לאחר מלחמת העולם השנייה שהסתיימה ב-1945, החל עידן המתינות בעולם. בעקבות ההרס שגרמה המלחמה לעולם, נבחרו מנהיגים מתונים, מדינות הפכו ליותר ויותר דמוקרטיות ליברליות, הסחר החופשי התגבר וההגירה הפכה לזמינה יותר מאי פעם. האופטימיות שהייתה שנים אחדות לאחר המלחמה, התהפכה עם תחילתה של המלחמה הקרה בראשית שנות החמישים של המאה ה-20, אך למרות החשש התמידי ממלחמה בין שתי המעצמות החדשות של העולם - ארצות הברית וברית המועצות, במערב לפחות היו מנהיגים מתונים שאיימו ולא הסלימו את המצב, ואכן, המלחמה הקרה הסתיימה בסוף שנות השמונים בעקבות היחסים הלבביים בין נשיא ארצות הברית דאז רונלד רייגן ושליט ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב ולאט-לאט ברית המועצות החלה להתפרק, איבדה את שליטתה מרצון במזרח אירופה ובמקומה הוקמה רוסיה, והאוטונומיות האחרות שהיו חלק מהמדינה, הפכו למדינות עצמאיות. ב-1993 הוקם האיחוד האירופי ורמת החיים בעולם עלתה ועלתה.
אבל אז הגיע הנשיא ה-43 של ארצות הברית ג׳ורג׳ ווקר בוש (בוש הבן), אשר לדעתי הוא בין הנשיאים הגרועים ביותר בתולדות ארצות הברית, נכנס למלחמה בעיראק, הביא לאי-יציבות, ובית הנבחרים והסנאט חוקקו חוקים סוציאל-פופוליסטים כמו "מקדמת החלום האמריקני" שנועדו לאפשר מתן משכנתאות בריבית גבוהה לאנשים שיכולת ההחזר שלהם מוטלת בספק (עניים בעיקר). החוק נועד לעזור לעניים לרכוש דירה, אך הוביל למשבר חריף. עלייה חדה בכמות האנשים שלקחו הלוואה ולא הצליחו להחזיר אותה (לא צפוי בכלל...), הובילה לפגיעה חמורה במלווים, דבר שהוביל לפגיעה באזרחי ארצות הברית ובעולם. העולם עוד לא התאושש ב-100% מהמשבר, ורק בשנים האחרונות רואים שהעולם מתחיל להתאושש מהנזק.
בנובמבר 2008, כשהפופולריות של בוש הבן בשפל ובשל כך גם של המפלגה הרפובליקנית, הביס המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה״ב הסנאטור ברק אובמה את הסנאטור הרפובליקני ג׳ון מקיין ונבחר לנשיא ה-44 של ארצות הברית והנשיא האפרו-אמריקאי הראשון ונכון לשנת 2018 גם האחרון של ארצות הברית. אובמה היה סמל לליברליות ולעולם החופשי, המערבי. הוא היה מנהיג הפוליטיקלי קורקט של העולם, ועל קצת יותר מחצי מאוכלוסיית ארה״ב הוא היה אהוב מאוד, ועל קצת פחות מחצי מאוכלוסיית ארה״ב הוא היה שנוא מאוד. ברק אובמה היה פרו-ערבי והעדיף שאיפות דמוקרטיות (במובן של שיטת המשטר) על פני אינטרסים של ארצות הברית, ולכן הוא גם נחשב לנשיא לא טוב מבחינת יחסי חוץ. הוא הניח למשטרים פרו-אמריקאים ליפול באביב הערבי, כמו מובארק במצרים למשל, ויכול היה להדיח את אסד בסוריה כבר בתחילת מלחמת האזרחים שם, אך העדיף שלא לעשות הרבה והיום מיליוני אם לא עשרות מיליונים משלמים על כך. החוסר יציבות שאפיינה את המזרח התיכון תחת אובמה ומלחמות האזרחים שם הביאו לגלי הגירה מהמזרח התיכון לאירופה בעיקר, ששיאו של הגל היה ב-2015.
חזרה לאירופה. קנצלרית גרמניה, עוד דמות מאוד ליברלית, אנגלה מרקל, החליטה אז לקלוט המוני מהגרים לארצה. בתחילה הם התקבלו בחום, אך הם לא הצליחו להשתלב בחברה, הימין הקיצוני עלה ובבחירות 2017 בגרמניה, מרקל כמעט ולא הצליחה להרכיב ממשלה ורק ברגע האחרון הצליחה להרכיב ממשלה מתונה עם הסוציאל-דמוקרטים, היריבים של המפלגה שלה (המפלגה הנוצרית-דמוקרטית) ולהישאר בתפקיד קנצלרית גרמניה. בבחירות אלו, הימין הקיצוני התחזק והמפלגה "אלטרנטיבה לגרמניה" הפכה למפלגה השלישית בגודלה בגרמניה. רק לפני חודשים אחדים, הודיעה מרקל שתפרוש מתפקיד הקנצלרית בתום הקדנציה ולא תתמודד על קדנציה חמישית.
בצרפת, התקיימו בחירות גם בשנת 2017. בצרפת משל בין השנים 2012 עד 2017 הנשיא פרנסואה הולנד. הולנד, שהיה נשיא רע מאוד, הודיע שלא יתמודד לכהונה שנייה. לאורך הבחירות בלטו שני מועמדים: מועמד המרכז עמנואל מקרון הליברל ומועמדת הימין הקיצוני מארין לה-פן. שניהם לא מהמפלגות הגדולות. בסיבוב הראשון לנשיאות, המפלגות הגדולות נחלשו משמעותית ומקרון ולה-פן עלו כצפוי לסיבוב השני. בסיבוב השני השמאל, המרכז והימין המתון התאחדו סביב מקרון והוא ניצח אסלאמופובית, אנטישמית עם 66% מהקולות. חשוב לזכור, אמנם ההפרש היה 33% לטובת מקרון, אך הוא ניצח מועמדת בלתי-בחירה וקיצונית.
בבריטניה, שנה קודם לכן הוחלט על יציאה מהאיחוד האירופי.
נראה שאירופה הולכת לכיוון מאוד לא טוב. הכוחות הפופוליסטים של הימין הקיצוני עולים. בסקר שנערך לאחרונה 20% מהאירופאים אנטישמים, והמספר עשוי להמשיך לעלות.
אני צופה שבקרוב יהיה משבר כלכלי בעולם, הלאומנות תמשיך להתגבר ובסופו של דבר בצרפת או בגרמניה יהיה נשיא/קנצלר קיצוני. הצמיחה תיפסק והעולם יילך אחורה.
ניתן עוד לעצור את זה. זה לא קשה - צריך להפסיק לשתף פעולה עם זה. כאנשים בישראל מביעים תמיכה במפלגות ימין קיצונית, בגלל שהן נגד מוסלמים, יש לזכור - עכשיו הן נגד מוסלמים. בעתיד - הן כנראה יהיו נגד יהודים. צריך להמשיך לתמוך בקפיטליזם ובשוק החופשי, על מנת להמשיך את 70 שנות השפע האלו ולא להתדרדר למלחמה גדולה, אולי אפילו מלחמת עולם, נוספת.
אבל אז הגיע הנשיא ה-43 של ארצות הברית ג׳ורג׳ ווקר בוש (בוש הבן), אשר לדעתי הוא בין הנשיאים הגרועים ביותר בתולדות ארצות הברית, נכנס למלחמה בעיראק, הביא לאי-יציבות, ובית הנבחרים והסנאט חוקקו חוקים סוציאל-פופוליסטים כמו "מקדמת החלום האמריקני" שנועדו לאפשר מתן משכנתאות בריבית גבוהה לאנשים שיכולת ההחזר שלהם מוטלת בספק (עניים בעיקר). החוק נועד לעזור לעניים לרכוש דירה, אך הוביל למשבר חריף. עלייה חדה בכמות האנשים שלקחו הלוואה ולא הצליחו להחזיר אותה (לא צפוי בכלל...), הובילה לפגיעה חמורה במלווים, דבר שהוביל לפגיעה באזרחי ארצות הברית ובעולם. העולם עוד לא התאושש ב-100% מהמשבר, ורק בשנים האחרונות רואים שהעולם מתחיל להתאושש מהנזק.
בנובמבר 2008, כשהפופולריות של בוש הבן בשפל ובשל כך גם של המפלגה הרפובליקנית, הביס המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה״ב הסנאטור ברק אובמה את הסנאטור הרפובליקני ג׳ון מקיין ונבחר לנשיא ה-44 של ארצות הברית והנשיא האפרו-אמריקאי הראשון ונכון לשנת 2018 גם האחרון של ארצות הברית. אובמה היה סמל לליברליות ולעולם החופשי, המערבי. הוא היה מנהיג הפוליטיקלי קורקט של העולם, ועל קצת יותר מחצי מאוכלוסיית ארה״ב הוא היה אהוב מאוד, ועל קצת פחות מחצי מאוכלוסיית ארה״ב הוא היה שנוא מאוד. ברק אובמה היה פרו-ערבי והעדיף שאיפות דמוקרטיות (במובן של שיטת המשטר) על פני אינטרסים של ארצות הברית, ולכן הוא גם נחשב לנשיא לא טוב מבחינת יחסי חוץ. הוא הניח למשטרים פרו-אמריקאים ליפול באביב הערבי, כמו מובארק במצרים למשל, ויכול היה להדיח את אסד בסוריה כבר בתחילת מלחמת האזרחים שם, אך העדיף שלא לעשות הרבה והיום מיליוני אם לא עשרות מיליונים משלמים על כך. החוסר יציבות שאפיינה את המזרח התיכון תחת אובמה ומלחמות האזרחים שם הביאו לגלי הגירה מהמזרח התיכון לאירופה בעיקר, ששיאו של הגל היה ב-2015.
חזרה לאירופה. קנצלרית גרמניה, עוד דמות מאוד ליברלית, אנגלה מרקל, החליטה אז לקלוט המוני מהגרים לארצה. בתחילה הם התקבלו בחום, אך הם לא הצליחו להשתלב בחברה, הימין הקיצוני עלה ובבחירות 2017 בגרמניה, מרקל כמעט ולא הצליחה להרכיב ממשלה ורק ברגע האחרון הצליחה להרכיב ממשלה מתונה עם הסוציאל-דמוקרטים, היריבים של המפלגה שלה (המפלגה הנוצרית-דמוקרטית) ולהישאר בתפקיד קנצלרית גרמניה. בבחירות אלו, הימין הקיצוני התחזק והמפלגה "אלטרנטיבה לגרמניה" הפכה למפלגה השלישית בגודלה בגרמניה. רק לפני חודשים אחדים, הודיעה מרקל שתפרוש מתפקיד הקנצלרית בתום הקדנציה ולא תתמודד על קדנציה חמישית.
בצרפת, התקיימו בחירות גם בשנת 2017. בצרפת משל בין השנים 2012 עד 2017 הנשיא פרנסואה הולנד. הולנד, שהיה נשיא רע מאוד, הודיע שלא יתמודד לכהונה שנייה. לאורך הבחירות בלטו שני מועמדים: מועמד המרכז עמנואל מקרון הליברל ומועמדת הימין הקיצוני מארין לה-פן. שניהם לא מהמפלגות הגדולות. בסיבוב הראשון לנשיאות, המפלגות הגדולות נחלשו משמעותית ומקרון ולה-פן עלו כצפוי לסיבוב השני. בסיבוב השני השמאל, המרכז והימין המתון התאחדו סביב מקרון והוא ניצח אסלאמופובית, אנטישמית עם 66% מהקולות. חשוב לזכור, אמנם ההפרש היה 33% לטובת מקרון, אך הוא ניצח מועמדת בלתי-בחירה וקיצונית.
בבריטניה, שנה קודם לכן הוחלט על יציאה מהאיחוד האירופי.
נראה שאירופה הולכת לכיוון מאוד לא טוב. הכוחות הפופוליסטים של הימין הקיצוני עולים. בסקר שנערך לאחרונה 20% מהאירופאים אנטישמים, והמספר עשוי להמשיך לעלות.
אני צופה שבקרוב יהיה משבר כלכלי בעולם, הלאומנות תמשיך להתגבר ובסופו של דבר בצרפת או בגרמניה יהיה נשיא/קנצלר קיצוני. הצמיחה תיפסק והעולם יילך אחורה.
ניתן עוד לעצור את זה. זה לא קשה - צריך להפסיק לשתף פעולה עם זה. כאנשים בישראל מביעים תמיכה במפלגות ימין קיצונית, בגלל שהן נגד מוסלמים, יש לזכור - עכשיו הן נגד מוסלמים. בעתיד - הן כנראה יהיו נגד יהודים. צריך להמשיך לתמוך בקפיטליזם ובשוק החופשי, על מנת להמשיך את 70 שנות השפע האלו ולא להתדרדר למלחמה גדולה, אולי אפילו מלחמת עולם, נוספת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה