הכרעת הערעור בעניין עזריה

עזריה באמצע יחד עם אביו, אמו וח"כ לשעבר שרון גל

היום שבו נקבע יום הכרעת הדין בערעורו של אלאור עזריה על העונש שקיבל מביה"ד הצבאי - כ-18 חודשי מאסר בפועל על הריגת מחבל מנוטרל, הוא יום סמלי מאוד.
יום וחצי לפני ט' באב, היום שבו נחרב בית המקדש בעקבות שנאת החינם. למה שנאת חינם? משום שבשבוע הזה, האשימו את שופטי הערעור ב"שמאלנות", את הממשלה הימנית בתולדות ישראל ב"בוגדנות" ואת הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל בכך שהוא אינו משדר "חיילות" ושהוא "עלוב נפש ושמן כפקיד עירייה".

אלו דברים אשר נשמעו מפי מתבהמים. אינטליגנטים ואינטליגנטים פחות והרבה פחות. בעיקר מן הצד הימני, ה"פטריוטי" של המפה הפוליטית. אלו דברים אשר נשמעו מפי הבהמה הלאומית, "הצל" (יואב אליאסי). המתבהם הלאומי, עו"ד יורם שפטל, סנגורו של עזריה. הרבה ח"כים ושרים וגם רה"מ אמרו כי הם לא מסכימים עם ההחלטה, אך יש לכבד אותה. אך הם אלה אשר היו הראשונים להסית. הראשונים להתבהם.  מיד לאחר האירוע אמרה ח"כ שולי מועלם: "מגיע לחייל היורה צל"ש". ח"כ אורן חזן כינה אותו "גיבור". שר החינוך נפתלי בנט קרא לגבות את עזריה שאז היה תחת עילום שם. שר הביטחון כיום, אביגדור ליברמן בעת שהיה באופוזיציה בזמנו אמר: "ההתנפלות על החייל צבועה ועדיף חייל שירה במחבל על פני חייל שהיסס ומחבל הרג אותו". רה"מ בנימין נתניהו תחילה גינה את המעשה אך כעבור זמן יחסית קצר חזר בו ושוחח עם אביו של החייל היורה, צ'ארלי עזריה. שרת התרבות והספורט מירי רגב מיהרה להיפגש עם הוריו של החייל. זאת למרות הגינוי רחב ההיקף של המערכת הביטחונית ובראשה שר הביטחון דאז, משה יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט. רק להזכיר שפתאום החבר'ה הישראלית הייתה בכזה כאוס, עד כדי כך שהשמאל הקיצוני מצא את עצמו באותה דעה יחד עם הימין הקיצוני בעניין עזריה. השמאל הקיצוני אמר שזהו הנוהל בצה"ל וכך גם הימין הקיצוני. מי היה מאמין? הצל יחד עם מנכ"ל ארגון שוברים שתיקה. זה לצד עוד טיפוסים פרובוקטיביים כמו שרון גל שכמובן רק חיפש פרסום לאחר קדנציה קצרה וכושלת בת פחות מחצי שנה בכנסת ובעת הכרעת הדין, גל בכלל היה בבית האח הגדול. פתאום, נתניהו לא הסתפק גם בשיחה קצרה עם אביו של החייל, צ'ארלי עזריה אלא גם הודיע כי הוא תומך בחנינה מיידית אחרי פסק הדין, זאת למרות שביה"ד מצא כי עזריה שיקר לאורך כל הדרך. בהתחלה אמר כי היה חשש למטען ולאחר מכן, שעדויות אחרות סתרו את הטענה הזו, הוא טען כי הוא פחד ואגב, בהחלטה על הערעור של עזריה, שלשום נמצא כי עזריה גם כלל לא פחד אלא ביצע את הירי מתוך מניעים נקמניים. אך זה לא הפריע לשרים וגם לרה"מ אשר מיהרו לתמוך בחנינה מיידית.

כמובן, איך לא?, אתייחס לעו"ד יורם שפטל. שפטל עושה סיבוב תקשורתי על גבו של עזריה. הוא לא היה בתודעה שנים על גבי שנים והוא מנסה לחזור לתודעה בעזרת משפט זה. למרות שאין שום סיכוי שהעונש יבוטל, שפטל הולך לערעור אחרי ערעור, על מנת להמשיך את ההצגה.
שפטל מ-נ-צ-ל את משפחת עזריה.

אני חושב שהעונש שנגזר על אלאור עזריה הוא עונש דל מדי. למשל, מס' שנות המאסר על הריגה שלא בזדון יכולה להגיע לעד 12 שנות מאסר בפועל במשפט פלילי. נניח שבגלל שזה היה מחבל יש לפסוק לו 6 שנות מאסר. 6 שנות מאסר זה העונש שעזריה היה צריך לקבל על הריגה ובנוסף להגיד תודה על כך שכבר בתחילת המשפט, הפרקליטות הצבאית בחרה שלהאשים את עזריה בהריגה ולא ברצח. כי אם עזריה היה מואשם ברצח, זה היה נראה לגמרי אחרת...

הסערה סביב הר הבית - צביעות פלשתינית ואי מנהיגות של נתניהו

המגנומטרים מוסרים מהר הבית. יום שלישי לפנות בוקר.

הסערה סביב הר הבית לא תרמה כלל למדינת ישראל. להיפך, הסרת המגנומטרים והיכנעות לפלשתינים היא לא "צעד נבון" כפי שמגדירים זו אישים לא בכירים בשמאל כמו הח"כ ה"גאון", נחמן שי.

זהו צעד של תבוסתנות שעליו חתום ראש ממשלתינו בנימין נתניהו.

ראשית כל מנקודת מבטו של נתניהו, כדאי שהסביבה תהיה שוטפת דם כדי לדחות את החקירות ולהסיט את הציבור מהשחיתות שלו לכאורה.

ב-14 ביולי 2017, קרה הפיגוע הנורא בהר הבית שבו נהרגו שני שוטרים דרוזים מירי. מיד, נתניהו הורה להציב מגנומטרים בהר ללא התייעצות עם גורמי הביטחון משום שמבחינתו זה היה ברור  - דחיית החקירות שבה הכל.

הוואקף מיד הזדרז לגנות את המהלך והורה למוסלמים שלא לעלות להר הבית.

לאחר לחץ ערבי-מוסלמי-אמריקני, ביום שני האחרון ה-24 ביולי, החליט נתניהו בישיבת קבינט להסיר את המגנומטרים ולהחליפם במצלמות מתוחכמות. כבר ניצחון לוואקף לאחר 10 ימים של מאבק. אבל הוואקף לא הסתפק בזה ודרש להסיר את כל אמצעי האבטחה. ואמש בבוקר, הורה נתניהו להסיר גם את המצלמות ולהחליפן בבידוק ידני. הוואקף כמובן דחה את ההחלטה הישראל על הסף, והיום לפנות בוקר נתניהו הורה להחזיר את כל המצב לקדמותו, ללא שום בידוק, כמו שהיה בבוקר ה-14 ביולי.


זהו זגזג של ראש ממשלה תבוסתן. נתניהו נכנע ללחץ של כל גורם אפשרי ולא מבין ששום מגנומטר זה לא בעיה של המוסלמים. גם במכה יש אמצעי אבטחה. הם פשוט רוצים לפתוח מהומות וזהו הנימוק מבחינתם. אבל, נתניהו כמו נתניהו נכנע.

חייבים להבין, כי ההחלטה להסיר את המגנומטרים על הר הבית הייתה קשה. מצד אחד האמריקנים, המוסלמים והמאבטח זיו שישראל בטעות טקטית דחפה אותו לתוך עסקת המגנומטרים ומצד שני החקירות, בנט והימין המשיחי.


לסיכום, לדעתי מה שהיו צריכים לעשות זה להשאיר את המגנומטרים, להעיף את הוואקף לכל הרוחות ושמצידנו שהמוסלמים לא יתפללו בהר הבית. כמו כן גם לפטר את המופתי של ירושלים ואף לעצור אותו, וגם לדכא יותר בחוזקה את ההפגנות האלימות במזרח העיר. בעניין הפת"ח של אבו מאזן שקרא להפגנות יש להבהיר לאמריקנים הבוגדניים, כי אבו מאזן כבר לא פרטנר ויש להתכונן למחליף אליו.

דבר אחרון, יותר ממגנומטרים ויותר מצבא, לדעתי הדבר הכי טוב שישראל יכולה לעשות כדי לשמור על ביטחונה הוא להעיף לכל הרוחות את נתניהו ולשלוח אותו לווילה בקיסריה לאסוף בקבוקים עם שרה.

הפריימריז לראשות העבודה 2017. לקראת הסיבוב השני. על עמיר פרץ ואבי גבאי

עמיר פרץ (מימין) ואבי גבאי

ללא ספק הפריימריז לראשות העבודה לשנת 2017 הם "אצבע משולשת" לעבר הממסד של מפלגת העבודה. בחירת שני מועמדים יוצאי עדות המזרח, אחד עולה ואחד נולד במעבורת. מקומות שתמיד היו בשליטת הליכוד. כאן נגמר הדמיון בין שני המועמדים. עמיר פרץ הקדיש את כל ה-34 שנים האחרונות לעשייה ציבורית, החל מראש העיר שדרות ב-1983, ח"כ, יו"ר ההסתדרות, יו"ר העבודה, שר ביטחון ושר להגנת הסביבה, ולעומת זאת אבי גבאי, איש צעיר יותר, את רוב חייו עשה בעסקים פרטיים, היה מנכ"ל מצטיין. צמח "מלמטה". ורק לאחרונה, בשנת 2014 ייסד יחד עם משה כחלון את מפלגת "כולנו" שממנה פרש כאשר התפקד למפלגת העבודה בדצמבר 2016, לאחר שכבר הספיק להתפטר כעבור שנה בלבד מתפקיד השר להגנת הסביבה.
מבחינת ניסיון ציבורי ברור כי עמיר פרץ מנצח ובגדול. לעמיר פרץ יש ותק של כ-34 שנים כאיש ציבור לעומת ותק של 3 שנים לאבי גבאי ובנוסף לכך אבי גבאי אפילו לא היה חבר כנסת.
אם לשפוט לפי עשייה ציבורית, שוב עמיר פרץ מנצח. אם לשפוט לפי מס' השגים - שוב עמיר פרץ מנצח. אם לשפוט לפי מס' כשלונות - אבי גבאי מנצח ובגדול.
בחייו הציבוריים, גבאי לא נכשל אפילו פעם אחת, הוא נקי. הוא מעולם לא כיהן כיו"ר מפלגה, כשר להגנת הסביבה הוא היה נהדר, ולעומת זאת עמיר פרץ שהפסיד בבחירות לראשות ההסתדרות ב-1993 (הוא מעולם לא נבחר ליו"ר ההסתדרות באופן דמוקרטי, הוא מונה בשנת 1995 במקומו של חיים רמון לתפקיד אך לא נבחר אליו), בשנת 1999 עם מפלגת "עם אחד" הוא קיבל רק 3 מנדטים, כמובן סוחב את הכתם הכי גדול שלו, דוח ועדת וינוגרד שבגינו נאלץ להתפטר מתפקיד שר הביטחון וגם הודח מתפקידו כיו"ר העבודה לטובת אהוד ברק ב-2007 והפסיד שוב בפריימריז לראשות העבודה ב-2011 לשלי יחימוביץ'.

אחד הדברים החשובים שיכולים לסייע לאדם להיבחר לראשות העבודה הוא  המנגנון הממסדי של המפלגה שכמובן מעדיף את הוותיקים מה"שבט" שלו. בסיבוב הראשון רוב מנגון מפלגת העבודה תמך ביצחק הרצוג, יו"ר המפלגה, שהגיע רק למקום השלישי והודח. למה? משום שהרצוג ותיק בעבודה, עוד כצעיר הוא היה פעיל מפלגת העבודה, הוא נתמך על ידי הקיבוצים, הוא פוליטיקאי מנומס יחסית ואשכנזי. בסיבוב השני אני משער כי רוב המנגון של מפלגת העבודה יתמוך בעמיר פרץ, הוא ותיק גם הוא, הפעם הקיבוצים כן יתמכו בו בשונה מהפריימריז בשנת 2005, אין את מפלגת "קדימה" שתיקח לעבודה את התמיכה המסורתית שלה באזור המרכז בשונה מהבחירות הכלליות בשנת 2006, אז כיהן פרץ כיו"ר המפלגה ובעיקר התמיכה בפרץ תהיה עקב האיבה לחדשים, יהירים, שרוצים כבר בעת שהם נכנסים למפלגה לעשות בה "זעזוע" פוליטי ולהיבחר לראשותה.

פרץ וגבאי מסכימים על נושאים רבים, בכל זאת הם באותה מפלגה. אך הם בכל העימותים מתווכחים על הנושא של מנהיגות וניהול.
פרץ אמר בעבר שהוא "מנהיג, לא מנהל". לעומת זאת גבאי מדגיש שהוא יותר מנהל אך מוסיף שהוא גם מנהיג. גבאי טוען שראש ממשלה צריך לדעת להנהיג אך גם צריך לדעת איך לקיים את מטרותיו ובשביל זה צריך ניהול. הוא צודק וזו החלטה אסטרטגית נכונה משום שגבאי היה מנהל מצויין, מנכ"ל בז"ק בעברו והוא גם צודק בדבריו שמנהיג צריך לדעת גם לנהל. פרץ, שלא יודע ככל הנראה לנהל ורואים זאת במהלך השנים בתפקידיו, זורק לעברו כבר פעמיים בעימותים בערוץ 22, כי הוא צריך להיות יותר צנוע באופן לא ענייני. לכן, אני מציע ליועצים של פרץ למצוא תשובה לכך שפרץ לא ממש יודע לנהל.
אני חושב כי בנושא זה לאבי גבאי יש יתרון גדול על עמיר פרץ.

תמיכה של מועמדים ואישים מבחוץ:
לפרץ תומכים סוציאליסטים רבים ואנשיה הותיקים של המפלגה אשר אינם מוכנים להכיל את גבאי.
תומכי פרץ העיקריים:

יו"ר ההסתדרות - אבי ניסקורן שאני משער כי תמיכתו נובעת מתמיכת פרץ בו במירוץ לראשות ההסתדרות ולכן זו תמיכה הדדית וחשובה לפרץ מכיוון שכעת פרץ יקבל את תמיכת ההתסדרות שרבים מחבריה הם גם מתפקדי מפלגת העבודה.

ח"כ יצחק הרצוג - יו"ר המפלגה המודח תומך בפרץ משום שעמיר פרץ נמנה ממחנה הרצוג הותיק.

ח"כ אראל מרגלית - עוד אדם מאוד חשוב הוא אראל מרגלית. מרגלית מוסיף תמיכה רבה של מחנה השמאל הצעיר של מפלגת העבודה ומסייע לפרץ אך גם יכול להרחיק את המתפקדים המתונים של המפלגה אשר יתמכו באבי גבאי ולשמש כחרב פיפיות.

ח"כ איציק שמולי - שמולי הוא אדם יחסית אנונימי, ח"כ מתון יחסית בדעותיו שמסייע לפרץ בכך שהוא אהוד עקב הסיוע שלו למען הקשישים וגם כיהן כיו"ר איגוד הסטודנטים הארצי וככל הנראה יקבל גם תמיכה מטעם סטודנטים מתפקדי העבודה וגם מקרב הקשישים מתפקדי העבודה.

עוד חברי כנסת שתומכים בפרץ הם נחמן שי, רויטל סויד, מרב מיכאלי, מנואל טרטנברג, חיליק בר ואיתן ברושי וכמובן מנגנון המפלגה, כפי שאמרתי בתחילת מאמר זה.


תומכי גבאי העיקריים הם:

אהוד ברק - ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון, יו"ר העבודה והרמטכ"ל לשעבר הוא ללא ספק התומך החשוב ביותר של גבאי. ברק יכול להוסיף תמיכה של קהלים רבים שרצו שהוא יחזור להתמודד לראשות המפלגה לאבי גבאי וגם להעביר מתלבטים למחנה גבאי. אמנם, התמיכה ככל הנראה באה, אני סבור, עקב רצון ברק שגבאי יכין לו את הקרקע לקראת חזרה לפוליטיקה, אך אף אחד לא באמת יכול להיות מאוכזב מתמיכה שכזו.

ח"כ שלי יחימוביץ' - יו"ר העבודה לשעבר תומכת באבי גבאי ככל הנראה עקב הדם הרע בינה לבין עמיר פרץ וגם תחת גבאי היא עשויה לקבל תפקיד מפתח בממשלה או במפלגת העבודה.

עמירם לוין - האלוף במיל' התמודד כזכור גם הוא לראשות מפלגת העבודה בסיבוב הראשון אך פרש ב-23 ביוני והודיע על תמיכה באבי גבאי. אני משער כי לוין בונה או לפחות בנה עד תמיכתו של ברק בגבאי שהוא יהיה המועמד מטעם אבי גבאי לתפקיד שר הביטחון.

סתיו שפיר  - שפיר ככל הנראה הלכה אחרי שלי יחימוביץ' ותמכה גם היא בגבאי. שפיר תביא לגבאי תמיכה של מעמד הביניים בעיקר הנשי וגם היא תעניק לגבאי תמיכה חשובה.

עוד תומכים הם חברי הכנסת איתן כבל, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, זוהיר בהלול ויוסי יונה.

זה הזמן המתאים

סלמאן מלך סעודיה

שלום רב, כמעל חודש לא כתבתי בבלוג זה שום מאמר אף על פי שהיה הרבה נושאים שהייתי יכול לכתבו עליהם, עקב בעיות טכניות.

אבל, אני סבור כי הנושא המרכזי מאז ביקור הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ במזרח התיכון ובאירופה (בערב הסעודית, ישראל, איטליה ובלגיה בועידת נאט"ו).

הנושא הוא חידוש המו"מ בין ישראל לרשות הפלשתינית ואולי אף הסדר אזורי גם עם מדינות ערב, על בסיס היוזמה הסעודית המעודכנת משנת 2016. 

גורמים בימין ובממשלת ישראל בפרט מתנגדים בכלל למו"מ ללא שום סיבה. סתם מתנגדים תוך השערה, נכונה אמנם, שתעלה האפשרות לחלוקת ירושלים באופן רשמי, ואני מדגיש באופן רשמי משום שירושלים כבר מחולקת בפועל. ירושלים לא מחולקת למזרח ומערב, היא מחולקת בין מגזרים שונים. המגזר החילוני והמסורתי המשגשג ברובו והמצליח, המגזר החרדי העני והפרימיטיבי הנמצא בשכונות כגון מאה שערים והמגזר הערבי השוכן ברובו במזרח העיר שגם הוא עני, הסובל מאחוזי טרור ואלימות אדירים.

מחקרים מראים כי עוני גורם לבורות, בורות גורמת לטרור ואלימות. ולכן, אני סבור כי במידה וישראל הייתה מפתחת את השטחים הערביים ביו"ש ובמזרח ירושלים, לא היה כאן טרור ואולי אפילו לא היה צורך במו"מ ומדינה אחת הייתה כאן מן הים התיכון ועד נהר הירדן - ישראל, מדינת העם היהודי. אבל גזענים דוגמת ראשי מועצת יש"ע, יעדיפו טרור והזנחת הכפרים הערביים מפני אי אלימות וחיי שגשוג גם בחברה הערבית-פלשתינית וגם בחברה הערבית-ישראלית. ולכן, כ-50 שנה לאחר מלחמת ששת הימים של שנת 1967, הגענו לנקודת זמן שבה ישראל מתוך צורך ביטחוני, מוסרי ודמוגרפי, חייבת להתפשר על הקמת מדינה פלשתינית עצמאית לצד מדינת ישראל, מדינת העם היהודי.

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו אמר בעבר כי ישראל תחיה תמיד על החרב. אני שואל את עצמי - מדוע לקבוע עתיד אבוד מראש? מדוע לא לחנך את הדור הצעיר לתקווה, לאופטימיות. למה לשלול כל דבר?

בנקודה זו, ייקבע סופית מי הוא נתניהו - פוליטיקאי הרואה את מצביעיו בלבד ואת הבחירות הקרובות, או מדינאי עם חזון, הרואה את טובת הדור, את טובת המדינה. כרגע נראה כי נתניהו יותר פוליטיקאי ממדינאי, אך אנשים יכולים להשתנות.

אין לי שום ספק, כי במידה וירושלים תחולק, זה ייצור כאוס שלם בציבור הישראלי, יותר ממה שהיה פה בעת תקופת אוסלו. אך אין לי שום ספק, כי אי פשרה מדינית תיצור כאוס גדול בהרבה בשנים הקרובות משום שכל העולם מבין שדי, יש מקום בימינו גם מקום למדינה פלשתינית עצמאית מפורזת מנשק אשר כוחות בינלאומיים, יחד עם כוחות ישראליים יישמרו על גבולותיה וייפקחו על הדמוקרטיה שבה.

בנוסף, בעת הזו באמת יש מנהיגי ערב המוכנים לפשרות עם ישראל, דוגמת המלך סלמאן, מלך סעודיה, נשיא מצרים א-סיסי, מלך ירדן עבדאללה, מדינות המפרץ ועוד.

לסיכום, בעניין אבו מאזן, פרטנר לא תמיד חייב להיות הפרטנר המושלם, הצייתן. פרטנר יכול להיות כל אדם, תלוי איך רואים אותו ובאיזו נקודת מבט. במידה ורוצים בשלום - יש לראותו כפרטנר היחידי ובלעדיו לא יהיה הסכם שלום. במידה ולא רוצים בשלום - אפילו טראמפ ייראה גם הוא, כנשיא עוין.

בלוגשבע - מהדורת השבוע של הבלוג של דן וינקלר

נשיא צרפת הנבחר, עמנואל מקרון

שלום לכם קוראים יקרים ושבת שלום, כאן דן וינקלר ואני נרגש לבשר על פתיחת מהדורת ה"בלוגשבע" הראשון. מהדורת הבלוגשבע תיכתב כל יום שישי ובה אני אכתוב על כל נושאי השבוע. הנושאים שעליהם אדבר השבוע הם: בחירת עמנואל מקרון לנשיא צרפת ברוב מוחץ. פיטורי ראש ה-FBI ג'יימס קומי ע"י דונלד טראמפ והאיום הצפון קוריאני.

עמנואל מקרון נבחר לנשיא צרפת

ביום ראשון, נבחר המועמד העצמאי והצעיר, עמנואל מקרון ממפלגת "קדימה" הצרפתית לנשיא צרפת ברוב מוחץ של כ-66% בעדו לעומת 34% שהצביעו ליריבתו הקיצונית, מארין לה-פן ממפלגת "החזית הלאומית" הימנית-קיצונית. מקרון יושבע לנשיא צרפת, ביום שני, ה-15 במאי 2017. מקרון הוא מועמד מרכז-מתון הזוכה לאהדה רבה בארצו. אך, עקב היותו ללא מפלגה בעלת נציגים באסיפה הלאומית הצרפתית (הפרלמנט הצרפתי), מקרון יאלץ לבנות קואליציה עם אחת מן המפלגות הממסדיות (השמרנים או הסוציאליסטים). מקרון עצמו נוטה לבניית קואליציה עם השמרנים עקב היותם חזקים פוליטית יותר מהסוציאליסטים המובסים. בגלל שמקרון צפוי לשבת הקואליציה עם מפלגה נוספת, יהיה לו קשה להעביר רפורמות גדולות ומהפכניות, לפחות בחמש השנים הקרובות. אני מאחל הצלחה רבה למקרון בתפקידו.

פיטורי ראש ה-FBI ג'יימס קומי

ג'יימס קומי

ביום שלישי פוטר ראש ה-FBI, ג'יימס קומי מתפקידו עקב "חוסר האמון בקומי" לדברי הבית הלבן.
בשבועות האחרונות, הFBI היה בתהליך חקירה של המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות ארצות הברית לשנת 2016, דבר אשר מעורר חשד כי טראמפ לא רצה שהחקירה תימשך ולכן פיטר את קומי. אפילו אם אכן טראמפ היה ללא אמון בקומי, מדוע הוא מפטר אותו דווקא עכשיו? הרי בבית הלבן טענו כי זה חודשים ארוכים טראמפ לא מרוצה מקומי זה חודשים ארוכים.

האיום הצפון קוריאני

רבים מציירים את צפון קוריאה כצבא חזק למדי. זהו שקר מוחלט! צפון קוריאה צבא סביר. לא חזק! מציירים אותו חזק משום שהוא חזק מבחינה אזורית. למה? כי הדרום קוריאנים חלשים מבחינה צבאית ונעזרים ב-99% בארה"ב.

לסיכום, אני ממליץ לבצע תקיפת פתע בצפון קוריאה. תקיפת פתע חזקה וחכמה אשר תביס את הצפון קוריאנים. אך, לא לגמור את ההפצצות בבום בלבד אלא לכבוש את כל צפון קוריאה ולחסל את קים ג'ונג און ולהעמיד למשפט את כל הממשלה והצמרת הצבאית של צפון קוריאה.

השוואה בין המדיניות של מקרון לשל לה-פן. /הבחירות לנשיאות צרפת, הסיבוב השני - מחר

לה-פן ומקרון

בעת הבחירות המקדימות לנשיאות ארה"ב, לפני יותר משנה, עשיתי השוואה בין המועמדים במפלגה הדמוקרטית והרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית. בין ברני סנדרס המהפכן הסוציאליסט להילרי קלינטון, ובין דונלד טראמפ, אז נחשב כמשוגע שאפילו לא יצליח לנצח בבחירות לראשות המפלגה הרפובליקנית למרקו רוביו ולטד קרוז. היום, שבת, אני אעשה השוואה בין המועמדים לנשיאות צרפת בסיבוב השני והאחרון. עמנואל מקרון ממפלגת "קדימה" הצרפתית, ובין מארין לה-פן ממפלגת "החזית הלאומית" הקיצונית. שניהם, לא מן המפלגות הממסדיות (המפלגה הסוציאליסטית והמפלגה השמרנית).

עמנואל מקרון

עמנואל מקרון נולד ב-21 בדצמבר 1977 (בן 39). בין השנים 2014-2016 כיהן כשר הכלכלה בממשלתו של ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס. מקרון הקים את מפלגת "קדימה" לקראת הבחירות לנשיאות צרפת לשנת 2017.

מדיניות חוץ וביטחון: מקרון מתנגד לנשיא סוריה בשאר אל-אסד ותומך בהשארת הסנקציות כלפי רוסיה, בנוסף מקרון תומך בהישארות של צרפת באיחוד האירופי. בסכסוך הישראלי-פלשתיני, מקרון תומך ברעיון "שתי מדינות לשני עמים" ומתנגד להכרה חד-צדדית במדינה פלשתינית. בנוסף, מקרון מתנגד מובהק לתנועת החרם על ישראל, ה-"BDS".

כלכלה: מקרון תומך בליברליזם-חברתי והוא תומך נלהב בגלובליזציה.

הגירה ומדיניות פנים: מקרון תומך בקליטת פליטים ממלחמת האזרחים בסוריה לצרפת בדומה למדיניותה של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל.

מארין לה-פן

מארין לה-פן נולדה ב-5 באוגוסט 1968 (בת 48). לה-פן היא בתו של מייסד מפלגת "החזית הלאומית" הקיצונית, ז'אן לה-פן הלאומני והאנטישמי אשר טען בעבר כי תאי הגז במלחמת העולם השנייה "היו פרט שולי בהיסטוריה של המלחמה". ז'אן לה-פן העפיל בשנת 2002 לסיבוב השני והמכריע לנשיאות צרפת ועקב דעותיו כל הקשת הפוליטית מבלבד הימין הקיצוני, הצביע ליריבו מה שגרם לתבוסתו בסיבוב השני. בשנת 2011 נבחרה מארין לה-פן למנהיגת מפלגת "החזית הלאומית" במקום אביה שפרש מתפקידו. מאז שנבחרה לה-פן מנסה להתכחש לעברה האנטשימי של המפלגה, אך בחודש אפריל 2017 טענה כי צרפת לא אחראית לשואה שבוצעה בצרפת במלחמת העולם השנייה.

מדיניות חוץ וביטחון: לה-פן תומכת בבשאר אל-אסד בסוריה תוך הטענה כי הוא נלחם בדאעש. בנוסף, היא תומכת בהסרת הסנקציות על רוסיה, ביציאה מהאיחוד האירופי ("פרקזיט") ובפרישה גם מברית נאט"ו.

כלכלה: לה-פן מתנגדת לסחר חופשי ובכלל לגלובליזציה. בנוסף, לה-פן מתנגדת להפרטות.

הגירה ומדיניות פנים: לה-פן מתנגדת להגירה של פליטים סורים. בנוסף, לה-פן הצהירה כי תאסור על אזרחי צרפת לענוד, ללבוש או לחבוש כל דבר בעל סממן דתי מובהק, ובין היתר תאסור על חבישת כיפה. לה-פן גם הצהירה כי יהודי צרפת יאלצו לבחור בין אזרחות צרפתית לאזרחות ישראלית.

סיכום:

לסיכום, אני תומך בעמנואל מקרון. אני, אף יותר מתנגד ללה-פן וערכיה הפשיסטים-לאומניים מאשר אני תומך במקרון. 

אני מאחל לעמנואל מקרון לנצח מחר. 

שבוע טוב.

תחי מדינת ישראל!

עוד כ-10 ימים מדינת ישראל תציין את יום העצמאות ה-69 שלה. מדינת ישראל אשר קמה עקב החזון הציוני של בנימין זאב הרצל קיימת כבר כ-69 שנים. מי היה מאמין?
ב-69 שנות קיומה מדינת ישראל הפכה להיות מעצמה אזורית, בעלת שטחים יחסית גדולים בהתחשב בגודלה ב-14 במאי 1948. מדינות ישראל הפכה להיות מעצמה כלכלית, טכנולוגית, חקלאית ועוד. אכן אושר גדול.
תמיד, ביום העצמאות מנסם להבליט את טובה של המדינה. את הטכנולוגיה הפורחת. את ביטחוננו האיתן. את ירושלים שנשארה "מאוחדת" כבר כ-50 שנה ותמיד רה"מ, לפחות רה"מ נתניהו מוסיף "ירושלים תישאר מאוחדת לנצח נצחים".
אני, ברשותכם, אנסה להבליט דברים אשר פחות מדברים עליהם, לפחות בליכוד ובקואליציה.
זו השנה ה-9 שרציפות שיוקר המחייה עולה, צה"ל מפסיק להרתיע, ממשלה קיצונית ודברנית...
מדינת ישראל כל סף פיצוץ. כן!
וזאת הודות לממשלת נתניהו ה-4.
מדינת ישראל היא מדינה אשר בעלת מחלוקות סתמיות וגזענות רבה.
את הגזענות הרבה הזאת מלבה מפלגה אחת, מפלגה בשם "הליכוד".
לא כל הליכודניקים גזענים, ישנו קומץ גזעני שבשנים האחרונות צובר תאוצה.
זהו הקומץ של גברת "כפיים", קוצץ הזוהרים וקומץ הביטנים.
סליחה, זהו איננו קומץ, זהו הרוב.
ובכן, להלן מדליקי המשואות לטקס הדלקת המשואות ליום עצמאותה ה-69 של מדינת ישראל:
*מירי רגב:
מירי רגב, זוכה להדליק משואה על מלחמתה באמנות הטובה ובהסתה כנגד האשכנזים והשמאלנים ובקיצור כנגד כל מי איננו בעל הדעה שלה. מירי רגב איננה קראה את צ'כוב ועל כך מגיע לה להדליק משואה. תחי מדינת ישראל!
*מיקי מכלוף זוהר:
מיקי מכלוף זוהר זוכה להדליק משואה על בורות אל בורות אדירה בענייני חוץ, ביטחון וכלכלה. בנוסף, מר זוהר התפרץ לאם שקולה בחוצפה ועל כך מגיע לו להדליק משואה. תחי מדינת ישראל!
*דוד ביטן:
דוד ביטן, שבר את שיא העולם בהתחנפות ועל כך מגיע לו להדליק משואה. תחי מדינת ישראל!
*גלעד ארדן:
גלעד ארדן שבר את שיא גינס בכמות הפעמים ששר יכול לשקר לציבור ולהאשים אנשים בטרור ושייכות לדאעש. תחי מדינת ישראל!
*שמעון ריקלין:
שמעון ריקלין שבר שיא גינס בראיון החנפן ביותר לשרה נתניהו ועל כך מגיע לו להדליק משואה ביום העצמאות. תחי מדינת ישראל!
*אלאור אזריה:
אלאור אזריה ירה במחבל מנוטרל למוות ועל כך מגיע לו להדליק משואה ליום העצמאות. תחי מדינת ישראל!
*"הצל":
"הצל" נבחר למתבהם השנה ועל כך מגיע לו להדליק משואה ליום העצמאות. תחי מדינת ישראל!
*ארגון "תג מחיר":
ארגון תג מחיר שרף פלשתינים חפים מפשע למוות ועל כך מגיע לו להדליק משואה ליום העצמאות. תחי מדינת ישראל!
*שרון גל:
שרון גל הוא הפרובוקטור הגדול בפרשת אלאור אזריה ובדיוק ברגע האמת נעלם לטובת האח הגדול עקב הסתבכות עם העולם התחתון. תחי מדינת ישראל!
*יורם שפטל:
יורם שפטל נבחר לעו"ד הכי מתבהם ושבר את שיא גינס בכמות הפעמים שאפשר להסית ולקלל בתכנית רדיו של שעתיים בלבד. תחי מדינת ישראל!
*הרב לוינשטיין:
הרב לוינשטיין שבר את שיא גינס בכמות הפעמים שבה אפשר להסית כנגד הומואים ונשים ועל כך מגיע לו להדליק משואה ליום העצמאות. תחי מדינת ישראל!
*אופק בוכריס:
אופק בוכריס אנס אשה ובצע בה מעשים מגונים ועל כך מגיע לו להדליק משואה ליום העצמאות. תחי מדינת ישראל!

יום עצמאות שמח!