ביולי 2017 נבחר אבי גבאי, חבר חדש יחסית במפלגת העבודה, שהיה מנכ״ל בזק, השר להגנת הסביבה בממשלת ישראל ה-34 ואחד ממייסדי מפלגת "כולנו בראשות משה כחלון" לתפקיד יו״ר מפלגת העבודה ובשל כך גם המחנה הציוני. הוא החליף את חבר הכנסת יצחק הרצוג בשניים מתוך שלושת תפקידיו, כאשר התפקיד היחיד שבו נשאר הרצוג היה ראש האופוזיציה, תפקיד אותו גבאי לא יכל למלא עקב אי היותו חבר כנסת.
בחודשים הראשונים שלאחר בחירתו, המחנה הציוני בהנהגת גבאי, הצליחה להביא קהלים חדשים, במיוחד מהליכוד ומאוכזבי הרצוג שעזבו ליש עתיד או מרצ, בסקרים ונצמדה יחד עם יש עתיד לליכוד. באיזשהו סקר, אף היה ניתן לראות כי הוא יכול להקים ממשלה רחבה יותר ממשלה בראשות נתניהו.
אבל הזמן עבר והבחירות לכנסת ה-21 לא הוקדמו. הפופולריות של גבאי ירדה בעקביות, זאת בעקבות שלל אמירות שנויות במחלוקת, זגזגנות ואי הזדהות עם הגוש אותו גבאי אמור לייצג (המרכז-שמאל). בפברואר 2018, אפילו המעטים שעברו מהליכוד למחנה הציוני בגלל גבאי, חזרו לליכוד בעקבות ההמלצות נגד נתניהו ותחושת הרדיפה שייצר נתניהו בקרב הליכודניקים. זה הוביל לכך שלשם השוואה, עם בחירתו היו לגבאי כ-20 מנדטים, כעבור חודשיים בספטמבר 2017 המספר גדל לכ-22 (אולי המספר הגדול ביותר של המחנה הציוני מאז הבחירות בסקרים), בינואר 2018 כבר 15 מנדטים, בפברואר 2018 12 מנדטים ומאז גבאי לא מצליח לעבור את ה-15 מנדטים בסקרים ונלחם על מקומה של המחנה הציוני בתור המפלגה השלישית בגודלה. על המפלגה הראשונה אין כל כך מה לדבר, אפילו לא על השנייה בגודלה (המחנה הציוני כיום בכנסת היא המפלגה השנייה בגודלה עם 24 מנדטים, כאשר השלישית בגודלה היא הרשימה המשותפת עם 13 מנדטים בלבד), אלא אולי על השלישית בגודלה עם שאיפה להיות קרובים ללפיד הפופוליסט שנפגע גם הוא, יש לציין, לאחר המלצות המשטרה אבל שמר על היות מפלגתו המפלגה השנייה בגודלה בסקרים.
אבי גבאי מאמין, ובצדק, ביו״ר חזק וריכוזי, בעל שליטה, בדומה לליכוד ובשל כך פעל לבסס את כוחו ולעשות את ההליכים הדמוקרטים בעבודה קצת פחות דמוקרטים. הוא שינה את סמכויות וועידת המפלגה, העלה את מספר השריונים ואף איים לפרסם בגלוי רשימת מומלצים לקראת הפריימריז. דבר זה גרם לחששות שחברי הכנסת מהעבודה אשר מתנגדים לגבאי, כמו עמיר פרץ ואיתן כבל למשל, שמן הסתם לא יומלץ עליהם, יירדו בדירוג שלהם ברשימה הבאה לכנסת ולא ייבחרו עקב מספר המנדטים הנמוך בסקרים. דבר שיוביל אותם לעשות מרד פנימי נוסף בתוך המפלגה, אשר ייכלול פיצול שככל הנראה יוביל למספר חד-ספרתי של מנדטים למפלגה וחוסר יציבות במעמדו של גבאי והברית עם התנועה.
גבאי כבר הסכים לחזור בו מחלק מהדברים, אבל מספר המנדטים לא עלה והפופולריות שלו בקרב אנשי המפלגה המשיכה להיות נמוכה. במיוחד ביחס לפופולריות שלו בחודשיו הראשונים בתפקיד.
מחודש לחודש, עלו הקריאות לערוך פריימריז חדשים לראשות מפלגת העבודה לפני הבחירות לכנסת ה-21, או שגבאי יפנה את מקומו לבני גנץ או אהוד ברק.
לאחר בדיוק שנה של סימן שאלה גדול בעניין הברית הפוליטית בין העבודה של גבאי לתנועה של ציפי לבני, ביולי 2018 הושג הסכם בין גבאי ללבני. לבני תמונה לתפקיד ראש האופוזיציה במקום הרצוג הפורש, אבל הברית בין שתי המפלגות תישאר והן ירוצו ביחד בבחירות לכנסת ה-21, כאשר לבני תוותר על הרוטציה וגבאי יהיה המועמד לראשות הממשלה.
לקראת פתיחת מושב החורף באוקטובר 2018, נערכו סקרים, חלק עם גנץ וחלק ללא וגם התאמה לתפקיד ראש הממשלה. בכולם זכה גבאי בסביבות ה-12 מנדטים במידה ובני גנץ לא ירוץ באופן עצמאי ולמספר מנדטים חד-ספרתי במידה ובני גנץ כן ירוץ באופן עצמאי, כאשר הליכוד הרבה מקדימה במקום הראשון בכל התרחישים. בעניין ההתאמה לראשות הממשלה, אבי גבאי היה במקום האחרון מבין הנבדקים עם 4% התאמה בלבד.
ב-15 באוקטובר, בפתיחת מושב החורף, כאשר מעמדו של אבי גבאי בשפל, ציפי לבני כראשת האופוזיציה נאמה את הנאום המסורתי של ראש האופוזיציה בכנס. הנאום היה תקיף ביותר, חד, ענייני שהביך את בנימין נתניהו וגילה כי האופוזיציה מתכננת להביך הרבה את נתניהו במושב החורף, זאת בתקווה שהבחירות לא יוקדמו. פתאום ראו אופוזיציה אחרת, טובה בהרבה מהאופוזיציה החלשה והתקינה פוליטית מדי שהנהיג יצחק הרצוג בין השנים 2013-2018.
פתאום גם, ציפי לבני הצטרפה לרשימת המועמדים לעמוד בראש המחנה הציוני. החלו דיבורים כאילו כבר גבאי נכנע ללחץ ובעצם התאבד מבחינה פוליטית והקדים את הבחירות במפלגה. או שלכל הפחות הולך להיות גוש מרכז-שמאל גדול יחד עם יש עתיד (נדחה לאחר כמה ימים על ידי יאיר לפיד שלדבריו הוא הולך להיות מועמד לראשות הממשלה מטעם יש עתיד בבחירות והיחיד שיכול להחליף את נתניהו).
ובכן, אני מסכים עם אבי גבאי לגבי היציבות בתוך המפלגה. מפלגת העבודה מחליפה בשנים האחרונות יו״ר בכל 2-4 שנים. זה לא ייתכן. צריך יו״ר לתווך ארוך, במיוחד כמו גבאי. גם אם גבאי לא ייזכה, הוא ראוי ביותר להיות ראש ממשלת ישראל וצריכים לתת לו הזדמנות נוספת, גם בבחירות לכנסת ה-22. ויש לי הצעה, להקים מפלגה אחת גדולה, הכוללת את העבודה, יש עתיד, התנועה ועוד מפלגות ואישים שיירצו להצטרף, שייערכו פריימריז על תפקיד יושב הראש שלה והמועמדים שלה, ללא שיריונים למפלגות. כך תימנע המחלוקת הנובעת מאגו בין מנהיגי השמאל-מרכז, יהיה אפשר ליצור אלטרנטיבה אמיתית ומאוד איכותית לנתניהו ונתקדם לכיוון השיטה האידיאלית בת 2-4 מפלגות.
בחודשים הראשונים שלאחר בחירתו, המחנה הציוני בהנהגת גבאי, הצליחה להביא קהלים חדשים, במיוחד מהליכוד ומאוכזבי הרצוג שעזבו ליש עתיד או מרצ, בסקרים ונצמדה יחד עם יש עתיד לליכוד. באיזשהו סקר, אף היה ניתן לראות כי הוא יכול להקים ממשלה רחבה יותר ממשלה בראשות נתניהו.
אבל הזמן עבר והבחירות לכנסת ה-21 לא הוקדמו. הפופולריות של גבאי ירדה בעקביות, זאת בעקבות שלל אמירות שנויות במחלוקת, זגזגנות ואי הזדהות עם הגוש אותו גבאי אמור לייצג (המרכז-שמאל). בפברואר 2018, אפילו המעטים שעברו מהליכוד למחנה הציוני בגלל גבאי, חזרו לליכוד בעקבות ההמלצות נגד נתניהו ותחושת הרדיפה שייצר נתניהו בקרב הליכודניקים. זה הוביל לכך שלשם השוואה, עם בחירתו היו לגבאי כ-20 מנדטים, כעבור חודשיים בספטמבר 2017 המספר גדל לכ-22 (אולי המספר הגדול ביותר של המחנה הציוני מאז הבחירות בסקרים), בינואר 2018 כבר 15 מנדטים, בפברואר 2018 12 מנדטים ומאז גבאי לא מצליח לעבור את ה-15 מנדטים בסקרים ונלחם על מקומה של המחנה הציוני בתור המפלגה השלישית בגודלה. על המפלגה הראשונה אין כל כך מה לדבר, אפילו לא על השנייה בגודלה (המחנה הציוני כיום בכנסת היא המפלגה השנייה בגודלה עם 24 מנדטים, כאשר השלישית בגודלה היא הרשימה המשותפת עם 13 מנדטים בלבד), אלא אולי על השלישית בגודלה עם שאיפה להיות קרובים ללפיד הפופוליסט שנפגע גם הוא, יש לציין, לאחר המלצות המשטרה אבל שמר על היות מפלגתו המפלגה השנייה בגודלה בסקרים.
אבי גבאי מאמין, ובצדק, ביו״ר חזק וריכוזי, בעל שליטה, בדומה לליכוד ובשל כך פעל לבסס את כוחו ולעשות את ההליכים הדמוקרטים בעבודה קצת פחות דמוקרטים. הוא שינה את סמכויות וועידת המפלגה, העלה את מספר השריונים ואף איים לפרסם בגלוי רשימת מומלצים לקראת הפריימריז. דבר זה גרם לחששות שחברי הכנסת מהעבודה אשר מתנגדים לגבאי, כמו עמיר פרץ ואיתן כבל למשל, שמן הסתם לא יומלץ עליהם, יירדו בדירוג שלהם ברשימה הבאה לכנסת ולא ייבחרו עקב מספר המנדטים הנמוך בסקרים. דבר שיוביל אותם לעשות מרד פנימי נוסף בתוך המפלגה, אשר ייכלול פיצול שככל הנראה יוביל למספר חד-ספרתי של מנדטים למפלגה וחוסר יציבות במעמדו של גבאי והברית עם התנועה.
גבאי כבר הסכים לחזור בו מחלק מהדברים, אבל מספר המנדטים לא עלה והפופולריות שלו בקרב אנשי המפלגה המשיכה להיות נמוכה. במיוחד ביחס לפופולריות שלו בחודשיו הראשונים בתפקיד.
מחודש לחודש, עלו הקריאות לערוך פריימריז חדשים לראשות מפלגת העבודה לפני הבחירות לכנסת ה-21, או שגבאי יפנה את מקומו לבני גנץ או אהוד ברק.
לאחר בדיוק שנה של סימן שאלה גדול בעניין הברית הפוליטית בין העבודה של גבאי לתנועה של ציפי לבני, ביולי 2018 הושג הסכם בין גבאי ללבני. לבני תמונה לתפקיד ראש האופוזיציה במקום הרצוג הפורש, אבל הברית בין שתי המפלגות תישאר והן ירוצו ביחד בבחירות לכנסת ה-21, כאשר לבני תוותר על הרוטציה וגבאי יהיה המועמד לראשות הממשלה.
לקראת פתיחת מושב החורף באוקטובר 2018, נערכו סקרים, חלק עם גנץ וחלק ללא וגם התאמה לתפקיד ראש הממשלה. בכולם זכה גבאי בסביבות ה-12 מנדטים במידה ובני גנץ לא ירוץ באופן עצמאי ולמספר מנדטים חד-ספרתי במידה ובני גנץ כן ירוץ באופן עצמאי, כאשר הליכוד הרבה מקדימה במקום הראשון בכל התרחישים. בעניין ההתאמה לראשות הממשלה, אבי גבאי היה במקום האחרון מבין הנבדקים עם 4% התאמה בלבד.
ב-15 באוקטובר, בפתיחת מושב החורף, כאשר מעמדו של אבי גבאי בשפל, ציפי לבני כראשת האופוזיציה נאמה את הנאום המסורתי של ראש האופוזיציה בכנס. הנאום היה תקיף ביותר, חד, ענייני שהביך את בנימין נתניהו וגילה כי האופוזיציה מתכננת להביך הרבה את נתניהו במושב החורף, זאת בתקווה שהבחירות לא יוקדמו. פתאום ראו אופוזיציה אחרת, טובה בהרבה מהאופוזיציה החלשה והתקינה פוליטית מדי שהנהיג יצחק הרצוג בין השנים 2013-2018.
פתאום גם, ציפי לבני הצטרפה לרשימת המועמדים לעמוד בראש המחנה הציוני. החלו דיבורים כאילו כבר גבאי נכנע ללחץ ובעצם התאבד מבחינה פוליטית והקדים את הבחירות במפלגה. או שלכל הפחות הולך להיות גוש מרכז-שמאל גדול יחד עם יש עתיד (נדחה לאחר כמה ימים על ידי יאיר לפיד שלדבריו הוא הולך להיות מועמד לראשות הממשלה מטעם יש עתיד בבחירות והיחיד שיכול להחליף את נתניהו).
ובכן, אני מסכים עם אבי גבאי לגבי היציבות בתוך המפלגה. מפלגת העבודה מחליפה בשנים האחרונות יו״ר בכל 2-4 שנים. זה לא ייתכן. צריך יו״ר לתווך ארוך, במיוחד כמו גבאי. גם אם גבאי לא ייזכה, הוא ראוי ביותר להיות ראש ממשלת ישראל וצריכים לתת לו הזדמנות נוספת, גם בבחירות לכנסת ה-22. ויש לי הצעה, להקים מפלגה אחת גדולה, הכוללת את העבודה, יש עתיד, התנועה ועוד מפלגות ואישים שיירצו להצטרף, שייערכו פריימריז על תפקיד יושב הראש שלה והמועמדים שלה, ללא שיריונים למפלגות. כך תימנע המחלוקת הנובעת מאגו בין מנהיגי השמאל-מרכז, יהיה אפשר ליצור אלטרנטיבה אמיתית ומאוד איכותית לנתניהו ונתקדם לכיוון השיטה האידיאלית בת 2-4 מפלגות.
