מחר, ה-20/1/2018, דונלד טראמפ יחגוג שנה לכהונתו כנשיא ארצות הברית.
שנת טראמפ הייתה שנה של קיום חלק נרחב מההבטחות. למשל, טראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל, אך עדיין לא העביר את השגרירות לירושלים בניגוד להבטחת הבחירות שלו, פרישה מהסכם האקלים (דבר שאני מאוד חולק עליו), לצד החזרת חלק מהסנקציות על איראן, אך אי פרישה מלאה מהסכם הגרעין. ניסיונות חוזרים ונשנים של צווי איסור הגירה ממדינות מוסלמיות לארצות הברית, לצד כישלון משפטי של צווים אלו ואי הצלחה בניסיונות ביטול אובמה-קר. אך, למרות שדבר זה כמעט ולא סוקר, ההישג החד-משמעי הכי גדול של טראמפ הוא רפורמת המס, שאותה הצליח טראמפ להעביר בסנאט בדצמבר 2017. זאת, לאחר כישלון רפובליקני של עשרות שנים בהעברת הרפורמה.
שנת טראמפ תיזכר כשנה מאוד לא יציבה שלו, עם פיטורי חלק נרחב מאוד מהסגל שלו, החל מיועצים ועד דוברים ומנהלי תקשורת. עם לא מעט שערוריות (שון ספייסר, מייקל פלין, עובדות אלטרנטיביות, פיטורי ג׳יימס קומי ושות׳)
אך היא גם תיזכר כשנה עם הצלחות כלכליות אדירות. ללא חודש דצמבר 2017-ינואר 2018, הייתה נזכרת שנת טראמפ גם כשנה מדינית טובה ואף טובה מאוד. לכל הפחות בהקשר המזרח התיכון. הידוק הקשרים עם ערב הסעודית וישראל לאחר שפל בתקופתו של אובמה. אמנם, הדרדרות קטנה ביחסים בין טראמפ למדינות מערב אירופה, אך לא באופן דרמטי. הדברים שמנעו מטראמפ לסכם שנה מדינית מוצלחת הם: ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל שהביאה לנתק שלא נראה כמותו כבר מעל 25 שנים בין ארה״ב לרש״פ וכישלון בניסיונות השלום במזרח התיכון, עם ״העסקה האולטימטיבית״ שמתה לפני שנולדה. ואם זה לא הספיק, המתיחות הרבה בין וושינגטון לאפריקה בימים האחרונים, עם אמירתו המטופשת של טראמפ כי היה מעדיף מהגרים מנורבגיה במקום מאפריקה, וכינה את מדינות אפריקה ״מחורבנות״.
לפי מדד כישלון והצלחה, ללא דעה אישית, הייתי נותן לטראמפ ציון 7.2 במדיניות פנים וכלכלה ו-3.5 במדיניות חוץ.
לסיכום, שנת טראמפ הייתה שנה בינונית. עם יעדים גדולים מדי, שהביאו כישלונות במספר תחומים. בשנה זו, טראמפ גילה כי העולם הוא לא חברה אחת גדולה. שבה הוא יכול לפטר את כל מי שלא מוצא חן בעיניו. הוא יצטרך להבין כי כל דבר לוקח זמן. אי אפשר להספיק הכל בשנה. השאלה הגדולה מתי הוא יבין את זה? חוששני כי כאשר הוא יבין את זה, זה כבר יהיה מאוחר מבחינתו.
שנת טראמפ הייתה שנה של קיום חלק נרחב מההבטחות. למשל, טראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל, אך עדיין לא העביר את השגרירות לירושלים בניגוד להבטחת הבחירות שלו, פרישה מהסכם האקלים (דבר שאני מאוד חולק עליו), לצד החזרת חלק מהסנקציות על איראן, אך אי פרישה מלאה מהסכם הגרעין. ניסיונות חוזרים ונשנים של צווי איסור הגירה ממדינות מוסלמיות לארצות הברית, לצד כישלון משפטי של צווים אלו ואי הצלחה בניסיונות ביטול אובמה-קר. אך, למרות שדבר זה כמעט ולא סוקר, ההישג החד-משמעי הכי גדול של טראמפ הוא רפורמת המס, שאותה הצליח טראמפ להעביר בסנאט בדצמבר 2017. זאת, לאחר כישלון רפובליקני של עשרות שנים בהעברת הרפורמה.
שנת טראמפ תיזכר כשנה מאוד לא יציבה שלו, עם פיטורי חלק נרחב מאוד מהסגל שלו, החל מיועצים ועד דוברים ומנהלי תקשורת. עם לא מעט שערוריות (שון ספייסר, מייקל פלין, עובדות אלטרנטיביות, פיטורי ג׳יימס קומי ושות׳)
אך היא גם תיזכר כשנה עם הצלחות כלכליות אדירות. ללא חודש דצמבר 2017-ינואר 2018, הייתה נזכרת שנת טראמפ גם כשנה מדינית טובה ואף טובה מאוד. לכל הפחות בהקשר המזרח התיכון. הידוק הקשרים עם ערב הסעודית וישראל לאחר שפל בתקופתו של אובמה. אמנם, הדרדרות קטנה ביחסים בין טראמפ למדינות מערב אירופה, אך לא באופן דרמטי. הדברים שמנעו מטראמפ לסכם שנה מדינית מוצלחת הם: ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל שהביאה לנתק שלא נראה כמותו כבר מעל 25 שנים בין ארה״ב לרש״פ וכישלון בניסיונות השלום במזרח התיכון, עם ״העסקה האולטימטיבית״ שמתה לפני שנולדה. ואם זה לא הספיק, המתיחות הרבה בין וושינגטון לאפריקה בימים האחרונים, עם אמירתו המטופשת של טראמפ כי היה מעדיף מהגרים מנורבגיה במקום מאפריקה, וכינה את מדינות אפריקה ״מחורבנות״.
לפי מדד כישלון והצלחה, ללא דעה אישית, הייתי נותן לטראמפ ציון 7.2 במדיניות פנים וכלכלה ו-3.5 במדיניות חוץ.
לסיכום, שנת טראמפ הייתה שנה בינונית. עם יעדים גדולים מדי, שהביאו כישלונות במספר תחומים. בשנה זו, טראמפ גילה כי העולם הוא לא חברה אחת גדולה. שבה הוא יכול לפטר את כל מי שלא מוצא חן בעיניו. הוא יצטרך להבין כי כל דבר לוקח זמן. אי אפשר להספיק הכל בשנה. השאלה הגדולה מתי הוא יבין את זה? חוששני כי כאשר הוא יבין את זה, זה כבר יהיה מאוחר מבחינתו.
דן אתה יוצא מנקודת הנחה שנשיא הוא כל יכול. ולא כך הוא הדבר. דונלד טראמפ הוא נשיא מאד לא שיגרתי ולא פורמלי וגם חברי מפלגתו הרפוליקנים מתקשים לעתים לעכל אותו. יחד עם זאת יש לקחת בחשבון שעברה רק שנה ובה השינויים הכלכליים הם עצומים והראייה לכך היא תגובת שוק ההון שעלה מאז כהונתו בכמעט 50%. העדנה שתגיעה לשכבת הביניים העובדת (שעול המיסים הכבד היה מונח על שכמה) היא עצומה שכן כבר עתה המשכורות עלו בצורה מרשימה וכמו כן הפנסיות שלהם גם הן התעדכנו בצורה ניכרת. זה הישג עצום לדעתי שטראמפ הגיע עם ידע עצום וניסיון כלכלי עשיר להבין את החשיבות הרבה בהורדת המיסים לחברות ובכך מצד אחד להעשירן ולגרום לכך שיחזרו וישלמו מיסים בתוך ארה"ב ולא מחוצה לה, ומן הצד השני לאפשר להן להשיג כוח עבודה מיומן ולשלם שכר גבוה יותר. קיצוץ התשלומים לאונרא והפרישה מהסכם האקלים יגרמו למשל לאירופה להיות מעורבת יותר וגם צעד זה הוא לטובת אזרחי ארה"ב. טראמפ פועל כמנהל חברה לכל דבר עם ראייה כלכלית כלל אמריקאית המבוססת על הון אנושי.אם החברות ירוויחו יותר אם הממשל יהיה מצומצם יותר ואם חברי הקונגרס יבחרו רק ל-5 שנים ולא לשארית החיים זו ברכה לאמריקאים. לגבי מדיניות החוץ בשלב זה אין לי עדיין מה לומר ;)
השבמחק"בשנה זו טראמפ גילה כי העולם הוא לא חברה אחת גדולה. שבה הוא יכול לפטר את כל מי שלא מוצא חן בעיניו". איך הגעת למסקנה כי אני יוצא מנקודת הנחה שנשיא הוא כל יכול?
מחקהפנסיות לא התעדכנו משום שהוא נחל כישלון בסנאט בניסיונו לבטל את האובמה-קר. החלטתו להוריד מיסים על בעלי הון וחברות גדולות היא אכן מצוינת, משום שהיא הורידה את האבטלה בארה״ב בצורה אדירה. אין ספק כי בתחום הכלכלי הוא נשיא יוצא מן הכלל, וזה בולט במיוחד בגלל שקודמו היה נשיא בור ופופוליסט. אך, רואים שהוא הבור באופן שבו הוא מנהל את מדיניות החוץ שלו. הוא כבר הספיק להביא את מדינות המערב, בדגש על אירופה, לנקודת שפל ביחסים עם ארצות הברית ולריסוק, לפחות זמני, של המו״מ בין ישראל לפלסטינים. כמו כן, כעת הוא הביא למשבר עקב אמירה מטופשת שלו עם מדינות אפריקה. אך, אין ספק כי הוא הצליח לשפר את היחסים עם ישראל והמדינות הסוניות הגדולות (מצרים וערב הסעודית).
מחקשכחתי לציין בתחילה את ההתנגגדות הגדולה כלפיו של המפלגה הדמוקרטית ששמה לו מכשולים רציניים לביטול תוכנית אובמה קר. להזכירך דונלד טראמפ היה דמוקרט בעברו כמו מרבית תושבי ניו יורק.
השבמחק