 |
| סלמאן מלך סעודיה |
אבל, אני סבור כי הנושא המרכזי מאז ביקור הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ במזרח התיכון ובאירופה (בערב הסעודית, ישראל, איטליה ובלגיה בועידת נאט"ו).
הנושא הוא חידוש המו"מ בין ישראל לרשות הפלשתינית ואולי אף הסדר אזורי גם עם מדינות ערב, על בסיס היוזמה הסעודית המעודכנת משנת 2016.
גורמים בימין ובממשלת ישראל בפרט מתנגדים בכלל למו"מ ללא שום סיבה. סתם מתנגדים תוך השערה, נכונה אמנם, שתעלה האפשרות לחלוקת ירושלים באופן רשמי, ואני מדגיש באופן רשמי משום שירושלים כבר מחולקת בפועל. ירושלים לא מחולקת למזרח ומערב, היא מחולקת בין מגזרים שונים. המגזר החילוני והמסורתי המשגשג ברובו והמצליח, המגזר החרדי העני והפרימיטיבי הנמצא בשכונות כגון מאה שערים והמגזר הערבי השוכן ברובו במזרח העיר שגם הוא עני, הסובל מאחוזי טרור ואלימות אדירים.
מחקרים מראים כי עוני גורם לבורות, בורות גורמת לטרור ואלימות. ולכן, אני סבור כי במידה וישראל הייתה מפתחת את השטחים הערביים ביו"ש ובמזרח ירושלים, לא היה כאן טרור ואולי אפילו לא היה צורך במו"מ ומדינה אחת הייתה כאן מן הים התיכון ועד נהר הירדן - ישראל, מדינת העם היהודי. אבל גזענים דוגמת ראשי מועצת יש"ע, יעדיפו טרור והזנחת הכפרים הערביים מפני אי אלימות וחיי שגשוג גם בחברה הערבית-פלשתינית וגם בחברה הערבית-ישראלית. ולכן, כ-50 שנה לאחר מלחמת ששת הימים של שנת 1967, הגענו לנקודת זמן שבה ישראל מתוך צורך ביטחוני, מוסרי ודמוגרפי, חייבת להתפשר על הקמת מדינה פלשתינית עצמאית לצד מדינת ישראל, מדינת העם היהודי.
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו אמר בעבר כי ישראל תחיה תמיד על החרב. אני שואל את עצמי - מדוע לקבוע עתיד אבוד מראש? מדוע לא לחנך את הדור הצעיר לתקווה, לאופטימיות. למה לשלול כל דבר?
בנקודה זו, ייקבע סופית מי הוא נתניהו - פוליטיקאי הרואה את מצביעיו בלבד ואת הבחירות הקרובות, או מדינאי עם חזון, הרואה את טובת הדור, את טובת המדינה. כרגע נראה כי נתניהו יותר פוליטיקאי ממדינאי, אך אנשים יכולים להשתנות.
אין לי שום ספק, כי במידה וירושלים תחולק, זה ייצור כאוס שלם בציבור הישראלי, יותר ממה שהיה פה בעת תקופת אוסלו. אך אין לי שום ספק, כי אי פשרה מדינית תיצור כאוס גדול בהרבה בשנים הקרובות משום שכל העולם מבין שדי, יש מקום בימינו גם מקום למדינה פלשתינית עצמאית מפורזת מנשק אשר כוחות בינלאומיים, יחד עם כוחות ישראליים יישמרו על גבולותיה וייפקחו על הדמוקרטיה שבה.
בנוסף, בעת הזו באמת יש מנהיגי ערב המוכנים לפשרות עם ישראל, דוגמת המלך סלמאן, מלך סעודיה, נשיא מצרים א-סיסי, מלך ירדן עבדאללה, מדינות המפרץ ועוד.
לסיכום, בעניין אבו מאזן, פרטנר לא תמיד חייב להיות הפרטנר המושלם, הצייתן. פרטנר יכול להיות כל אדם, תלוי איך רואים אותו ובאיזו נקודת מבט. במידה ורוצים בשלום - יש לראותו כפרטנר היחידי ובלעדיו לא יהיה הסכם שלום. במידה ולא רוצים בשלום - אפילו טראמפ ייראה גם הוא, כנשיא עוין.
