחירות מנומנמת יחסית, כמו ב-2013, הוא ינצח. אם האופוזיציה תגרום למערכת בחירות אגרסיבית, רעננה וחריפה, נתניהו עשוי להסתבך ולהיגרר למצב דומה ל-2015. </div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-79331475757988022082018-12-14T00:24:00.000+02:002018-12-14T00:24:13.321+02:00עידן המתינות האירופית כמעט תם. אך אפשר לנסות לעצור את זה. <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
לאחר מלחמת העולם השנייה שהסתיימה ב-1945, החל עידן המתינות בעולם. בעקבות ההרס שגרמה המלחמה לעולם, נבחרו מנהיגים מתונים, מדינות הפכו ליותר ויותר דמוקרטיות ליברליות, הסחר החופשי התגבר וההגירה הפכה לזמינה יותר מאי פעם. האופטימיות שהייתה שנים אחדות לאחר המלחמה, התהפכה עם תחילתה של המלחמה הקרה בראשית שנות החמישים של המאה ה-20, אך למרות החשש התמידי ממלחמה בין שתי המעצמות החדשות של העולם - ארצות הברית וברית המועצות, במערב לפחות היו מנהיגים מתונים שאיימו ולא הסלימו את המצב, ואכן, המלחמה הקרה הסתיימה בסוף שנות השמונים בעקבות היחסים הלבביים בין נשיא ארצות הברית דאז רונלד רייגן ושליט ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב ולאט-לאט ברית המועצות החלה להתפרק, איבדה את שליטתה מרצון במזרח אירופה ובמקומה הוקמה רוסיה, והאוטונומיות האחרות שהיו חלק מהמדינה, הפכו למדינות עצמאיות. ב-1993 הוקם האיחוד האירופי ורמת החיים בעולם עלתה ועלתה.<br />
<br />
אבל אז הגיע הנשיא ה-43 של ארצות הברית ג׳ורג׳ ווקר בוש (בוש הבן), אשר לדעתי הוא בין הנשיאים הגרועים ביותר בתולדות ארצות הברית, נכנס למלחמה בעיראק, הביא לאי-יציבות, ובית הנבחרים והסנאט חוקקו חוקים סוציאל-פופוליסטים כמו "מקדמת החלום האמריקני" שנועדו לאפשר מתן משכנתאות בריבית גבוהה לאנשים שיכולת ההחזר שלהם מוטלת בספק (עניים בעיקר). החוק נועד לעזור לעניים לרכוש דירה, אך הוביל למשבר חריף. עלייה חדה בכמות האנשים שלקחו הלוואה ולא הצליחו להחזיר אותה (לא צפוי בכלל...), הובילה לפגיעה חמורה במלווים, דבר שהוביל לפגיעה באזרחי ארצות הברית ובעולם. העולם עוד לא התאושש ב-100% מהמשבר, ורק בשנים האחרונות רואים שהעולם מתחיל להתאושש מהנזק.<br />
<br />
בנובמבר 2008, כשהפופולריות של בוש הבן בשפל ובשל כך גם של המפלגה הרפובליקנית, הביס המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה״ב הסנאטור ברק אובמה את הסנאטור הרפובליקני ג׳ון מקיין ונבחר לנשיא ה-44 של ארצות הברית והנשיא האפרו-אמריקאי הראשון ונכון לשנת 2018 גם האחרון של ארצות הברית. אובמה היה סמל לליברליות ולעולם החופשי, המערבי. הוא היה מנהיג הפוליטיקלי קורקט של העולם, ועל קצת יותר מחצי מאוכלוסיית ארה״ב הוא היה אהוב מאוד, ועל קצת פחות מחצי מאוכלוסיית ארה״ב הוא היה שנוא מאוד. ברק אובמה היה פרו-ערבי והעדיף שאיפות דמוקרטיות (במובן של שיטת המשטר) על פני אינטרסים של ארצות הברית, ולכן הוא גם נחשב לנשיא לא טוב מבחינת יחסי חוץ. הוא הניח למשטרים פרו-אמריקאים ליפול באביב הערבי, כמו מובארק במצרים למשל, ויכול היה להדיח את אסד בסוריה כבר בתחילת מלחמת האזרחים שם, אך העדיף שלא לעשות הרבה והיום מיליוני אם לא עשרות מיליונים משלמים על כך. החוסר יציבות שאפיינה את המזרח התיכון תחת אובמה ומלחמות האזרחים שם הביאו לגלי הגירה מהמזרח התיכון לאירופה בעיקר, ששיאו של הגל היה ב-2015.<br />
<br />
חזרה לאירופה. קנצלרית גרמניה, עוד דמות מאוד ליברלית, אנגלה מרקל, החליטה אז לקלוט המוני מהגרים לארצה. בתחילה הם התקבלו בחום, אך הם לא הצליחו להשתלב בחברה, הימין הקיצוני עלה ובבחירות 2017 בגרמניה, מרקל כמעט ולא הצליחה להרכיב ממשלה ורק ברגע האחרון הצליחה להרכיב ממשלה מתונה עם הסוציאל-דמוקרטים, היריבים של המפלגה שלה (המפלגה הנוצרית-דמוקרטית) ולהישאר בתפקיד קנצלרית גרמניה. בבחירות אלו, הימין הקיצוני התחזק והמפלגה "אלטרנטיבה לגרמניה" הפכה למפלגה השלישית בגודלה בגרמניה. רק לפני חודשים אחדים, הודיעה מרקל שתפרוש מתפקיד הקנצלרית בתום הקדנציה ולא תתמודד על קדנציה חמישית.<br />
<br />
בצרפת, התקיימו בחירות גם בשנת 2017. בצרפת משל בין השנים 2012 עד 2017 הנשיא פרנסואה הולנד. הולנד, שהיה נשיא רע מאוד, הודיע שלא יתמודד לכהונה שנייה. לאורך הבחירות בלטו שני מועמדים: מועמד המרכז עמנואל מקרון הליברל ומועמדת הימין הקיצוני מארין לה-פן. שניהם לא מהמפלגות הגדולות. בסיבוב הראשון לנשיאות, המפלגות הגדולות נחלשו משמעותית ומקרון ולה-פן עלו כצפוי לסיבוב השני. בסיבוב השני השמאל, המרכז והימין המתון התאחדו סביב מקרון והוא ניצח אסלאמופובית, אנטישמית עם 66% מהקולות. חשוב לזכור, אמנם ההפרש היה 33% לטובת מקרון, אך הוא ניצח מועמדת בלתי-בחירה וקיצונית.<br />
<br />
בבריטניה, שנה קודם לכן הוחלט על יציאה מהאיחוד האירופי.<br />
<br />
נראה שאירופה הולכת לכיוון מאוד לא טוב. הכוחות הפופוליסטים של הימין הקיצוני עולים. בסקר שנערך לאחרונה 20% מהאירופאים אנטישמים, והמספר עשוי להמשיך לעלות.<br />
<br />
אני צופה שבקרוב יהיה משבר כלכלי בעולם, הלאומנות תמשיך להתגבר ובסופו של דבר בצרפת או בגרמניה יהיה נשיא/קנצלר קיצוני. הצמיחה תיפסק והעולם יילך אחורה.<br />
<br />
ניתן עוד לעצור את זה. זה לא קשה - צריך להפסיק לשתף פעולה עם זה. כאנשים בישראל מביעים תמיכה במפלגות ימין קיצונית, בגלל שהן נגד מוסלמים, יש לזכור - עכשיו הן נגד מוסלמים. בעתיד - הן כנראה יהיו נגד יהודים. צריך להמשיך לתמוך בקפיטליזם ובשוק החופשי, על מנת להמשיך את 70 שנות השפע האלו ולא להתדרדר למלחמה גדולה, אולי אפילו מלחמת עולם, נוספת. </div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-10275538731973877262018-11-19T22:58:00.002+02:002018-11-19T22:58:23.690+02:00והוא רוצה להיות ראש ממשלה? <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בשבוע שעבר, מיד לאחר התפטרות ליברמן, בנט שלח חברי כנסת מסיעתו על מנת לדרוש בשמו את תיק הביטחון, ואם הוא לא יקבל אותו - הממשלה תיפול.<br />
<br />
ביום חמישי, בנט, כשר חינוך, הצהיר בקולו על הדרישה בנימוק שאם הוא יהיה שר ביטחון - "ישראל תחזור לנצח". ביום שישי הוא כבר נפגש עם ראש הממשלה נתניהו, ולא יצא מזה דבר ממשי. אז דווח שבגלל שכחלון הטיל וטו. אך עדיין, זה לא היה עניין סגור. למחרת בערב, במוצאי שבת, כחלון ובנט התחילו להיות מתואמים. כחלון הצהיר כי יש ללכת לבחירות בהקדם וכי הוא לא מתנגד למינוי בנט. בראשון בערב, נתניהו נפגש במשך כ-40 דקות עם כחלון ולא השיג תוצאות. בשעה 20:00, הוא נאם נאום אותו הגדירו כ"מיוחד", בקרייה בתל אביב. היו אף ספקולציות שנתניהו יודיע בעצמו על הקדמת הבחירות ולא יחכה לבנט, אך בסוף הצהיר רק שהוא שומר את תיק הביטחון לעצמו ותקף את בנט ושקד והאשים אותם בחוסר אחריות במידה וייפרשו מהממשלה, בעת ביטחונית כזו. כבר בשלב זה, שר החינוך והטוען למשרד הביטחון, נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד, הודיעו כי יינאמו נאום מיוחד בכנסת.<br />
<br />
בהרבה כלי תקשורת החלו הערכות שבנט ושקד יתפטרו, הממשלה תיפול והולכים לבחירות. זאת משום שנתניהו דחה את האולטימטום של הבית היהודי. בבוקר גם נציגי "האיחוד הלאומי - תקומה" בכנסת, מטעם הבית היהודי, הודיעו שייתמכו בהחלטת בנט לפרוש מהממשלה במידה ותתקבל.<br />
<br />
אך, בניגוד לכל התחזיות, נפתלי בנט ואיילת שקד לא התפטרו.<br />
<br />
ראשית כל,<br />
אני חושב שהם שני פחדנים. כשניים ששואפים להיות ראשי ממשלה במדינת ישראל, הם לא יכולים לאיים על נתניהו עם אקדח על הרקה במשך שבוע, ואז, רגע לפני הירייה, להודיע שהאקדח ריק מכדורים.<br />
<br />
אם הם נכנעים לנתניהו, אחרי שכבר היו בעמדת ניצחון, ומחזירים לו את הכדור, הם לא יכולים להיות ראשי ממשלה בישראל. מה יהיה אם נפתלי בנט נניח יהיה ראש ממשלה מול איראן?<br />
<br />
יום א׳ - בנט נגד איראן: נפציץ את טהרן אם לא תסוגו מסוריה<br />
<br />
יום ב׳ - בנט נגד איראן: נטיל עליכם פצצת אטום אם לא תסוגו מסוריה<br />
<br />
יום ג׳ - בנט נגד איראן: נטיל על איראן כמה פצצות אטום אם לא תחתמו איתנו על הסכם שלום באופן מיידי, תסוגו מסוריה ותפסיקו את תכנית הגרעין<br />
<br />
יום ד׳ - בנט לאיראן: מאמינים לכם. קחו את רמת הגולן לתקופת מבחן.<br />
<br />
ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח בדרך מופתית להציל את עצמו ממלכודת פוליטית והליכה לבחירות למצב שבו הוא לא צריך לוותר על כלום. אולי רק לספק כמה הצהרות יותר תוקפניות לתקשורת.<br />
<br />
זה ללא ספק היה המשבר הקשה ביותר שידעה הממשלה ב-3.5 השנים שלה. הפעם, ישראל הייתה כמעט בוודאות בדרך לבחירות ורק ברגע האחרון, בגלל התקפלות של נפתלי בנט זה נמנע לפחות לבינתיים.<br />
<br />
כבר היום בערב, כמה שעות אחרי שהמשבר נפתר, לפחות לזמן הקרוב מאוד, הכנסת, הפעם כאשר המאזן קואליציה-אופוזיציה הוא 59:61, דחתה חוק של הקואליציה בקריאה שנייה ושלישית, ניצחון גדול לאופוזיציה והקואליציה גם לא הצליחה לגייס רוב נגד הצעות אי אמון בממשלה של האופוזיציה. אמנם האופוזיציה לא הצליחה לגייס רוב מן הסתם של 61 חברי כנסת לפחות בעד הצעת אי האמון, אבל הן הוכיחו באופן חד-משמעי, הקואליציה, אשר חזרה להיות בעלת 61 חברי כנסת, גוססת.<br />
<br />
נכון לשעת כתיבת מאמר זה, לא ידוע איך כולנו של משה כחלון תצביע ביום רביעי בהצעה של מרצ לפיזור הכנסת. כחלון כאמור תמך בבחירות בהקדם האפשרי, לדעתו זה טוב למשק וקואליציה לא יכולה להיות יציבה בשנתה האחרונה עם 61 חברי כנסת. כרגע נראה כי בכל זאת הוא יצביע נגד.<br />
<br />
אך, קשה לי להאמין שהכנסת תמשיך לכהן יותר מחודש, משום שלכחלון יש אינטרס מובהק לבחירות בקרוב ולא מן הנמנע שהוא יסכם עם נתניהו כבר השבוע תאריך מוסכם לבחירות לכנסת ה-21. <br />
<br /></div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-11084493262511895982018-11-14T19:07:00.001+02:002018-11-14T19:07:18.578+02:00ליברמן הגיב במהירות, ונתניהו חטף את המכה. <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בימים שני עד שלישי השבוע, הדרום הופגז פעם אחר פעם על ידי החמאס מרצועת עזה. זה מגיע לאחר שרק כמה ימים קודם לכן, כמיליוני דולרים הועברו במזומן לרצועה על ידי קטאר באישור הקבינט ובראשו ראש הממשלה בנימין נתניהו. <div>
<br /></div>
<div>
כתגובה להפצצות, ישראל הגיבה בהפצצות מהאוויר על כמה מטרות, אך בשורה התחתונה הגיבה בהתרפסות יתר. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
נתניהו הפחדן אשר יותר מדי חושש ללכת לעימות, החליט ללכת על הפסקת אש. שוב, כמו בקיץ, החמאס מפציצים - וישראל נכנעת. הולכים להפסקת אש.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
כך לא עושים מו״מ, ישראל הגיעה מעמדת נחיתות ו<b>החמאס ניצח</b>. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
אבל זהו, כאן כבר נשבר לתושבי הדרום. הם לא מסוגלים ובצדק שכל שבועיים מפגיזים אותם ואז ישראל מסכימה להפסקת אש. הם לא מסוגלים ששורפים להם את השדות כל סופ״ש, וישראל לא עושה דבר נגד זה. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
אתמול בערב, לאחר הפסקת האש, נערכה הפגנה ספונטנית של תושבי הדרום בשדרות נגד הפסקת האש, ובה נשמעו קריאות נגד נתניהו ושר הביטחון ליברמן, במעוזים שנחשבים של הליכוד ונשרפו צמיגים. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
ליברמן זיהה את הסכנה הפוליטית. הוא ידע שבסקרים הוא עובר בקושי את אחוז החסימה, אין לו ממש הישגים בתפקיד שר הביטחון ואם הוא יבוא כך לבחירות - הוא יירמס, לא יעבור את אחוז החסימה ויישאר מחוץ לכנסת. זאת, לעומת נתניהו המנוסה אשר יימצא תמיד ספין ברגע האחרון בשביל להחזיר מצביעים אליו. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
אז כבר אתמול בערב הוא הכחיש בתוקף שהוא תמך בהפסקת האש ויצא נגדה. מוקדם בבוקר, הוא הודיע על נאום מיוחד בצהריים. כבר אז החלו השמועות שהוא יתפטר וקצת מאוחר יותר, עיתון ״הארץ״ פרסם כי מקורביו של ליברמן אומרים שהוא יתפטר. וכך אכן היה. ליברמן התפטר, ומיד הפך מהשקרן הלאומי לגיבור הימין שהעז להתנגד בחריפות כשר ביטחון להפסקת אש תבוסתנית. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
ליברמן אמנם נפרד מתפקיד שר הביטחון בו חשק במשך שנים, אבל לפחות בינתיים נראה שהוא יישמור על כיסאו כאחד מהפוליטיקאים הבכירים בישראל גם בכנסת הבאה.<br /><div>
<br /></div>
</div>
</div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-2924214627738110600.post-85390780507344426952018-11-13T16:09:00.000+02:002018-11-13T16:09:16.657+02:00עדכון מירושלים: ההחלטה החסידית שהצילה את ברקוביץ׳, לפחות לבינתיים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
לאחר מו״מ ארוך בין אגודת ישראל (החסידים) לבין משה ליאון, על תמיכה בליאון לסיבוב השני בירושלים, ולמרות אמירתו של המועמד החסידי בסיבוב הראשון יוסי דייטש כי יש להתאחד מאחורי ליאון, ולאחר שכבר דווח בימים האחרונים כי שני הצדדים קרובים לסיכום, המו״מ פוצץ ואגודת ישראל החליטה שלא לתמוך באף מועמד.<br />
<br />
אז, הגענו בעצם לנקודת ההתחלה: לליאון יש 32.76%, לעומת ברקוביץ׳ שיש לו כ-29.40%. כ-37.85% מוגדרים כמתנדנדים והמצביעים של דייטש ואלקין, הם אלו שייקבעו מי יהיה ראש העיר הבא של ירושלים.<br />
<br />
בימים האחרונים עופר ברקוביץ׳ עובד במרץ על מנת להוציא את המצביעים החילונים אשר נעלמו בסיבוב הראשון, להצביע בסיבוב השני. הוא יודע כי העובדה שאין יום שבתון וכי זמן ההצבעה קצר יותר, לרעתו, וכי הוא חייב הצבעה גבוהה משמעותית בקרב הקהל החילוני כדי להישאר בעל סיכוי. תומכיו של אלקין (20%) הם אנשים שמוגדרים כ״חופשיים״ ולכן אי אפשר לחזות במדוייק למי יצביעו. אך רובם דתיים-מסורתיים, אשר אני מניח שיעדיפו את ברקוביץ׳ מאשר את ליאון אשר נתמך בידי החרדים. הערכה שלי: 15% מהם יצביעו לברקוביץ׳, 5% לליאון. בשל כך אנחנו במצב הזה: ברקוביץ׳ עם 44.40% לעומת ליאון אשר עם 37.76% ונשארו כ-17.85% מתלבטים (17% של דייטש ו-0.85% של סלמן). כאן, השאלה העיקרית היא למי יצביעו הבוחרים של דייטש? האם לא יצביעו בכלל ואז ברקוביץ׳ ינצח ככל הנראה? הרוב יצביעו לליאון כמו רוב החרדים או שדווקא יינקמו בש״ס ויצביעו לברקוביץ׳?<br />
<br />
משום שהשאלה הזו נותרה פתוחה, ברקוביץ׳ צריך בשביל לנצח: אחוזי הצבעה גבוהים מאוד אצל החילונים ואצל תומכי אלקין ואו אחוזי הצבעה נמוכים אצל החסידים או שהרוב יצביע עבורו. ליאון לעומת זאת: אחוזי הצבעה בינוניים אצל החילונים ונמוכים אצל תומכי אלקין וכבר כאן הוא המנצח. כמו כן, שהחסידים לא יתגייסו למען ברקוביץ׳.<br />
<br />
אם במאמר הקודם שלי על ירושלים, הסיכוי של ברקוביץ׳ היה 10% לעומת ה-90% של ליאון, והיה נראה כי ליאון ייקח את הבחירות האלו בקלות, כעת זה קשה יותר ולדעתי המצב עומד על 52% לליאון לעומת 48% של ברקוביץ׳. </div>
דן וינקלרhttp://www.blogger.com/profile/13251629289080953346noreply@blogger.com0