יום שני, 22 בינואר 2018

תהנו בשוודיה! למה צריך עבודה?!

אמש ראיתי את התחקיר של ״החדשות״ על ימי חופשת הלידה בשוודיה. בתחקיר סופר על כך שגם אמהות וגם האבות לוקחים חופשה עם תשלום של 14 חודשים. ואיזה מצב ״מצויין״ יש להם. וכמה אנחנו צריכים ״לקנא״.
רק שאלה, נניח וחדשות 2 הייתה חברת ענק, אמריקאית נניח, שהייתה מתלבטת איפה להקים את משרדיה. האם היא תרצה להקים את משרדיה בישראל או בארצות הברית, שם חופשת הלידה היא פחות מרבע ממה שיש בשוודיה, או בשוודיה, שם החברה תצטרך לשלם שכר רגיל לעובדים אשר לא עובדים כבר 14 חודשים.
התשובה אני מניח, ברורה לכל.
ובכן, חוסר במקומות עבודה יוצר אבטלה ואבטלה יוצרת עוני. אבל בכיף, אפשר לעבור לשוודיה...
מזג אוויר - מעולה! מקומות עבודה? למה צריך?


יום שישי, 19 בינואר 2018

שנה לטראמפ - שנה של עשייה, עם סיום מדיני כושל

מחר, ה-20/1/2018, דונלד טראמפ יחגוג שנה לכהונתו כנשיא ארצות הברית.

שנת טראמפ הייתה שנה של קיום חלק נרחב מההבטחות. למשל, טראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל, אך עדיין לא העביר את השגרירות לירושלים בניגוד להבטחת הבחירות שלו, פרישה מהסכם האקלים (דבר שאני מאוד חולק עליו), לצד החזרת חלק מהסנקציות על איראן, אך אי פרישה מלאה מהסכם הגרעין. ניסיונות חוזרים ונשנים של צווי איסור הגירה ממדינות מוסלמיות לארצות הברית, לצד כישלון משפטי של צווים אלו ואי הצלחה בניסיונות ביטול אובמה-קר. אך, למרות שדבר זה כמעט ולא סוקר, ההישג החד-משמעי הכי גדול של טראמפ הוא רפורמת המס, שאותה הצליח טראמפ להעביר בסנאט בדצמבר 2017. זאת, לאחר כישלון רפובליקני של עשרות שנים בהעברת הרפורמה.

שנת טראמפ תיזכר כשנה מאוד לא יציבה שלו, עם פיטורי חלק נרחב מאוד מהסגל שלו, החל מיועצים ועד דוברים ומנהלי תקשורת. עם לא מעט שערוריות (שון ספייסר, מייקל פלין, עובדות אלטרנטיביות, פיטורי ג׳יימס קומי ושות׳)

אך היא גם תיזכר כשנה עם הצלחות כלכליות אדירות. ללא חודש דצמבר 2017-ינואר 2018, הייתה נזכרת שנת טראמפ גם כשנה מדינית טובה ואף טובה מאוד. לכל הפחות בהקשר המזרח התיכון. הידוק הקשרים עם ערב הסעודית וישראל לאחר שפל בתקופתו של אובמה. אמנם, הדרדרות קטנה ביחסים בין טראמפ למדינות מערב אירופה, אך לא באופן דרמטי. הדברים שמנעו מטראמפ לסכם שנה מדינית מוצלחת הם: ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל שהביאה לנתק שלא נראה כמותו כבר מעל 25 שנים בין ארה״ב לרש״פ וכישלון בניסיונות השלום במזרח התיכון, עם ״העסקה האולטימטיבית״ שמתה לפני שנולדה. ואם זה לא הספיק, המתיחות הרבה בין וושינגטון לאפריקה בימים האחרונים, עם אמירתו המטופשת של טראמפ כי היה מעדיף מהגרים מנורבגיה במקום מאפריקה, וכינה את מדינות אפריקה ״מחורבנות״.

לפי מדד כישלון והצלחה, ללא דעה אישית, הייתי נותן לטראמפ ציון 7.2 במדיניות פנים וכלכלה ו-3.5 במדיניות חוץ.

לסיכום, שנת טראמפ הייתה שנה בינונית. עם יעדים גדולים מדי, שהביאו כישלונות במספר תחומים. בשנה זו, טראמפ גילה כי העולם הוא לא חברה אחת גדולה. שבה הוא יכול לפטר את כל מי שלא מוצא חן בעיניו. הוא יצטרך להבין כי כל דבר לוקח זמן. אי אפשר להספיק הכל בשנה. השאלה הגדולה מתי הוא יבין את זה? חוששני כי כאשר הוא יבין את זה, זה כבר יהיה מאוחר מבחינתו. 

יום רביעי, 17 בינואר 2018

הצעתי לשינוי שיטת הממשל בישראל

אני תומך בדמוקרטיה נשיאותית פדרלית. מדוע? לאחרונה אנו עדים לסחיטה של מפלגות קטנות (החרדים למשל) את המפלגות הגדולות (הליכוד למשל). לכן, אין מנוס ממדינה יציבה פוליטית כאשר מי אשר נבחר ע״י לשלוט במדינה, הוא יהיה לבסוף השולט ולא אדם אשר נבחר על בסיס 200 אלף קולות. 

1) השלטון:

סמכויות ראש הממשלה יועברו לנשיא ומוסד ראש הממשלה יבוטל. ראש הממשלה יחליט על מינוי השרים וסגנו וייבחר בזכות רוב בבחירות ולא יצטרך להרכיב קואליציה עם מפלגות אחרות. 

2) הפרלמנט:

יהיה בית תחתון - הכנסת, ולו תיבחרנה עד ארבע מפלגות. קולות המפלגות אשר לא יעברו את אחוז החסימה יועברו למפלגתו של הנשיא הנבחר. הנשיא יוכל לבחור להטיל כ-12 וטו על הצעות חוק ממשלתיות בשנה (וטו ידרוש התנגדות של כ-80 חברי כנסת לפחות כדי שהחוק ייפסל). יו״ר הכנסת ייבחר בהצבעה של חברי הכנסת ממפלגת השלטון ויהיה חייב להיות חבר כנסת ויו״ר האופוזיציה ייבחר בהצבעה של חברי כנסת מהמפלגה השנייה בגודלה, ויהיה חייב גם הוא להיות חבר כנסת.


ובנוסף, יהיה בית עליון - הסנאט, לו יהיה כ-60 חברים. לסנאט כל אדם אשר ירצה יוכל להיבחר בתנאי שהוא מזוהה עם מפלגה כלשהי בבית הנבחרים. אדם לא יוכל להקים מפלגה עצמאית יחידה או מפלגה אשר מיועדת רק לסנאט. המדינה תחולק לפדרציות שונות, כ-30 במספר וכל פדרציה תבחר כ-2 נציגים. הבחירות לסנאט בפדרציות יהיו בחירות ״על כל הקופה״, כמו בארצות הברית, כאשר המפלגה שתקבל את רוב הקולות באותה הפדרציה, תזכה בכל שני המושבים. נשיא הסנאט יהיה סגן הנשיא. שוב, כמו בארצות הברית. כמו כן, יו״ר המיעוט בסנאט יהיה מינוי של יו״ר האופוזיציה בכנסת וחייב יהיה להיות סנאטור. סמכויות הסנאט יהיו לדחות הצעות חוק שעברו בשלוש קריאות בבית הנבחרים ולהחזירן לבית זה, או לחילופין לאשר את הצעות החוק, וגם לאשר מינויים כגון שרים ונשיא בית המשפט העליון.

3) פדרציות:

יהיו כ-30 פדרציות שונות במדינת ישראל. לכל פדרציה יהיה מושל, אשר יהיה אחראי על ענייני הפדרציה כולה וראש עירייה אשר יהיה אחראי על ענייני העירייה שלו בלבד. תושבי הפדרציה, מכל עיר, ישלמו ארנונה לפדרציה בה הם נמצאים, והיא תיהיה אחראית על חלוקת התקציב לעיריות. העיריות יהיו אחראיות על חלוקת התקציב אשר יינתן להן בתחומי העיר השונים. 

4) בית המשפט: 
נשיא בית המשפט ייבחר ע״י שר המשפטים אשר יהיה חייב את אישור הנשיא. על מנת לאשר את מינויו נשיא בית המשפט העליון יהיה מחויב את אישור הסנאט. נשיא בית המשפט העליון ימנה שופטים מחוזיים, ושופטים בבית המשפט העליון, ועל כולם הוא יהיה חייב את אישור שר המשפטים. השופטים המחוזיים ימנו את השופטים הרגילים ויהיו חייבים את אישור נשיא בית המשפט העליון. 

5) משאל עם:
משאל עם יהיה חייב את אישור הסנאט בלבד. 

יום שלישי, 16 בינואר 2018

תחזית לזמן הקרוב: על נתניהו וקלטות בנו, המו׳״מ בין ישראל לפלסטינים ונאום יחרב ביתך של מחמוד עבאס

נתחיל לפי סדר האירועים,
ראשית, פרשת ההקלטות הלוהטות של יאיר נתניהו.
בשבוע שעבר שודרו הקלטות של בנו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, יאיר נתניהו, מקיץ 2015. בהקלטות נשמע יאיר נתניהו מדבר בנבזיות ובשוביניסטיות כלפי נשים, אחרי שיצא ממועדון חשפנות. זאת, כאשר הוא נוסע עם חבריו, אחד מהם הוא בנו של קובי מימון, ברכב שרד עם מאבטחים. למרות, המלצת השב״כ שלא להביא לו ולאחיו, אבנר, מאבטחים.

מעבר לדיבור הנבזי כלפי נשים, דווקא אמירה אחרת בהקלטה היא הכי משמעותית כאן. והיא, מפי יאיר נתניהו, כאמור בנו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו - ״אחי, אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד דולר, אתה לא יכול לפרגן לי ב-400 שקל״. הדגש הוא מכוון. כאמור, קיץ 2015 זאת תקופת הדיון הציבורי על מתווה הגז. כאשר, קובי מימון, הוא שחקן מרכזי במתווה זה. כזכור, בנו של מימון נמצא במכונית המשוריינת יחד עם יאיר ויאיר אמר לו את הדברים שציטטתי כאן. אני חושב כי צריך לחקור באופן מיידי את בנימין נתניהו על קשריו עם קובי מימון. האם באמת נתניהו ״סידר לאבא שלך (קובי מימון) 20 מיליארד דולר״? כי הרי לא מדובר בכסף אישי של נתניהו, מדובר בכספי משלם המיסים. בגז של מדינת ישראל. והנה נפתחה לה חקירת תיק 5000, ברכותיי ביבי! אני אשלח את הברכות עד להודו ולמודי!

הנושא השני שעל סדר היום הוא נאום מחמוד עבאס שלשום, נאום ״יחרב ביתך״. 

הנאום של מחמוד עבאס מסמן, את מה שהכרזתי כבר לפני כמה שבועות. את סוף דרכו של מחמוד עבאס. זה לא יגיע באופן מיידי - אך עד ינואר 2019 הוא לא יחזיק. אולי הוא יחזיק מבחינה בריאותית, שכן הוא בן 83, אך היו מנהיגים שהחזיקו עד גיל מבוגר עוד יותר. אבל, מבחינה פוליטית הוא עם רגל אחת החוצה. לפני מעל חודש, לאחר נאום טראמפ בעניין ירושלים, הכריזו גורמים פלסטינים כי הבית הלבן זומם מזימה להחליף את מחמוד עבאס בגורם מתון אף יותר, כדוגמת דחלאן. אני לא פוסל את טענותיהם. הכרזת מחמוד עבאס כי האמריקאים כבר לא יכולה להיות מתווכת היא ללא ספק הייתה רעידת האדמה הגדולה ביותר בין שני הצדדים בהיסטוריה. כן, מאז הסכמי אוסלו. מה נותר לארצות הברית לעשות? ראשית כל, מוקדם מכדי לקבוע סופית את מהלך טראמפ בעניין ירושלים. אני לא מבין עדיין מה היה כה דחוף לטראמפ להעביר את המהלך הזה, שכן הוא לא מכריע כלום במבחן המציאות. אבל, יכול להיות בעתיד כי מהלך זה יתברר כמבריק. אני לא פוסל את שתי האפשרויות. אך כרגע, מהלך טראמפ הוא כישלון אחד גדול. אם הוא חשב שהפלסטינים יחששו מתגובה אמריקאית זועמת - הוא טעה. הפלסטינים לא רק שלא חוששים, אלא הולכים על כל הקופה. או ירושלים או כלום. שכן, לטווח הארוך הוא גרוע מאוד לישראל, משום שהפלסטינים כרגע ינסו לדחוף את אופציית המדינה הדו-לאומית בכל הכוח. ומבחינתם, הדגש הוא על כרגע, טראמפ הביא לחורבן רעיון שתי המדינות לשני העמים. הרעיון הזה הלך לעזעזאל. הוא מת. 1993-2017. בדצמבר 2017 נולד לו ילד חדש, הפעם לא הילד המאומץ של האמריקאים שילדו הפלסטינים, אלא ילד אשר ילד השמאל הקיצוני הישראלי ותומכי הפדרציה בארץ ישראל ואימצו הפלסטינים. ובכן, מה נותר לעשות? על טראמפ לא להגיב בהחלטות מרחיקות לכת, שכן אלה רק יזיקו למצב כרגע. כן לעשות דיונים עם האירופים על רעיון שתי המדינות, על המו״מ, שכן הדיונים הללו יגרו את הפלסטינים, אבל לא לדבר נגד אף אחד מהצדדים באופן מוחלט.


יום שני, 1 בינואר 2018

החורף הפרסי

מימין: הנשיא רוחאני והמנהיג העליון חמינאי
הרפובליקה האסלאמית של איראן בתהליכי גסיסה. למרות הסכם הגרעין אשר היה מצויין לאיראנים מבחינה כלכלית, הממשל לא מצליח לשקם את המדינה והאניפלציה עדיין גבוהה מאוד. הפעם, בניגוד ל-2009 ניכר כי המפגינים שואפים למקום יותר גבוה - הפלת המשטר האיראני כולו. לא רק אחמדיניז׳אד, אלא רוחאני, חמינאי, הגנרלים וכל אנשי הממשל, ואף נשמעו קריאות בהפגנות להחזרת השאה לאיראן. כן, אותו שאה אשר הודח בשנת 1979 ושלטונו הוא הדבר הכי שנוא באיראן. לפחות ע״פ אידיאולוגיית המשטר האסלאמי הרדיקלי של איראן.

ניכר כי הפעם תיהיה תמיכה במפגינים. התמיכה תבוא מצד הקואליציה האנטי-איראנית במזרח התיכון (ערב הסעודית, ישראל, מצרים, איחוד האמירויות הערביות, בחריין וירדן) ומצד ארה״ב וחלק האנטי-איראני מובהק במדינות המערב. כמובן, שצפויה להיות התנגדות קשה להפלת השלטון האיראני. זאת, מצד בעלי הברית של איראן כגון רוסיה, אסד התשוש וארגוני הטרור השיעים כמו חיזבאללה.

במידה ויהיה סיכון ממשי לשלום המשטר האיראני ותמיכה מצד ישראל ו״הקואליציה האנטי-איראנית״ צפויה פעילות נגד ישראל של חיזבאללה בלבנון ואף רשת הטרור הבינלאומי הסמוי האיראנית של משמרות המהפכה עשויה לפעול.  כמו כן, במידה וההפגנות יוגברו גם עשוי להיות מרחץ דמים באיראן הקרוב למה שיש בסוריה, והתערבות צבאית של ארה״ב ומדינות הקואליציה האנטי-איראנית לצד המפגינים, או ״המורדים״, והתערבות רוסית-סורית-שיעית לצד המשטר האיראני.

לאחרונה התפרסם כי שוררת מחלוקת עמוקה בסוגיית הטיפול בהפגנות בין הנשיא חסן רוחאני למנהיג העליון חמינאי. המחלוקת התבטאה בכך שרוחאני רצה לפנות ישירות לאומה ולשאת נאום מוקלט כבר אתמול לעם האיראני, ואילו חמינאי התנגד לכך. הנאום לבסוף לא שודר עקב התנגדות משמרות המהפכה לחלקים רחבים בו, מה שגרם לרוחאני לוותר עליו. כך ע״פ הדיווחים. לכן, לא מן הנמנע כי רוחאני יתפטר בקרוב מתפקידו לאחר 4.5 שנים כנשיא איראן ויחסוך ממנו את האפשרות שיהיה קדאפי הבא.