 |
הכל בסדר, ״טודו בום״. נתניהו בדרום תל אביב, אוגוסט 2017
|
נפתח היום המושב הרביעי של הכנסת ה-20, אשר כונה גם ״מושב החורף״, בירושלים.
נתניהו, נאם נאום, אשר כונה ״נאום החמוצים״, אבל קודם לכן, נאם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין באותה ישיבה. הוא דיבר על חוסר הממלכתיות בחברה הישראלית, על הפלגנות וכמובן גם תקף במרומז את רה״מ נתניהו, האיש הפלגני ביותר בחברה הישראלית. האיש שאמור לאחד, ובמקום לאחד הוא ממשיך להסית בהסתה פרועה נגד חילונים, ערבים, דרוזים, צ׳רקסים, בדואים ושמאלנים. הוא ממשיך להביא טיעונים חסרי שחר להצלחת ממשלתו. בנאומו, נתניהו תקף את ה״חמיצות״ של האופוזיציה הישראלית. ״גם מקטרים וגם טסים״. הוא טען שישראל נמצאת בצמיחה אדירה. שירושלים, ״בירתנו הנצחית״, נמצאת במצב הטוב ביותר שלה בהיסטוריה.
הוא שכח לציין, שירושלים, בירת מדינת ישראל היא העיר הענייה ביותר בישראל.
איפה היה דבר כזה? בירת מדינה, ומדינה חזקה ועשירה, ו״בצמיחה כבירה״ לדברי נתניהו, היא העיר הענייה ביותר באותה מדינה.
אבל, אפילו שירושלים היא העיר הענייה ביותר בישראל. יש בה הרבה חרדים וערבים אשר נחשבים למגזרים לא עשירים בלשון המעטה ומייצגים נתח משמעותי מאוד ממנה. ירושלים מייצגת פילוג, ירושלים מייצגת שנאה בין דתות. ירושלים היא העיר הקדושה בעולם. אין עוד מקומות בעולם אשר הם קדושים לשלושת הדתות המרכזיות - יהדות, נצרות ואסלאם. אך התיירות בעיר הגיעה בשנת השיא של התיירות הנכנסת לישראל, 2016 לכ-3 מיליון תיירים. ירושלים אמנם עדיין העיר הכי מתויירת בישראל, בפער של כ-300 אלף תיירים מתל אביב-יפו בשנה, אך עדיין בהתחשב לעובדה כי ירושלים היא העיר הקדושה בעולם, זהו כישלון מוחלט של התיירות הישראלית, שבכלל לא משגשגת ומגיעה לכ-3.2 מיליון תיירים בשנת 2016.
אחרי נתניהו נאם ראש האופוזיציה, ח״כ יצחק הרצוג, אשר היה בנאומו המרכזי הראשון מאז הפסיד את ראשות מפלגת העבודה בתבוסה למועמד האלמוני יחסית אבי גבאי בכנסת. מיד כשהחל לנאום, רוב כמעט מוחלט של חברי הכנסת מהקואליציה וכמעט כל השרים, למעט רה״מ בנימין נתניהו, השר אקוניס ושר נוסף, כמו כן גם אביגדור ליברמן שנכנס למליאה מאוחר יותר, החרימו את נאומו של הרצוג. בכזו חוסר ממלכתיות שעליה דיבר ריבלין לפני כן.
הרצוג נשא את נאומו, לטעמי, הטוב ביותר בהיסטוריה שלו. נאום תקיף, חזק, מול בנימין נתניהו אשר נצפה מלגלג עם מילות ״וואו״ וצחקוקים עזים לאורך כל נאומו, בתוספת הליכה לקצה המליאה על מנת לקבל התייעצות מיועציו.
האופוזיציה בישראל מפולגת מתמיד, הקרב על הבכורה בין יש עתיד למחנ״צ ניכר מתמיד. חוסר השיתוף פעולה בין לפיד להרצוג ניכר. האי הזדהות על עמדה משותפת בין ח״כים של המחנ״צ לח״כים מיש עתיד, ח״כים ממרצ וח״כים מהרשימה המשותפת ניכר. מצד אחד, מפלגת ״יש עתיד״. מפלגה שהתחילה את דרכה ב-2012 כמפלגת מרכז עם נטיית שמאלה, הפכה למפלגת מרכז עם נטייה ימינה באופן ברור ואף ימנית. יש את ״המחנה הציוני״, שילוב של מפלגת העבודה השמאל-מרכז עם מפלגת התנועה של ציפי לבני המשתייכת למרכז הפוליטי. מפלגת אחדות בין שתי המפלגות, אשר מחזיקה מעמד, אך ספק אם תמשיך להיות יחדיו בבחירות לכנסת ה-21, עם מינוי אבי גבאי ליו״ר העבודה. יש את מרצ, אשר רק בשבוע שעבר יו״ר המפלגה, זהבה גלאון הודיעה על התפטרותה מהכנסת בשביל להתמקד בשיטת הפריימריז הפתוחים. למי שלא הבין את השיטה, היא כזו. הפריימריז הקלאסי, הוא בחירות בתוך המפלגה, כאשר רק המתפקדים של המפלגה יכולים להצביע בפריימריז. שיטת הפריימריז הפתוחים, דוגלת בכך שכל אזרח ישראלי, בעל זכות הצבעה, יוכל להצביע בפריימריז הללו וכמובן יש את מפלגת הרשימה המשותפת, אשר נחשבת כמפלגה ערבית קומוניסטית, לא ציונית, שספק אם תשב בממשלה בראשות המחנ״צ ונתקפת גם ע״י המחנ״צ, ע״י יש עתיד וכמובן ע״י הימין.
אני לא חושב שאפשר להשיג הרבה מטרות כאופוזיציה, אם אופוזיציה כל כך מפולגת שכזו. על הרצוג, כנראה בזמנו האחרון כיו״ר האופוזיציה (הרצוג צפוי להישאר כיו״ר האופוזיציה עד נובמבר 2019, וזאת בתנאי כי הממשלה ה-34 תחזיק את סוף כהונתה, אלא אם כן, יוחלף בבחירות בתוך מפלגתו) להשתדל הרבה יותר, לא רק בנאומיו, אלא גם במעשיו. אופוזיציה אמיתית היא לא רק דיבורים, היא גם מעשים.
