בתל אביב נפתח המירוץ באופן רשמי לפני כשלושה וחצי חודשים באופן די מנומנם כאשר סגן ראש העיר אסף זמיר הודיע על ריצה בבחירות. כמה ימים לאחר מכן, ראש העיר המכהן של תל אביב רון חולדאי, הודיע כי יתמודד על קדנציה חמישית בתפקיד. זאת, במקביל לכך שחברת הכנסת הפופולרית סתיו שפיר שקלה להתמודד. בראשית אוגוסט לאחר שהסתמן שסתיו שפיר, אשר כבר הוחלט שלא תזכה בתמיכת מפלגתה, העבודה, אשר תמכה בחולדאי בבחירות לא תתמודד, איש התקשורת אסף הראל הודיע על התמודדות. כמו כן גם חברת האופוזיציה היחידה במועצה ציפי ברנד, מועמד ש״ס נתן אלנתן ויו״ר סיעת מרצ בעיר מיטל להבי הודיעו על התמודדותם בשלב זה. באמצע אוגוסט פורסם סקר, עם שפיר, אשר הוכיח כי הטענה לבחירות מנומנות נכונה. חולדאי עם יותר מ-40%, עשרות אחוזים מתחתיו סתיו שפיר, אסף זמיר שכבר התחיל בקמפיין רק עם 10% וכל השאר עם אחוזים בודדים. אך רגע לפני הגשת המועמדות בבחירות, הודיעה ציפי ברנד אשר רק כחודש לפני כן כינתה את אסף זמיר ״מיני-רון״ על הצטרפות לסיעת רוב העיר של זמיר, פרישה מהמירוץ לראשות העיר ותמיכה בו. מיטל להבי פרשה גם היא בטענה כי היא תתמקד בבחירות למועצה, זאת לאחר סקרים לא מחמיאים. כך, נשארנו רק עם ארבעה מועמדים כחודש לפני המירוץ: חולדאי, זמיר, הראל ואלנתן. אך עדיין, חולדאי המשיך להוביל באופן יציב בפער של כ-10%, אך עם קצת יותר מ-30% מהקולות כאשר אחוז המתלבטים הוא גם יותר מ-30%. פתאום היה נראה שזמיר במומנטום והוא יוכל לנצח את הבחירות האלו. יהיה לו קשה, אין ספק, אבל בתוך כמה שבועות הוא הפך את המירוץ ממשעמם למעניין ומסוקר. זאת, בעזרת תקציב גדול והחלפת השלטים שלו מ״הגיע הזמן״ ל״זה צמוד, צאו להצביע!״. בסקר האחרון לפני הבחירות, חולדאי ירד לכ-27.6% לעומת 23.9% של זמיר, עדיין 30% מתלבטים. כאן כבר היה נראה - תל אביב פתוחה לחלוטין ומעניינת אפילו כמו הבחירות בירושלים.
אחוזי ההצבעה ביום הבחירות היו גבוהים משמעותית מאחוזי ההצבעה ב-2013, אך ספק אם בגלל המירוץ הצמוד. ככל הנראה בעיקר בגלל השבתון. כמו כן, בשכונות עבר הירקון, אשר בהן חולדאי תמיד מביס את מתחריו ונחשבות למעוזיו, אסף זמיר מתקרב לחולדאי. הרי שניהם דומים מאוד, והקמפיין של זמיר לעומת הקמפיינים של הורוביץ ב-2013 וחנין ב-2008, פונה גם לתושבי צפון העיר ולא רק למרכז העיר, דרום העיר ויפו. ימים אחדים לפני הבחירות, הורגש כי הראל, המועמד השלישי, מתחזק ולוקח קולות מזמיר. זמיר, אשר העריך ובצדק שלא יהיה סיבוב שני, דחק להצביע בו בטענה הנכונה כי הצבעה להראל היא בפועל הצבעה לחולדאי, שכן כנראה המטה של זמיר סבר כי חולדאי יעבור את ה-40% בסיבוב הראשון, השאלה אם זמיר יקבל יותר ממנו.
התשובה לבסוף - לא. המתקפה של זמיר נגד הראל הייתה אולי מאוחרת מדי ולא השיגה את מטרותיה. חולדאי ניצח וקיבל 46%, זמיר 34% והראל 12%. כמו כן זמיר לא הצליח לנצח בדרום ובצפון, אלא רק באזורים הקלאסיים שלו - מרכז העיר והצפון הישן. לכן, הבחירות הסתיימו בהפרש כזה. מתחושה שאפשר לעשות את זה ל-12% הפרש.
עכשיו, כדאי להסיק מסקנות מהקמפיינים.
חולדאי -
הקמפיין של חולדאי היה מיושן, משעמם ומתנשא. הקמפיין של חולדאי התחיל רק כשבועיים לבחירות, עם הסיסמה המזלזלת - ״על תל אביב לא מהמרים״. בלי להציג שום הישג, ויש הרבה, של חולדאי. בקמפיין שלו, חולדאי כמעט ולא חידש כלום והרבה לזלזל בזמיר אישית ולחשוב כאילו אם לא יתייחס אליו אז זמיר יישכח והוא ינצח. הוא אף עשה יותר מכך, וכדי שלא להיתקל בשאלות על זמיר, מיעט להתראיין ולהופיע בפומבי בהקשר של הבחירות. הוא היה בטוח יותר מדי בניצחון וזה כמעט עלה לו בראשות העיר.
זמיר -
זמיר ככל הנראה השקיע המון כסף בקמפיין שהיה חדשני, חיובי אך ללא כל בשורה. מה הבשורה - הגיע הזמן. למה? זמיר לא היה כל כך מוכר עד הבחירות בתל אביב והשאלה שנשאלה בהתחלה היא למה להחליף ראש עיר מכהן? כי הגיע הזמן לך? בהתחלה זה היה מביך וללא שום פירוט ובהמשך זה נעשה שבגלל ש״20 שנה זה יותר מדי ו-25 שנה זה מופרך״. לא הוצגה כאן אלטרנטיבה. כך, קשה לנצח. במיוחד כאשר יריבך משתמשים בזה נגדך ובצדק בטענות כי זמיר הוא מיני-רון. אין לו שום בשורה. הוא לא רוצה להחליף את חולדאי באידיאולוגיה, הוא רוצה להחליף את חולדאי עצמו. כי הוא רון חולדאי.
חבל, כי בעזרת קמפיין קצת יותר טוב, זמיר היה יכול לנצח את חולדאי אשר הופיע עם קמפיין נורא. למזלו של חולדאי, גם לזמיר היה קמפיין לא מספיק טוב.
הראל -
הקמפיין של אסף הראל היה הכי מרענן וטוב. אולי הכי טוב ויעיל שאפשר לעשות למועמד ללא סיכויים גבוהים לזכות ואפילו להגיע לסיבוב השני. לא היה לו תקציב גבוה ולכן גם לא שלטי חוצות או משהו בסגנון. אלא במיוחד את הרשתות החברתיות. הראל, כידוען בעל עשרות אלפי עוקבים, השתמש בהן בחוכמה, הביע דעות חדות, אמיצות, תקף מתי שצריך והגיע להישגים. הוא הרגיש שאין לו מה להפסיד. 12% בבחירות לראשות העיר וארבעה מושבים במועצת העיר לרשימתו החדשה, "אנחנו העיר", אשר בשל כך תיהיה הסיעה השלישית בגודלה במועצה (אחרי "תל אביב 1" של רון חולדאי ו"רוב העיר" של אסף זמיר).
לסיכום, רון חולדאי היה יכול לגמור את הבחירות מוקדם ולזכות בהן בקלות, אם לא היה מזלזל והיה מתחיל את הקמפיין קצת יותר מוקדם ובצורה יותר חכמה. אסף זמיר היה יכול לזכות עם מנהלי קמפיין יותר טובים, והייתה לו הזדמנות נדירה לאור קמפיין מאוד לא טוב של חולדאי. הראל הוא היחידי שמיצה את כל הפונטציאל שלו וניתן ללמוד ממנו.
אחוזי ההצבעה ביום הבחירות היו גבוהים משמעותית מאחוזי ההצבעה ב-2013, אך ספק אם בגלל המירוץ הצמוד. ככל הנראה בעיקר בגלל השבתון. כמו כן, בשכונות עבר הירקון, אשר בהן חולדאי תמיד מביס את מתחריו ונחשבות למעוזיו, אסף זמיר מתקרב לחולדאי. הרי שניהם דומים מאוד, והקמפיין של זמיר לעומת הקמפיינים של הורוביץ ב-2013 וחנין ב-2008, פונה גם לתושבי צפון העיר ולא רק למרכז העיר, דרום העיר ויפו. ימים אחדים לפני הבחירות, הורגש כי הראל, המועמד השלישי, מתחזק ולוקח קולות מזמיר. זמיר, אשר העריך ובצדק שלא יהיה סיבוב שני, דחק להצביע בו בטענה הנכונה כי הצבעה להראל היא בפועל הצבעה לחולדאי, שכן כנראה המטה של זמיר סבר כי חולדאי יעבור את ה-40% בסיבוב הראשון, השאלה אם זמיר יקבל יותר ממנו.
התשובה לבסוף - לא. המתקפה של זמיר נגד הראל הייתה אולי מאוחרת מדי ולא השיגה את מטרותיה. חולדאי ניצח וקיבל 46%, זמיר 34% והראל 12%. כמו כן זמיר לא הצליח לנצח בדרום ובצפון, אלא רק באזורים הקלאסיים שלו - מרכז העיר והצפון הישן. לכן, הבחירות הסתיימו בהפרש כזה. מתחושה שאפשר לעשות את זה ל-12% הפרש.
עכשיו, כדאי להסיק מסקנות מהקמפיינים.
חולדאי -
הקמפיין של חולדאי היה מיושן, משעמם ומתנשא. הקמפיין של חולדאי התחיל רק כשבועיים לבחירות, עם הסיסמה המזלזלת - ״על תל אביב לא מהמרים״. בלי להציג שום הישג, ויש הרבה, של חולדאי. בקמפיין שלו, חולדאי כמעט ולא חידש כלום והרבה לזלזל בזמיר אישית ולחשוב כאילו אם לא יתייחס אליו אז זמיר יישכח והוא ינצח. הוא אף עשה יותר מכך, וכדי שלא להיתקל בשאלות על זמיר, מיעט להתראיין ולהופיע בפומבי בהקשר של הבחירות. הוא היה בטוח יותר מדי בניצחון וזה כמעט עלה לו בראשות העיר.
זמיר -
זמיר ככל הנראה השקיע המון כסף בקמפיין שהיה חדשני, חיובי אך ללא כל בשורה. מה הבשורה - הגיע הזמן. למה? זמיר לא היה כל כך מוכר עד הבחירות בתל אביב והשאלה שנשאלה בהתחלה היא למה להחליף ראש עיר מכהן? כי הגיע הזמן לך? בהתחלה זה היה מביך וללא שום פירוט ובהמשך זה נעשה שבגלל ש״20 שנה זה יותר מדי ו-25 שנה זה מופרך״. לא הוצגה כאן אלטרנטיבה. כך, קשה לנצח. במיוחד כאשר יריבך משתמשים בזה נגדך ובצדק בטענות כי זמיר הוא מיני-רון. אין לו שום בשורה. הוא לא רוצה להחליף את חולדאי באידיאולוגיה, הוא רוצה להחליף את חולדאי עצמו. כי הוא רון חולדאי.
חבל, כי בעזרת קמפיין קצת יותר טוב, זמיר היה יכול לנצח את חולדאי אשר הופיע עם קמפיין נורא. למזלו של חולדאי, גם לזמיר היה קמפיין לא מספיק טוב.
הראל -
הקמפיין של אסף הראל היה הכי מרענן וטוב. אולי הכי טוב ויעיל שאפשר לעשות למועמד ללא סיכויים גבוהים לזכות ואפילו להגיע לסיבוב השני. לא היה לו תקציב גבוה ולכן גם לא שלטי חוצות או משהו בסגנון. אלא במיוחד את הרשתות החברתיות. הראל, כידוען בעל עשרות אלפי עוקבים, השתמש בהן בחוכמה, הביע דעות חדות, אמיצות, תקף מתי שצריך והגיע להישגים. הוא הרגיש שאין לו מה להפסיד. 12% בבחירות לראשות העיר וארבעה מושבים במועצת העיר לרשימתו החדשה, "אנחנו העיר", אשר בשל כך תיהיה הסיעה השלישית בגודלה במועצה (אחרי "תל אביב 1" של רון חולדאי ו"רוב העיר" של אסף זמיר).
לסיכום, רון חולדאי היה יכול לגמור את הבחירות מוקדם ולזכות בהן בקלות, אם לא היה מזלזל והיה מתחיל את הקמפיין קצת יותר מוקדם ובצורה יותר חכמה. אסף זמיר היה יכול לזכות עם מנהלי קמפיין יותר טובים, והייתה לו הזדמנות נדירה לאור קמפיין מאוד לא טוב של חולדאי. הראל הוא היחידי שמיצה את כל הפונטציאל שלו וניתן ללמוד ממנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה